גבר חסר רגשות

פרק 7

מלודי-

העיניים השחורות של ראסל ננעצו בי, הרגשתי פחד שהקפיא את העצמות שלי. יישרתי אליו מבט והוא חייך, החיוך שלו צמרר אותי. אני יכולה לראות שהוא מדמיין איך הוא מענה אותי למוות.

מקודם כשראסל לחץ לי את היד הוא לא רק לחץ אותה אלא גם מחץ אותה. הרגשתי את הכף יד שלי מתקפלת תחת הכף יד החזקה שלו, הוא אפילו לא התאמץ.

"מלודי?" שמעתי את קולו של אבא שלי והפסקתי להיות תחת הכישוף האפל של ראסל, "כן אבא?" שאלתי ושמעתי צחוק מלגלג.

"בלייק הרווחת לעצמך ילדה טובה של אבא." ראסל לעג לי, לחיי התלהטו והרגשתי מובכת. מה זה אמור להביע? בלייק רק הנהן ומבטו היה ממוקד באבא שלי, זה כאילו שאני לא מעניינת אותו בכלל. אפילו את האח המפחיד שלו אני מעניינת יותר מאשר אותו.

"החתונה תהיה חתונה קטנה ופרטית, אני לא רוצה להזמין אנשים מיותרים ועדיף שכמה שפחות ידעו על הברית הקטנה שלנו." בלייק התיר לאבא שלי, ההנהון הקטן של אבא שלי גרם לי להבין שהת'ר באמת צודקת, הוא באמת איבד את כוחו ונתפס חלש בעיני אחרים.

"אני יכולה לבקש ממך משהו?" פניתי לבלייק והוא הנהן כאישור, לא הספקתי להגיד מילה וראסל דיבר לפניי.

"הנה זה מגיע, עכשיו היא תבקש ממך את האהבה האינסופית שלך אליה." הנדתי את ראשי בפנים מוסמקות כשראסל שוב לעג לי. הבנתי בפעם הראשונה שהרושם שהשארתי עליו לא טוב אז למה הוא צריך להתנהג בילדותיות.

הוא גבר גדול, שרירי, יש לו עיניים שחורות ושיער שחור, אפשר להרגיש רק מלהיות לידו את מה שהוא משדר וזה פחד ולעורר אימה באחרים.

בלייק שלח מבט מצמית לראסל, "מה את רוצה לבקש?" הוא שאל ולקחתי נשימה עמוקה, התשובה שלו תשנה את המשך חיי. "אחרי החתונה אני רוצה להמשיך לגור כאן," ביקשתי מבלייק והוא מיקד בי את עיניו. "לא יקרה." הוא לא התלבט למאית שניה וישר ענה בביטחון עצמי.

הייתי בטוחה בכל ליבי שהוא יסכים הרי הוא עושה את זה רק בשביל העסקה, לא באמת אכפת לו ממני. ברגע שראיתי את בלייק וראסל השתפנתי וחזרתי בעצמי, אני לא יכולה לעשות את זה.

"תפסיקי עם הפרצוף כלבלב הזה, אני שונא כלבים גורים ובפעם הבאה שנפגוש אותך את חוזרת איתנו. אני יכול להרים אותך על הכתף שלי עד מדריד אם זה מה שצריך." משכתי באף שלי וקצב דפיקות הלב שלי התגברו, ראסל אמר בהתגרות. אני לא רוצה לעזוב את אחיותיי, אני לא רוצה לעבור.

"עכשיו האישה תתחיל עם המניפולציות הרגשיות שלה, זה לא יעזור לך." ראסל גיחך באכזריות ועיניי הצטעפו, שוב פעם משכתי באפי ובלייק קם בכעס. "שניכם, תלכו מכאן. אני רוצה לדבר איתה לבד." בלייק אמר לקאפואים בטון כועס ומצמרר.

ראסל נעמד ולחש לבלייק משהו, ידעתי שזה קשור אליי. "לך מכאן, עכשיו." בלייק נהם על ראסל ואבא קם, "אני צריך לדבר איתך על מערך ההתקפה שלנו נגד המאפיה הסיציליאנית." אבא הלך במהירות אחרי ראסל שנראה שהוא מעדיף לירות לעצמו בראש. "איזה כיף לי." ראסל אמר וגלגל את עיניו, הם הלכו ונשארנו רק אני ובלייק.