האקרית

פרק 28

אליסה
לאחר המקלחת אני נכנסת לחדר המחשבים ומתיישבת בכיסא לי.
"מה נשמע דון?"
"בסדר," אני מתקתקת על המקלדת, בודקת את הסוס טרויאני שלי, שניסיתי להכניס לאחד מהחשבונות ורואה שהצלחתי להיכנס למערכת. אני כמעט נחנקת. "אני בפנים!" אני צועקת, אני ממשיכה להקליד את הנתונים. אני שומעת את דון מחייג ללוגן ומעדכן אותו. אני בינתיים מושכת את הכסף מהחשבון, על המסך העליון נפתח חלון של שלושים מיליון דולר והוא מתחיל לרדת ולעבור לחשבון של לוגן, אני עוברת לחשבון נוסף שגם אליו הצלחתי להיכנס, "הצלחתי להיכנס לעוד חשבון!" אני מעדכנת ומושכת את הכסף, עוד חלון נפתח הפעם של עשרים מיליון דולר שמתחיל לרדת. לוגן ניכנס לחדר וצופה במסכים. אני מנסה עוד שני חשבונות שלשם עדיין לא הצלחתי. "שני אלו עדיין לא הצלחתי להיכנס." אני מעדכנת.
"תבדקי את האחרון." אומר לי לוגן.
"זה בדוק מה שאני עושה." אני אומרת לו בעודי מתקתקת על המקלדת. "הצלחתי!" אני קוראת בשמחה. ומושכת את הכסף כאן יש ארבעים מיליון דולר. עוד חלונית נפתחת והכסף מתחיל לעבור. אני מסתכלת גאה על החשבונות שמתרוקנים לאט לאט.
"כל הכבוד," לוגן אומר ומניח את ידו על הכתף שלי. זאת הרגשה מדהימה שהוא גאה בי.
"שיט!" אני פתאום רואה קוד נכתב על הקוד שלי. וממהרת לתקתק.
"מה קרה?" שואל לוגן.
"עלו עליי! שיט, שיט, שיט," אני קוראת אבל לא מוותרת אני אנצח אותו.
"אליסה מה לעשות?" שואל דון.
"תעסיק אותם עם הווירוסים שלך." אני מבקשת, והוא מתחיל לתקתק לצידי.
"אל תפשלו את זה." אומר לוגן מאחורינו הולך מצד לצד. אין סיכוי כזה. זה כבר לא קשור אליו. זה קרב בין המוחות הכי טובים בעולם. זה כבר אישית. ואותי אף אחד לא מנצח! אני אלחם עד טיפת הזיעה האחרונה שלי. אני מתקתקת במרץ, אין סיכוי שאני מפסידה להאקר שמולי, חייבת להוכיח שאני הכי חכמה, הכי טובה, אני כותבת עוד קוד, ועוד אחד. עד שאני רואה שהשעון האחרון הגיע לאפס והחשבונות מרוקנים. אני שולחת תמונה של ארנבות חמודה של דיסני שעשית בתוכנת הAI ויוצאת מהמערכת.
"עשינו את זה," אני אומרת וקופצת על לוגן, שמחבק אותי. "אתה עכשיו עשיר בתשעים מיליון דולר." אני אומרת והוא מנשק אותי בתשוקה מתפרצת, השפתיים שלו עליי ולשון שלו חודרת לתוך הפה שלי ואני מקבלת אותה באהבה, מתנתקת מהסביבה וחייה רק את הרגע, עוד לטיפה עוד נשיכה, עוד ליקוק, כמה שאני יכולה לקחת אני לוקחת. הוא מנשק אותי עוד נשיקה על השפתיים ומשחרר.
"יש לכם יום חופש, אתם משוחררים." מכריז לוגן. דון המובך ממהר לקחת את הדברים שלו.
"תודה בוס. אליסה," הוא אומר ללוגן, ולי שלום מבויש וממהר להסתלק.
"עשית את זה." אומר לי לוגן כשאנחנו לבד.
"היה לך ספק?"
"האמת שלא, בגלל זה התעקשתי עלייך." הוא אומר ומתקרב אליי שוב ומנשק את שפתיי כאילו הוא כל פעם מגלה טעם אחר והוא לא יכול להפסיק לטעום אותי, "נצא לחגוג היום?"
"באמת? נצא מהאחוזה?" אני לא מאמינה.
"כן," הוא אומר ואני קופצת עליו בחיבוק. אני מתרגשת כל כך לצאת מהאחוזה.
