מלודי-
"איפה היית?" שאלתי את אן ששכבה על הספה בשעמום, "למה את מתכוונת?" אן שאלה אותי בחזרה. התיישבתי לידה וזקרתי גבה, היא יודעת בדיוק למה אני מתכוונת. איפה היא הייתה כשבלייק וראסל היו כאן?
"אבא שלח אותי למשימה כמה שעות לפני שהם הגיעו.. לא ידעתי שהם היו אצלנו עד שהת'ר אמרה לי," היא הסבירה וניסיתי להבין בשביל מה זה היה נחוץ, אן היא לא חזקה פיזית בכלל אבל כשיש לה רובה צלפים היא יכולה לעשות טבח.
למה אבא שלח אותה למשימה אם קאפו וקונסיליירי הגיעו לפתח ביתנו, למקרה שראסל ובלייק היו מחליטים שהעסקה לא נחוצה ושיש להם הזדמנות חד פעמית להרוג את כולנו אן הייתה יכולה לקטול אותם.
יכול להיות שהמחשבה על להרוג אותנו אפילו עברה בראש שלהם. "איך בלייק?" אן שאלה ושלפה אותי ממחשבותיי, "הוא נראה ממש טוב.. שיער שחור, עיניים חומות, לסת מסותתת וחדה, בנוסף הוא גבוה וחזק." פירטתי לה את הרושם שקיבלתי מבלייק.
"התכוונתי לאופי שלו." היא אמרה והתחילה לצחוק, הלחיים שלי התלהטו. "הוא רציני, לא הראה בי מלא עניין ודרמטי." הצחוק שלה פסק אבל עדיין נשאר חיוך על הפנים שלה.
"למה דרמטי?" אן התיישבה לידי וסקרנות נצצה בעיניים שלה, אותה סקרנות שראיתי אצל בלייק כשדיברתי איתו על זה שאני אוהבת שירים עצובים.
"כששאלתי אותו מה הוא מרגיש בקשר לחתונה הוא אמר שהוא לא מרגיש משהו." היא משכה בכתפיה כאילו זה היה צפוי. "לא סתם מכנים אותו גבר חסר רגשות." היא אמרה ומשכה את תשומת ליבי.
"ככה מכנים את בלייק?" אן הנהנה והעיפה את רגליה לצד השני של הספה, היא הניחה את הראש שלה על הירך שלי. "כן, לכל שלושת הגברים יש כינויים משלהם. ראסל שהוא הקאפו הכינוי שלו גבר חסר רחמים. בלייק שהוא הקונסיליירי הכינוי שלו גבר חסר רגשות והאח השלישי שהכינוי שלו גבר חסר נימוסים." ליטפתי את שיערה החלק של אן כמו שהיא הייתה עושה לי.
"למה מכנים את האח השלישי גבר חסר נימוסים?" שאלתי והעיניים שלה ננעצו בי, "אני לא יודעת אבל את תגלי בקרוב כשתעברי אליהם." הקול שלה היה עצוב, נוקשה ונוטר טינה.
"למה עקצת אותי עכשיו?" שאלתי בגלל מה שהיא אמרה. היד שלי נעצרה על השיער שלה והיא נאנחה בתסכול, "כי את הסכמת למה שאבא אמר, את הסכמת לעבור מכאן." הבנתי למה היא נוטרת לי טינה.
"אבל אבא צריך שאני-" היא קטעה אותי בהתפרצות, "הוא צריך שתתחתני עם גבר ואת הסכמת, את מבינה מה את עושה כדי לרצות אותו?" המבט שלה היה חודרני, מעריך, בוחן והוא הכביד עליי.
"את לא תביני אן, אבא גאה בשתיכן כי אתן מצליחות לעשות את מה שהוא רוצה, אני לא יכולה לעשות משהו מזה." היא הקימה את הראש שלה מהירך שלי בסערה וקמה מהספה.
"הייתי מתחלפת איתך מלודי, אני אפילו לא יכולה לקרוא לאבא שלי אבא! אני קוראת לו קאפו בזמן שאת והת'ר צווחות אבא. הוא לא גאה בי, הוא שונא אותי. הוא שמח שאני מצליחה להרוג גברים שמאיימים עליו חוץ מזה כלום!" היא פרקה את מה שעל ליבה, לא הצלחתי לפצות את הפה שלי כי היא המשיכה.
"אני והת'ר גודלנו להיות רוצחות אבל את מלודי? החיים שלך היו דבש. בזמן שאני שכבתי שעות בשמש במדינה אחרת כשכואב לי הגב כדי להרוג גבר שאבא רצה את יודעת מה את עשית?" הנדתי את ראשי והיא הזעיפה את הפנים שלה.
