האקרית

פרק 62

לוגן

אני במשרד בבית, יושב מול מייקל. "אז קבענו, אחרי הפגישה עם כל הבכירים באירגון של בראין, שבו נכריז על האירוסין, נעשה מסיבה, ואז אחרי שבוע חתונה."
"כן."
"אני רק מקווה שהיא לא תעשה בעיות."
"היא לא." הוא אומר. דפיקה בדלת.
"כן." אני קורא. אנדרו נכנס למשרד ועומד בכניסה. "מייקל אנחנו סיימנו?"
"כן."
"יופי, תעדכן אותי." אני אומר. מייקל מתרומם ויוצא מהמשרד כשהוא לוחץ את ידו של אנדרו. "איך היה?"
"מישהו דיבר איתה. היא הכירה חברה חדשה, ובקשה ממני לתת אגרופים לעץ." הוא אומר ואני שם לב רק עכשיו שהיד שלו חבושה.
"היא מה?"
"היא בקשה ממני לתת אגרופים לעץ כדי לאיים על אחת הבנות שם." הוא אומר. אני באמת בהלם, הבחורה הזאת לא מפסיקה להפתיע אותי. "היא גם איימה עליי לא לספר לך כלום." הוא אומר, ובא לי ממש לצחוק, אבל אני מתאפק. הוא לא חבר שלי, שאני יכול לצחוק איתו, הוא חייל בארגון שלי.
"עוד משהו שאני צריך לדעת?"
״לא.״
"אוקיי. בוא נשאיר את זה בינינו, אל תגיד לה שסיפרת לי, אני רוצה שהיא תסמוך עלייך."
"בוס, זה יהיה לא אמין."
"אולי לך, אבל לא לה. היא לא מהעולם שלנו. היא לא יודעת שלהמרות את פי זה גזר דין מוות. לכן אם תגיד לה שלא סיפרת לי, היא תאמין לך כי היא איימה עלייך."
"כן, בוס."
"עוד משהו?" אני שואל.
"לא."
"תכין את החיילים, אני יוצא מהבית עוד חצי שעה."
"כן בוס." הוא יוצא מהמשרד שלי. אני סוגר את המחשב ויוצא מהמשרד אני עולה לחדר שלי. אליסיה שוכבת על המיטה.
"היי, ארנבונת."
"היי בבון."
"איך היה היום שלך?"
"מהמם! הכרתי חברה חדשה! אתה חייב להכיר אותה. קוראים לה איב והיא מהממת."
"אני אשמח שתזמיני אותה לכאן."
"אני אעשה את זה." היא אומרת לי. אני נעמד בשולי המיטה.
"ארגנתי לך פגישה."
״איזו פגישה?״
״עם אבאל׳ה שלך.״
"מתי?"
"עוד חצי שעה?"
"מה?" היא נלחצת ונעמדת, "רציני?"
"כן, מה הבעיה?"
"אין בעיה פשוט חשבתי שזה ייקח זמן, הרי הוא בכל זאת ראש העיר."
"בייבי, כשאני מתקשר ומודיע שאני מגיע, מבטלים הכל ומפנים לי זמן. את אמורה לדעת את זה."
"כמובן, הרי אתה המלך של ניו יורק."
"בדיוק." אני עונה לה בכוונה כדי לעצבן אותה, היא ממלמלת משהו כשהיא נכנסת לחדר הארונות, אני מתהלך בחדר.
"לוגן, אני רוצה לספר לו."
"טוב, זאת ההצגה שלך." אני צועק לה.
"אתה לא מתערב גם אם הוא מתעצבן עליי."
"אל תבקשי ממני דברים שאני לך יכול להבטיח לך."
"לוגן אני רצינית. כמו שאמרת זאת ההצגה שלי."
"אני מבטיח להשתדל." אני עונה. היא יוצאת לבושה במכנס שחור מחויט, חולצה צמודה שחורה, וג'קט שחור.
"איך?"
"סקסית מאוד." אני עונה.
"אני רוצה לשדר אשת עסקים לא סקס."
"מצטער ארנבות, כל פעם שאני מסתכל עלייך לא משנה מה את לובשת אני חושב על סקס."
"משוגע!"
"עלייך בייבי, רק עלייך." אני מתקרב אליי ומנשק את שפתיה הרכות, אני פקינג מכור. "בואי נצא מכאן אחרת אנחנו נאחר." בא לי להפשיט אותה ולחדור אליה חזק. אני מושך אותה לכיוון הדלת.
"מה ככה אתה בא?" היא נעצרת.
"איך זה ככה?"
"בלי הכתר שלך." היא עוקצת אותי ואני צוחק.
"את יודעת מה היופי? שאני לא צריך כתר כדי להיות מלך."