"לאן נלך?"
"נצא למועדון."
"בחיים לא הייתי במועדון. איזה כיף."
"בואי," לוגן ואני יוצאים מחדר המחשבים.
"אכפת לך אם אני אעלה לראות מה שלום ליאו?"
"אני אבוא איתך." הוא אומר ומוביל את הדרך, אני עולה אחריו במדרגות לקומה השנייה הוא מוביל אותי במסדרון רחב לאחד החדרים. הוא פותח לי את הדלת ואני נכנסת. החדר ענקי הדבר הראשון שתופס את עיניי זה שאין לחדר קירות אלא חלונות יותר נכון קיר זכוכית, והנוף מדהים הוא פונה לחצר הענקית והירוקה. הרהוט בחדר נראה יקר בטירוף, בסוף החדר יש מיטה ענקית עם מצעים שחורים, מקדימה יש פינת ישיבה ופלזמה מטורפת בגודלה.
"הוא לא כאן." אני אומרת.
"נכון מאוד."
"איפה הוא?"
"בחדר שלו."
"אז של מי החדר הזה?"
"שלי." לוגן עונה לי ותופס אותי ומרים אותי עליו.
"עבדת עליי."
"אל תראי כזאת מופתעת," הוא צוחק, "את יודעת שאני רוצח, חוטף ומענה אנשים. מה ציפית שלשקר זה גבול אדום שלי?"
"אתה בלתי נסבל!" אני אומרת כשהוא משתלט על השפתיים שלי. הוא צועד למיטה שלו כשהוא מניח אותי עליה ומתחיל להפשיט אותי מבגדיי.
"את כל כך סקסית שזה מטריף אותי." הוא אומר כשאני עירומה במיטתו, שכובה על המצעים שלו. הוא מתפשט במהירות ונשכב מעליי. "כשתקתקת על המקלדת היית כל כך מרוכזת וסקסית. לא נכנסת ללחץ שלטת על הכל וניצחת הוכחת שאת הכי טובה. אלוהים עמד לי הזין כל כך חזק באותו הרגע." הוא אומר ונכנס בין רגליי, אלוהים הדיבור שלו מדליק אותי יותר. הגאווה שלו במה שעשיתי. הוא רואה אותי באמת. הוא ממקם את איברו בין רגליי, ונכנס לתוכי לאט. זאת הרגשה מדהימה, הכאב המתוק הזה שווה לחיות רק למענו. אני מורידה את ידיי לבטן שלו, רוצה לשלוט בקצב. אני רואה שזה מחרפן אותו, הוא מנסה להשתלת על עצמו. כשהוא כולו בתוכי אני מקמרת את גבי כדי לעודד אותו לנוע כבר. "את תהרגי אותי."
"אולי אני אגנוב ממך, אבל אין לי רצון להרוג אותך, לא עכשיו בכל אופן."
"טוב לדעת, ארנבונת." הוא אומר מתחיל לנוע בתוכי. הפה שלו בכל מקום, מגרה אותי, מלקק אותי. הוא יודע בדיוק איפה לגעת, ובאיזה חוזק. הגוף שלי לגמרי שווי שלו. הלשון שלו מוצאת את האוזן שלי, חוקרת, מלקקת ואני מרגישה כבר את כל הזרמים מתמקמים לי בבטן.
"לוגן," אני גונחת את שמו.
"מה את צריכה ממני?" הוא שואל. אין לי מושג
"לא יודעת..."
"את יודעת תגידי את זה." הוא מבקש כשהוא נע בתוכי ומביט בעיניי.
"אני צריכה..." אני עוצמת את עיניי ומנסה לחפש את המילים שיוכלו לתאר לו מה אני צריכה. "יש לי זרמים בבטן שרוצים להתפוצץ..."
"אז בוא נפוצץ אותם." הוא לוחש לי ומגביר את קצב חדירותיו. "ככה זה טוב?"
"כן," אני גונחת. הוא שולח את אצבעותיו לאבריי ומלטף אותי. "פאק לוגן, זה קרה..." אני אומרת ומרגישה את הכדור בתוך בטני מתפוצץ למיליון זרמים שנורים כמו חץ לכל קצוות הגוף שלי, אני מרגישה כל כך טובה. הרגשה קסומה. הוא ממשיך להיכנס לתוכי עוד כמה פעמים עד שהוא יוצא ממני ומצמיד את איברו לבטן שלי ונצמד אליי וממשיך לנוע כשנוזל לבן שקוף יוצא מאיברו בינינו.