"את היית כאן, בחדר שלך שומעת שירים ועושה מה שאת רוצה. אני אחרי שהייתי צולפת במישהו הייתי צריכה להיעלם כדי שלא אמות." העיניים שלי צרבו, לא ידעתי שככה היא מרגישה.
"למה אני שומעת צעקות?" הת'ר נכנסה לסלון ואן הסתובבה אליה, "אל תתערבי הת'ר, אנחנו מדברות." קולה של אן היה נוקשה והת'ר זקרה את הגבה שלה, אנחנו רואים את אן ככה בפעם הראשונה. לרוב היא שקטה ותמיד בשלה.
"תרגעי אן, אם את כועסת אז אני יכולה לתת לך כמה שמות של גברים מהמאפיה הסיציליאנית שתוכלי להוריד." אן איגרפה את הידיים שלה. "על זה אני מדברת! למה תמיד אתם מנסים לסלק אותי מהבית? את ומלודי כל הזמן כאן בזמן שאני מרגישה כמו זונה של מדינות. אני כבר גרה במטוסים מרוב כל הטיסות שאני עושה." הת'ר צמצמה את עיניי הענבר שלה.
"זונה של מדינות? את צלפית מאוד מבוקשת ומוכשרת בעולם אן. קשה להשיג דרך לדבר איתך וגם אם השיגו הם לא יודעים שאת בת אלא הם חושבים שאת בן. את מסתירה את הזהות שלך מעולה ובנוסף את זו שקיבלת את כל ההצעות ובגלל זה את זונה של מדינות." הת'ר הציגה בפני אן את האמת.
"כי אבא דוחף אותי להסכים לזה, הוא אומר שאם לא אלך פעמיים בשבוע לצלוף במישהו אני אאבד את הכישורים שלי ואהיה חסרת שימוש." אן השפילה את המבט שלה וקמתי מהספה, חיבקתי אותה מאחור והיא שמה את הידיים שלה על הזרועות שלי שכרוכות סביבה.
"אן אני מאחורייך, תעשי כל מה שאת רוצה ועדיין אהיה פה בשבילך. את לא צריכה לקבל הצעות של חיסולים כדי להרגיש שיש לך מטרה בחיים." הת'ר אמרה ואן חייכה, "אני גם מאחורייך." תרתי משמע.
"אני עדיין אהיה צלפית, זה חלק ממני." אן אמרה והת'ר צחקה, "ברור שזה חלק ממך." הת'ר אמרה לאן והורדתי את הידיים ממנה. אן אוהבת את הרובה שלה אז היא לא תוותר על העבודה שלה.
"אני צריכה לדבר עם מלודי," הת'ר אמרה והורדתי את הידיים מאן, היא הנהנה והאוויר נהיה כבד, סמיך. אן הבינה את הרמז העבה ולפני שהיא הלכה היא לחצה לי את היד בתור עידוד.
נשארנו אני והת'ר לבד. "משהו קרה?" היא הצביעה על הספה והתיישבתי, היא התיישבה לידי והייתה דרוכה בגופה. "כשאת תעברי לשם מלודי אל תתני לסקרנות שלך לסחוף אותך," לא הבנתי את הכוונה שלה והיא ראתה את זה על פניי.
"היחסים שלנו שבריריים, אנחנו לא סומכים עליהם והם לא עלינו." היא אחזה ביד שלי. "אני מכירה אותך מלודי, כשתגיעי לשם את תהיי מסוקרנת לגבי הבית, האנשים, המקום." היא המשיכה והייתה לי הרגשה לא טובה.
"אם הם יעשו לך משהו אני אהרוג אותם, אשחט אותם אבל אני לא אוכל לעזור לך בזמן. אם אני הייתי חושדת במישהו אצלנו במאפיה שמעביר מידע הוא היה כרגע בקבר ללא הראש שלו." צמרמורת עברה בגופי ועד עכשיו לא חשבתי על זה.
אני לא אתן להם סיבה לחשוד בי, ברגע שאני עוברת לספרד אני נהיית חלק מהמשפחה שלהם ואעשה הכל כדי להסתדר איתם.
ŞİMDİ OKUDUĞUN
גבר חסר רגשות
Romantizmבלייק אלונסו- "שמור את חבריך קרוב ואת אויבך קרוב עוד יותר" אין לי חברים חוץ מאחים שלי אבל יש לי אויבים וזה בדיוק מה שעשיתי. התחתנתי עם הבת של הקאפו מהמאפיה האויבת, הצעתי לו כוח, כסף והוא לא חשב פעמיים לפני שחטף את ההצעה והפקיר את בתו. אני לא סומך על...