אנחנו נכנסים לרכב ומתחילים בנסיעה. "את רוצה לספר לי מה הולך להיות?"
"בלגן."
"בזה אני בטוח." אני אומר ומבין שהיא עוד בעצמה מתכננת את הנקמה שלה. אני מסתכל על היד של אנדרו ומחליט לזרום עם התוכנית שלי.
"אנדרו, מה קרה לך ליד?"
"נתתי אגרופים לעץ." הוא עונה לי.
"שומר על כושר, אני אוהב את זה."
"תודה בוס."
אנחנו נכנסים לבניין העירייה, הרבה זמן לא הייתי כאן. אנדרו ועוד ארבע חיילים צמודים אליי, אנחנו עולים לקומה המשרדים, שם נמצא משרדו של ארתור. אנחנו יוצאים מהמעלית המזכירה שלו רואה אותי, היא ישר מזהה אותי.
"מר אוונס חיכינו לך." היא אומרת. אני מהנהן לה, ומניח את ידי על גבה של אליסיה. היא פותחת לנו את הדלת ואנחנו נכנסים.
"לוגן, מה שלומך?" ארתור מיד קם ללחוץ לי את היד.
"הגעת עם אורחת." הוא מופתע כי הוא חשב שאנחנו הולכים לדבר עסקים.
"תכיר את אליסיה." אני מציג אותה. האמת אני במתח לראות מה הפסיכית הקטנה שלי הכינה לו. 
"נעים מאוד," הוא אומר. היא מחייכת הוא מושיט לה את היד.
"אבא, מה שלומך?" היא ישר מטילה את הפצצה. ידעתי שיש לי עסק עם משוגעת. הוא מסתכל עליה בהלם, הוא בטח מזהה את הדמיון לאימא שלה, ראיתי את התמונה שלה, הן מאוד דומות. "מה אין חיבוק?" היא שואלת בציניות.
"לוגן מה זה?" הוא שואל אותי.
"מפגש משפחתי." אני עונה.
"מה אתה בהלם? חיפשתי אותי שנים לא? הנה אני אתה יכול להפסיק בחיפושים."
"אני לא יודע על מה את מדברת." הוא עונה לה.
"אה מסכן באמת, הבנתי שככול שמתבגרים מאבדים את הזיכרון, אז תן לי להזכיר לך." היא אומרת ומפעילה את הרשמקול שהביאה איתה.
"את זונה! אני ארצח אותך ואת הילדה שלך." ארתור צועק ושומעים קולות של חבטות.
"די, סליחה, בבקשה, אל תפגע בה." זאת אמא של אליסיה. היא מכבה את ההקלטה אני יודע שזה קשה לה.
"לוסי." הוא אומר מבין שאין לו ברירה.
"כן אבאל'ה, לוסי אבל החלפתי את השם לאליסיה, שמעתי שאתה מחפש אותי."
"איך שרדת?"
"בקושי תודות לך."
"מה הקשר בניכם?" הוא שואל אותי אבל אני לא מספיק לענות.
"אנחנו מתחתנים." היא אומרת.
"ארנבונת את מציעה לי נישואים? אני מתרגש." אני אומר בציניות, והיא מסתכלת עליי באיום. אני מאוהב בה. היא מתעלמת מהערה שלי.
"זה דווקא מאוד מצחיק. לוגן התאהב בי, מכל הנשים בעיר הזאת, הוא התאהב בבת שאתה מנסה לרצוח. איזה מזל חרא יש לך?"
"איך הכרת אותו?"
"הוא חטף אותי, רצה שאני אעזור לו במשהו, בסוף הוא התאהב בי." היא צוחקת. "אתה קולט? כשהבנתי מי זה לוגן, ידעתי ישר שזה הזמן שלי לבקר אותך, כי יש לי את ההגנה שלו."
"לוגן זה נכון?" שואל אותי ארתור.
"כל מילה." אני עונה.
"מה את רוצה?" ארתור שואל את אליסיה.
"שתדע שאני מנסה לשכנע את לוגן לרצוח אותך. שכל יום שתתעורר בבוקר תדע שזה יכול להיות היום האחרון שלך בחיים. כי אני לא מתכוונת לוותר עד שאתה תהיה קבור כמו אמא שלי. אתה רצחת אותה, אתה תשלם."
"אני לא רצחתי אותה."
"אתה רצחת את הנשמה שלה. זה יותר גרוע. ושתדע שאם יקרה לי משהו לוגן יכעס מאוד, נכון לוגן?" היא שואלת אותי אבל מסתכלת בעיניו של ארתור.
"מאוד מאוד." אני עונה.
"ושנינו יודעים מה קורה שלוגן עצבני, אצבעות נחתכות, עצמות נשברות וכדורים עפים." היא אומרת לו.
"לוגן, אמא שלה הייתה בוגדנית, הצעה שלי תיזהר ממנה. היא נראית תחמנית כמו אמא שלה." הוא מזהיר אותי.
"תסתום שקרן! היא הייתה נאמנה ואוהבת, אתה פרנואיד ואלים."
"חבל שלא נהרגת אם אמא שלך." ארתור אומר לה.
"ארתור." אני נועם באזהרה.
"חבל על כל נשימה שאתה נושם, אבל אני מתנחמת בעובדה שזמנך קצוב, זה רק עניין של זמן עד שאשתכנע את לוגן לרצוח אותך. אתה יודע מה תהיה הנקמה המתוקה שלי? שאחרי שתמות כל הרכוש שלך עובר אליי, ואני אתרום הכל למקומות שמטפלים בנשים מוכות. זה יהיה צדק פואטי."
"סיימת?" הוא שואל אותה.
"כן. מיצית פה, ביי אבאל'ה. נתראה כבר." היא אומרת ויוצאת מהמשרד.
"לוגן מה זה היה?" הוא שואל אותי שאנחנו לבד.
"כמו שהבנת, היא הבת שלך, והיא בת הזוג שלי. אתה לא מתקרב אליה, אם יקרה לה משהו, אתה מת."
"אתה מאיים עליי?"
"זה לא אוים, זאת הבטחה."
"ומה בנוגע להסכם בינינו?"
"כל העסקים בינינו ממשיכים כרגיל. גם אמרתי לה שאתה לא יכול למות. אני שומר עלייך, אתה שומר על העסקים שלי. אותו הסכם שהיה לנו."
"טוב." הוא עונה.
"יופי."