"איכס לוגן, באמת, זה חייב להיות עליי?"
"ארנבונת הייתי מעדיף שזה יהיה בתוכך, אבל פעם קודמת התלוננת שאני מלכלך לך את הבגדים."
"אתה כזה מתחשב." אני אומרת בציניות. הוא מניח את מצחו על כתפי מרגיע את קצב פעימות ליבו. אני מעבירה את אצבעותיי בשערו, יורדת לעורף ואז לכתפיים השריריות שלו. למה הוא חייב להיות כזה מושלם? קם ואני זוכה להצצה על הגוף המושלם שלו. הקעקועים שלו זאת יצירת אומנות, עם השילוב של הצלקות. זה סקסי בטירוף. הוא זורק עליי מגבת ונשכב לידי, הוא מניח את היד שלו מתחת לעורף. אני מנגבת את הבטן שלי ומנגבת גם אותו. הוא לוקח את ידי ומרים אותה לשפתיו ומנשק את כף גב. "בואי נתחיל להתארגן."
"בסדר," אני מתרוממת ומתחילה להתלבש.
"כנסי להתקלח כאן."
"אני מעדיפה בחדר שלי." אני אומרת ומתקרבת לדלת, "ואני גם רוצה לבדוק מה שלום ליאו. איפה החדר שלו? עכשיו באמת אל תעבוד עליי."
"תחזרי לכיוון המדרגות הדלת הראשונה שאת רואה מצד ימין זה החדר שלו."
"תודה." אני אומרת לו.
"אין בעד מה, גם את היית מדהימה."
"לא הודיתי לך על הסקס, בבון אחד!" אני אומרת בעצבים והוא מתחיל לצחוק. לעזאזל הוא עבד עליי שוב. "במחשבה שנייה אתה ממש צריך להיזהר ממני כי כל רגע במחיצתך בא לי להרוג אותך."
"טוב לדעת, ארנבונת."
"ביי," אני אומרת לו וטורקת את הדלת. הוא פשוט בלתי נסבל. אני הולכת לכיוון המדרגות עד שאני מגיע לחדר של ליאו. אני דופקת ופותחת מעט את הדלת.
"ליאו זאת אני, אליסה."
"כנסי," אני שומעת את הקול שלו. אני פותחת את הדלת עד הסוף ונכנסת. החדר שלו, יום חמים ומזמין. הכל כאן מלא דברים. אני מתקרבת למיטה שלו, הוא שוכב עליה וצופה בטלוויזיה, הוא קם אליי ומחבק אותי. "אני כל כך מצטער, אם היה קורה לך משהו הייתי מתאבד, וזה אחרי שלוגן היה רוצח אותי."
"הכל בסדר, אני בסדר, איך אתה?"
"בסדר, מרגיש יותר טוב מאשר מגיע לי."
"די, אל תדבר שטויות. מותר לך להשתכר."
"בואי תצטרפי אליי, אני רואה סרט."
"אין לי זמן, אני יוצאת למועדון עם לוגן."
"באמת?"
"כן, בוא איתנו!"
"לא."
"למה? בבקשה בוא איתנו, יהיה לנו כיף."
"לוגן אמר לך להזמין אותי?"
"לא, למה הוא היה צריך להגיד לי משהו?"
"אני ולוגן בריב. אני אספק אם הוא רוצה לראות את הפנים שלי, ואני לא בטוח שבא לי לראות את שלו."
"אני בטוחה שזה לא כזה גרוע כמו שאתה מתאר."
"טוב, אם את הולכת אז זה בכלל לא מעניין אותי מה הוא חושב, כי אני בא בשבילך."
"יש! אז תתארגן, ניפגש למטה." אני מחבקת אותו ויוצאת מהחדר שלו.
"רגע, מה את מתכוונת ללבוש?"
"לא יודעת, ג'ינס וחלוצה?" אני כבר לא בטוחה וזה יוצא לי בשאלה.
"ממש לא, את יודעת כמה דוגמניות יהיו שם? ויסתובבו סביב לוגן כדי למשוך את תשומת ליבו? את צריכה שמלת ערב סקסית." הוא קם לארון שלו, "קלואי הכלבה שכחה כאן שמלה אחת, אתן לך אותה, אתן אותה מידה פחות או יותר. הנה מצאתי. קחי." הוא נותן לי חתיכת בד שחורה.
"אוקיי, תודה." אני אומרת לו ויוצאת הולכת לחדרי כדי להתארגן.