גבר חסר רגשות

פרק 8

בלייק-

מלודי המהמה לתוך פי בהנאה, שמתי את היד שלי על התחת שלה והיא רעדה. היא כרכה את הידיים שלה סביב הגוף שלי ועיניה נהיו מזוגגות מהנשיקה הקלה הזאת.

אני רגיל לנשיקות אינטנסיביות שמובילות לסקס, לא לנשיקה רכה ועדינה שלא תקדם אותי אחר כך. מלודי עמדה על קצות האצבעות שלה כדי להעמיק את הנשיקה. לחצתי לה על התחת כאזהרה.

אם נמשיך בקצב הזה אני חושש שאזיין אותה על השולחן הזה ושכל העסקה תתבטל. מלודי ניתקה את הנשיקה ולקחה צעד לאחור, הלחיים שלה סמוקות, הנשימות שלה מהירות והיא רפרפה את האצבע שלה על השפתיים שלה.

"עדיין את מפחדת מלהתנשק איתי?" שאלתי אותה והיא הנידה את ראשה באיטיות, "אתה מנשק טוב," היא החמיאה לי והכנסתי את הידיים לכיסים בג'ינס שלי, נדיר לראות אישה שלא התנשקה, כולן מתנשקות בגיל הנעורים שלהן.

לא ידעתי מה לענות לה אז החלפתי נושא שיחה. "איזה שירים את אוהבת?" שאלתי והעיניים שלה הוארו, "אני אוהבת שירים קצביים ולפעמים שירים עצובים אבל רק לפעמים," אני לא מאמין שהתשובה שלה עניינה אותי. "למה לפעמים שירים עצובים?" הסקרנות ניצתה בי.

לא קל לעורר בי סקרנות, במיוחד לא לגבי דבר טיפשי כמו איזה שירים מלודי מאזינה להם. "כי שירים משחקים לפי רגש, כשאני שמחה לא אשמע שירים עצובים וכשאני עצובה לא אשמע שירים שמחים." לא הבנתי מה זה משנה, שיר זה שיר, הוא לא אמור להיות קשור לרגש.

"אני חולק על דעתך מלודי," היא זקרה את גבה לעברי, "ומה בדיוק הדעה שלך שאתה חולק על הדעה שלי?" היא שאלה בתמיהה, "שירים לא קשורים לרגש אלא לטעם." הסברתי לה והיא שילבה את הידיים שלה.

"אתה צודק אבל זה עדיין לא סותר את מה שאמרתי, שירים הולכים לפי הרגש ואני אשתמש במילה מצב רוח כדי שיהיה לך יותר קל להבין." היא זלזלה בי, "ברגע שהמצב רוח שלך שמח אז אתה תשמע שיר שמח, אותו הדבר עם שירים עצובים." היא הסבירה לי כאילו אני טיפש.

שמתי אצבע על הסנטר שלה וגרמתי לה להסתכל עליי. "איזה שיר אני צריך להאזין לו כשאני כועס בגלל האישה שמולי?" שאלתי בקול קשוח והיא פערה את העיניים שלה, בגלל שאבא שלה הוא התגלמות הביזיון בתור קאפו אז הבנות שלו לא יודעות איך להתנהג מול גברים.

"את השיר של תוריד ממני את היד שלך." היא נתנה לי מכה ביד, זה הרגיש כמו ליטוף מעוות. הורדתי את היד ממנה והחוצפה שלה עברה גבול. מלודי נסוגה לאחור כשאני הולך לעברה, הגב שלה נתקע בקיר והיא הסתכלה לצדדים. אין לה לאן לברוח.

שמתי את היד שלי ליד הראש שלה והיא בלעה את הרוק שלה. "את צריכה לכבד אותי מלודי, האבא החלש שלך לא לימד אותך מה הוא מעמדן של נשים במאפיה?" היא כיווצה את גבותיה בבלבול, היא בטח שומעת את זה לראשונה.