אני יוצא מהמשרד של ארתור, אני לא רואה את אליסיה ואנדרו.
"בוס, הם ירדו לרכב." מעדכן אותי אחד החיילים שלי. אני מהנהן והולך למעליות. אני נכנס לרכב אליסיה שם מתקתקת בנייד שלה. "עם מי את מסתמסת?"
"חברה שלי."
"אני מסכים." אני אומר לה.
"מה? למה אתה מסכים?"
"להתחתן איתך."
"לא הצעתי לך נישואים! סתם רציתי להפחיד אותו."
"את לא היית אומרת את זה, אם לא היית חושבת שזה משהו שאת רוצה."
"אמרתי לך כבר שאתה יותר טוב מהפסיכולוגית שלי?"
"תכחישי כמה שאת רוצה." אני ממשיך לעצבן אותה.
"טוב, מה עושים היום?" היא מעבירה נושא.
"מה בא לך לעשות?"
"בוא נצא לאחד מהמועדונים שלך. אני אזמין את איב." היא אומרת בהתלהבות.
"בסדר." אני עונה והיא מחבקת אותי בהתלהבות ומנשקת את שפתיי.
"אני מצפה שהצעת הנישואים הבאה שלך, תהיה יותר מפוארת." אני לא מוותר לה.
"תמשיך לחלום."