הסיפור המסובך שלנו

פרק 34-לא צריכה אף אחד

אני ואביב רצות לרכב במהירות מכיוון שרצים אחרינו חיילים יפנים,אנחנו מגיעות ואביב כבר מתניעה אך כשאני פותחת את הדלת היא נסגרת ובד מונח על פי,אני מנסה להילחם אך ראייתי מטושטשת מרוב הריח ועיניי נעצמות ללא שליטה.

נ.מ קרלו
איפה הן?,רעש בלימת גלגלים נשמע ואני יוצא מהבית שלהם,אני רואה את הרכב שהן הלכו בו ואני נאנח בהקלה,אני לוקח בחזרה את נשמתי מכיוון שאביב יוצאת והיא יוצאת בדמעות.
"מה קרה?,איפה היא?" אני תוקף את אביב בשאלות והיא מלמלת בבכי "ה-הם ל-ל-לקחו א-א-אותה." "מי זה הם?,אביב אני יודע שאת במצב רגיש אבל אני חייב לדעת מי זה הם." אני מנסה להרגיע אותה אבל לא מצליח,אני מתקשר לעדי.
"מה קורה אחי?
"בוא לפה עכשיו.
"מה קרה?
"לקחו את ליאור ואביב במצב רגיש.
אני אומר והוא מנתק תוך שניות,אחרי 5 דקות עדי מגיע והוא יוצא מהרכב בריצה לאביב.
אביב מתפרקת בידיו ולוחשת משהו,"פאק." עדי אומר ואני ישר שואל "מה קרה?" "הן ראו חיילים יפנים ורצו למכונית אבל לפני שליאור הגיעה למכונית הגיע חייל יפני וחטף אותה." עדי אומר ואני הולך להרוג את כל העולם בשבילה,בשביל להוציא אותה משם כי אני יודע שלמאפיה היפנית אין כבוד ורחמים בשביל נשים וילדים.
פאק העובר,ליאור והעובר.
אני מסמס לטוני להיות מוכן לטוס חזרה לאיטליה ומסמס לטייס להכין את המטוס,אני מעביר את ידי בשיערי בתסכול ומרגיש כאלו מוציאים לי את הלב,מה אם יקרה משהו לעובר?,או לליאור?,פאק אני הולך למות.
אחרי שעה אני וטוני כבר בתוך המטוס בחזרה לאיטליה,אני מעביר את ידי בתסכול בשיערי וטוני אומר "אחי אל תדאג פאולו וכל החיילים כבר מחפשים אותה." אני נרגע מעט מכיוון אני סומך על פאולו.
הטיסה הזו מורטת עצבים בגלל אורכה,אני מסתכל בשעון ורואה שיש עוד שעתיים מורטות עצבים.
אני הולך לחדר השינה במטוס ומתיישב על המיטה,הטלפון שלי מצלצל ואני רואה את השם של ליאור על ההצג,אני עונה מיד.
"ליאור?
"קרלו בבקשה תבוא לקחת אותי מכאן.
היא עונה בלחישה ואני שומע בקולה שהיא בכתה.
"אני בדרך,איפה את?
"אנחנו ביפן בארמון של הקיסר,הם רוצים לשדך אותי לבן שלו.
"אני בדרך אלייך מיה בלה.
"קרלו כואבת לי הבטן.
"למה?
"כשניסיתי להילחם הם בעטו לי בבטן,אבל אני חושבת שהם לא יודעים.
"מיה בלה אני בדרך אלייך,אני אוהב אותך.
"אני אוהבת או-
היא לא מספיקה להגיד ורעש ניתוק נשמע.
אני יוצא מהחדר וצורח לטייס "תשנה מסלול ליפן." "למה?" טוני שואל,"היא התקשרה אליי ואמרה שהיא בארמון של הקיסר ופאק בעטו לה בבטן." "זה רגיל שיבעטו בה בבטן." טוני אומר ואני נזכר שלא סיפרתי לו על ההיריון,"טוני ליאור בהריון." אני אומר והוא פוער את עיניו.
''פאק אני לא מאמין,אני יהיה דוד." טוני צורח וקם ממקומו לחבק אותי אך הוא נעצר ושואל "פאק אם יקרה לה משהו?" "טוני אני גם ככה מתוסכל." אני מתעצבן על טוני ונאנח.
"אנחנו צריכים תוכנית קרלו." טוני אומר ואני יודע שהוא צודק אך מוחי עסוק בדבר אחד.
ליאור.
אני מתאפס על עצמי ומתחיל לתכנן במוחי את התוכנית,זה יהיה לא קל להיכנס לארמון של הקיסר של יפן מכיוון שאבטחה שם היא 35 שומרים על כל כניסה.
אני מבקש מטוני שיגיד לפאולו להדפיס לי סירטוט של הארמון,אני מסיים וראשי חוזר למחשבות,קרה משהו לעובר?,לליאור?
אני נזכר שהיא רוצה לקרוא לעובר ריו ואני חושב שזה שם גברי וחזק,שם של הקאפו הבא של איטליה.
ריו ארמני.
אני מתפלל לאלוהים שהלוואי שליאורי שלי בטוחה,שהיא והעובר שלנו בטוחים.
פאק אני אמות אם יקרה לליאור משהו,אם היא מתה אני אמות ביחד איתה.

