פרק 30-למה?

285 16 18
                                    

נ.מ קרלו
למה היא בישראל?,למה היא עזבה את איטליה?.
למה? זאת השאלה הכי מתסכלת בעולם המזדיין הזה.
אני מתקשר לניקו הטייס הפרטי שלי והוא עונה ישר.
"כן בוס?
"תכין את המטוס אני בדרך.
"אוקיי בוס.
הוא אומר בפחד ואני מנתק.
אני נכנס לחדר של טוני ואומר "אני טס לישראל אם אתה רוצה לבוא." הוא מרים את מבטו המופתע ושואל "איך אתה יודע?" "יש לי את הדרכים שלי,אתה רוצה לבוא או לא?" אני אומר והוא מהנהנן ואנחנו יוצאים.
אנחנו נכנסים למטוס ומתיישבים בכיסאות המטוס,הטלפון של טוני מצלצל והוא עונה,
אני מסמן לו לסים על ספיקר והוא מבצע,
"אביב קרה משהו?
טוני שואל את אביב ואני עכשיו יודע שאביב גם טסה איתה וגם עדי.
"כן,יש לידך מישהו?
היא שואלת ואני ישר נדרך.
"קרה לליאור משהו?
טוני שואל ואני מודה לו שהחליט לשאול את זה.
"היא ניסתה להתאבד.
אביב לוחשת וחשכו עיניי,פאק ליאור ניסתה להתאבד בגללי,פאקינג בגללי.
"קרה לה משהו?
טוני שואל בדאגה שלא ראיתי אצלו שנים.
"לא היא עכשיו ישנה.
אביב אומרת ואני מרגיש שירדה לי אבן ענקית מהלב.
"תדאגי לה ותשגיחו עליה שלא תעשה משהו.
טוני אומר ומנתק.
"פאק." אני אומר ומעביר יד בשיערי עדיין לא מאמין.
"הכל בגללך." טוני אומר ומנסה להירגע קצת.
"אני יודע." אני צועק בתסכול ומרגיש כאלו מוציאים לי את הלב שלי מהמקום.
"לעזאזל עם האהבה הזו." אני צועק ונותן אגרוף בשולחן שמולנו.
"אתה מושך את השיער שלך הרבה בסוף ירד לך דם." טוני אומר ואני קופא.
"מה קורה לך?" טוני שואל,טוני לא יודע כלום על נטשה רק אני ופאולו יודעים כי בתקופה שאמא ואבא היו פרודים אז אמא לקחה איתה את טוני ואני ופאולו נשארנו עם אבא.
פעמים בודדות שפאולו חווה את זעמה של נטשה כי אני עשיתי ככל שביכולתי כדי שאחי הקטן לא יחווה את מה שאני חוויתי.
''כלום,לא קרה שום דבר." אני מתעשת על עצמי ואומר,הדבר האחרון שאני רוצה זה שטוני ידע ויהיו לו רגשות אשם כי הוא ממש לא אשם אם כבר אני אשם שלא התעקשתי שאני ופאולו נילך עם אמא.
אני נכנס לבועה משל עצמי ומתנתק מהסביבה,אם הייתי נלחם שאני ופאולו נילך עם אמא פאולו לא היה חווה את מה שילד קטן אמור לחוות.
למה לא נלחמתי?,למה נתתי לפאולו לחוות דבר כזה מזעזע?,עוד הפעם המילה המזוינת הזאת.

"עכשיו אני אגרום לך לסבול." נטשה אומרת ואני כבר מתכונן למכות ולכוויות אבל לא במקום זאת היא יוצאת מהחדר.
אחרי דקה היא חוזרת את פאולו בידה ואני מזועזע,"לא,לא בבקשה." אני יורד על ברכיי ומתחנן בפנייה שלא תעשה זאת,היא מדליקה סיגריה ועיני דומעות,היא מתקרבת עם הסיגריה לפאולו ופרצופו המפוחד הורג אותי מבפנים.
"היי,פאולו אל תפחד אני כאן איתך." אני מנסה להסיח את דעתו של פאולו מן הסיגריה הארורה,"בבקשה אל תעשי זאת אני מתחנן בפנייך,הוא עדיין בן 7." אני מתחנן שוב על ברכיי,היא צוחקת ואומרת באכזריות "הוא יסבול כל כך." היא מתקרבת יותר ויותר אל פאולו ואני מגן על גופו הקטן בגופי.
היא סוטרת לי בחוזקה ואני עף לצד,היא מרימה את פאולו המפוחד בידיה וקושרת אותו על הכיסא,"קחי אותי במקומו." אני מתחנן שוב בעיניים דומעות והיא מחייכת אליי חיוך אכזרי כי היא פאקינג רוע טהור.
היא מתקרבת עם הסיגריה לפאולו ואני עוצם את עיניי בחוזקה,אני שומע את הצרחה של פאולו ומתפרק על הרצפה,אני קם מן הרצפה פותח את עיניי ומנסה להיראות חזק בשביל פאולו כי הוא צריך מישהו לצידו.
"פאולו תסתכל עליי ותתמקד בי,עוד מעט זה יגמר,בסדר גבר קטן?" אני מנסה להרגיע את צרחותיו,הוא מסתכל עליי ומהנהן בראשו.
אני שומע את הצרחה הכואבת שלו ומרגיש שנכשלתי בתור אח גדול,הייתי אמור להגן עליו לא לתת לו להיפגע,הכל באשמתי.
למה לא התעקשתי שאני ופאולו נילך עם אמא?,אני האח הגרוע בעולם.

הסיפור המסובך שלנוWhere stories live. Discover now