פרק 9- קנאה, תשוקה ומה שבינהם

750 32 2
                                    

קאלי

אני שוכבת על המיטה הרכה שמוצבת בלב הסוויטה המפוארת שלנו ובוהה בתקרה, ג׳קסון מסתובב בחדר הרחב תוך כדי טלפונים אחרונים שיעניקו לו כמה ימים של שקט, אני עוד לא רואה את זה קורה במציאות אבל מעריכה כל שנייה של ניסיון מצידו.
ג׳קסון מאז ומתמיד היה מרוכז בעסקים שלו, מגיל עשרים, שאבא שלו נעלם מחייו, אחרי שנפל לתקופה הקשה ביותר הוא התפכח והחליט לעצב לעצמו את העתיד הנכון בשבילו.

הוא פתח את GUI שהתפתחה להיות חברת האחזקות הגדולה ביותר בארצות הברית, זו לבד לא סיפקה אותו והוא המשיך לעסקים נוספים, ממסעדות ומלונות מכל העולם שבבעלותו ועד מרכזי קניות ומועדונים.

מאורעות העבר שהביאו למבט הראשון ביננו צפות בראשי וגורמות לחיוך דבילי להמרח על שפתיי.

הייתי בת חמש-עשרה, ילדה.
ילדה שמבינה ביום בהיר אחד שהמחלה של ההורים שלה לא הולכת לשום מקום והיא צריכה להתחיל לתפקד.
עזבתי את הבית ספר והחלטתי שאני רוצה לעבוד במסעדה הגדולה בונקובר שבקנדה.

שמעתי מאנשים שסביבי שהרושם הראשוני הוא הקובע. לכן התכוננתי לראיון העבודה החשוב פיזית ונפשית, ידעתי שזו העבודה שאני רוצה ולא הייתי מוכנה לקבל לא.
הגעתי על עקבים ואיפור שנתן לי מראה בוגר, עשיתי הכל ולא בחלתי בשום אמצעי כדי להעניק לי מראה של שמונה- עשרה פלוס.

הראיון עבודה הלך באופן חלק והתקבלתי למקום שעה לאחר מכן. שבועיים שהכל הלך חלק הסתיימו כשג׳קסון האריס הגדול התגלה כבעלים של המסעדה.
ואלוהים יודע איך הוא הגיע מקליפורניה לקנדה כדי לפתוח מסעדה.

הגבר הכי יפה שראיתי בחיי ניצב מול עיניי ואני לא אשכח את הרגע הזה אף פעם. העולם עצר מלכת באותן דקות כשנכנס בביטחון למסעדה, מוקף בפמלייתו.
מבטו נטול ההבעה היה נסוך על פניו, מבט שלא השתנה עד היום הזה.

מהר מאד הניצוץ הזה התחלף לכעס ועצבים.
ברגע שראה אותי הוא זיהה בת כמה אני, כאילו זיהה דרכי את כל סיפור חיי. אי אפשר להסתיר מהאריס כלום.
האמת, הוא נתן לי אפילו שלוש-עשרה שזה היה טיפה מעליב אפילו.
ההוראה לפטר אותי הגיעה לאחר כמה דקות בלי להביט בי פעם נוספת מצידו. ארשת הקרח שעל פניו לא זזה ממקומה גם שתפסתי אומץ ופניתי אליו.

״אני נכנס להתקלח״ הודעתו של ג׳קסון מחזירה אותי לחדר מרצף הזכרונות שפוקדות את מוחי, אני רוצה להיכנס איתו אבל קולות של צחוק מהמסדרון שמחוץ לחדר משאירות אותי ישובה על המיטה לעוד כמה רגעים.

אני מזהה את צחוקו העבה של קול ושל עוד מישהי, בחורה. הדלת נטרקת וקפיצי המיטה נשמעים בבירור, אני יודעת מה הולך לקרות לכן אני מכינה את עצמי בזריזות למקלחת אבל מסתבר שמאוחר מידי כשאני שומעת את הצעקות היוצאות מגרונה מהחדר הסמוך, אני מנסה להתעלם אבל זה חזק ממני.

דמיון הסצנה של קול מזיין בחורה מצטריית בראשי בבירור מטריד. החום שמתפשט בגופי כתגובה לאנחותיו של קול גורמות לראש שלי לבעור.

אני מורידה את החזייה וכמעט רצה לכיוון זרם המים שעוטף את ג׳קסון, כף ידו תופסת את עורפי ומרימה אותי אל שפתיו. באותה שנייה הכל מתמזג לי ביחד עד שנעלם ורק קולותיו של ג׳קסון נשארות בי.
״את רטובה״ ידו של ג׳קסון עוברת על איברי ברפרוף, קולו עוטף את כולי כשהוא מגלגל את שיערי באגרופו מרים אותי בידו האחת על הכיור הקר ומכניס שתי אצבעות חזקות לתוכי בלי הכנה ״את מסוגלת לצעוק יותר חזק ממנה״ הוא חצי מצווה חצי מלטף באמירתו שמעבירה חום ורעדות בכל חלקי גופי.
שפתיו החמות טורפות את איברי במלואו, ולשונו תורמת את חלקה, הגניחות שלי ממלאות את חדר המקלחת, אני מרגישה אותו שואב ממני כל נוזל שפורץ מתוכי בכל הכוח. אני תופסת את שיערו הקצר בכל כוחי ומרגישה את כל שרירי גופי נמתחים בהתנפצות.

•••

אנחנו לא מדברים על זה אחרי המקלחת, ג׳קסון מבין דברים לפני שהם קורים, הוא הרגיש וידע שהעובדה ששמעתי את הזיון של קול השפיעה עליי גם אם אנסה להכחיש את העניין עד מחר.  אך עם זאת, הוא לא נראה מודאג מהעניין וזה לא נראה שהוא מתחמק אלא שזה פשוט לא מזיז לו.

ג׳קסון גבר קנאי, פרימיטיבי.
הפעם ההיא שיצאתי עם שורט קצר מדלת הבית זו היתה הפעם האחרונה שראיתי את אותו המכנס, שלא נדבר על שמלות כאלה ואחרות שנעלמו מהארון עוד לפני שהספקתי ללבוש אותן פעם נוספת. הגבר ההוא שהסתכל עליי כשהגענו לנשף הצדקה לפני שנה? לא היה נוכח יותר באירועים מהסוג הזה יותר באלגנטיות מרשימה.

על אף כל זאת, קול אף פעם לא היה ברשימה השחורה מבחינתו של ג׳קסון ועד הדקה הזו לא שאלתי את עצמי למה בעצם. סיטואציות בהן אני לבושה בבגדים מינימליים ביותר, מתהלכת בבית שלנו כשקול נוכח חולפות במחשבותיי, לא הרגשתי אף פעם שזה חריג. יותר מכך, לא הרגשתי התנהגות יוצאת דופן מהצד של ג׳קסון.

דפיקות מוכרות מאלצות אותי להניח בצד את התהיות, אני קמה ופותחת את הדלת לרווחה. קול עומד שם, לבד.
אני מחייכת במבוכה מוזרה ומסתובבת חזרה לחדר כשהוא אחרי ״אמרנו הולכים לאכול, עוד לא התארגנתם?״ הוא שואל ואני נזכרת שקבענו ללכת למסעדה היום בלילה.



-

שילוש קדושWhere stories live. Discover now