נ.מ ליאור
אני פותחת עיניים בקושי רב כשאני עדיין רואה שחור אך לאט לאט ראייתי חוזרת למצבה הרגיל,אני קשורה על כיסא מעץ במחסן כלשהו.
טריקת דלת נשמעת מאחורי ואני מנסה להסתובב וכשאני לא מצליחה אני משתוללת בכיסא,"עכשיו הבנתי למה הקאפו המהולל רוצה אותך,את לוחמת." אני שומעת קול מחוספס ומגעיל אומר,"מי זה?" אני צורחת בעצבים ותסכול,"את לא יודעת מי אני?,ה ממש חץ לליבי." הקול אומר ואני עוד שנייה משתגעת מזה שאני לא יכולה לראות את פניו.
אני אוספת את כל כוחי ומסובבת את הכיסא בתנופה,פאק זה הבן של הקיסר של יפן.
ניאו סאיקי.
ניאו סאיקי הקיסר של יפן לעתיד.
"מה אתה רוצה ממני?" אני מסננת מפי בעצבים,"חמת מזג,את הולכת להיות אישתי." הוא אומר ויוצא מפי גיחוך,"זה לא יקרה כל עוד אני חיה." אני אומרת משועשעת מפרצופו העצבני.
"יש לך מזל שאני לא אונס אותך עכשיו." הוא אומר ואני קצת נרתעת מבפנים אך שותקת,"אני רואה שקרלו חינך אותך טוב." ניאו אומר ואני מתאפקת לא לתת לו סטירה מצלצלת שתצרוב לו עד מחר בכל זאת אני ישראלית.
"בעוד שבוע החתונה שלנו אהובתי." ניאו אומר ומלטף את הלחי שלי כשאני מתאפקת לא להקיא עליו את כל קיבתי,"לפני החתונה אני צריך לחנך אותך לפני החתונה שלא תברחי לי,אתה יודעים מה לעשות." ניאו אומר לשומרים ויוצא מן הדלת.
השומרים מתקרבים ואני מנסה להילחם בהם אך הם גדולים ממני פי 10 והם 2,שני הגורילות האלו קושרות אותי על המיטה הדלה כשאני מנסה להילחם בהם אך זה לא מזיז להם בכלל.

טריגר אלימות והתעללות קשה🔞
הם קורעים מעליי את בגדיי בעודי נלחמת כל עוד נפשי בי.
"תפסיקו חיות אדם."אני צורחת כשאני משתוללת ומנסה להיזהר על בטני,אני משתתקת בהלם מכיוון שאחד מהם צלף בי עם השוט השחור.
הם ממשיכים להצליף בי בכל גופי כשאני משותקת כולי בלי יכולת לזוז,אני מרגישה חסרת אונים אך אני אומרת לעצמי 'קדימה את יכולה,את לא תעברי זאת שוב.'
המחשבות שלי נקטעות כשאני צורחת את נשמתי מכיוון שאני מרגישה צריבה חזקה כשאני מרגישה שעורי ממש נשרף,אני מסתכלת על רגלי ורואה שהן פאקינג שרפו אותה.
הם מחליטים שנמאס להם ויוצאים מהחדר משאירים אותי חסרת אונים על המיטה קשורה,אני שוקעת במחשבות ומחליטה.
אני לא צריכה אף אחד.
______________________________________
אמא'לה ממש סליחה שאני מעלה רק עכשיו פשוט יש לי מלא בגרויות וכל העניין של הגיוס ובמזל הצלחתי לכתוב פרק למרות שהוא ממש קצר.
ממש סליחה אוהבתתת❤️