למה אני?

פרק 3

"אני כל כך מאוכזבת ממנו", אנה אמרה, מחכה לתגובת בעלה.
"גם אני", נשמע מצדו השני של הפלאפון. "ככה הוא רוצה לנצח? ברמאות?"
"לנצח? מארק, אתה מתייחסת לזה כתחרות?" אנה שאלה המומה.
"זה מה שזה", מארק ענה.
"לא, אתה טועה", אנה אמרה.
"אני רק מקווה שמישהו ימצא אותה כבר", מארק אמר.
"כן, גם אני", אנה הודתה.

"שלום בנות, בוקר טוב", המורה חייכה.
מזויף כמו הכל כאן... דניאל חשבה.
"אני יותר משמחה להתחיל את השנה", המורה אמרה בהתרגשות מופרזת מדי, אם תשאלו את דניאל.
"עם מי נלמד היסטוריה מלכותית השנה?" אמונה שאלה.
"עם בטי, היא מורה חדשה. היא תלמד רק את הכיתה שלנו בשכבה הזאת, אבל היא תלמד גם בשכבות הנמוכות", המורה הסבירה.
אני אתגעגע לדינה... דניאל חשבה לעצמה. היה לה עצוב שהמורה האהובה עליה, למקצוע האהוב עליה, עוזבת בדיוק בשנה האחרונה שלה. היא לא יכלה לחכות רק עוד שנה אחת?
כנראה גם היא לא יכלה לסבול כאן עוד... דניאל חשבה.
"טוב ועכשיו, בואו נתחיל את השנה!" המורה הכריזה.
"המורה, אין לנו כוח", גפן אמרה, מתמתחת.
דניאל חייכה.
הו, גפנה. התגעגעתי... דניאל לא תודה בזה בקול, אבל היא די התגעגעה לשטויות של גפן. איך שהיא אומרת למורים מה שהיא רוצה ועושה מה שהיא רוצה. דניאל די העריצה אותה על זה.
תבינו, דניאל היא די... הילדה הטובה הזאת.
מכירים את האחת הזאת שלא הבריזה או יצאה בלי רשות משיעור מאז כיתה א'? זאת דניאל!
"גם אני התגעגעתי גפן", המורה אמרה וליה צחקה.
"טוב, יאללה, אל תפריעו", שירז אמרה.
"וזאת דרכה של שירז להזכיר לנו שאנו פותחות שנה", המורה אמרה.
"שנה אחרונה, בנות!" גפן צעקה. קולות צחקוק עלו מהכיתה.

"היי, מה אתה עושה?" ג'יימס נכנס לחדרו של וויליאם.
"ישן?" וויליאם שאל בנימה צינית.
"מה קרה?" ג'יימס שאל, מתיישב על המיטה שבה אחיו שכב.
"עוף!" וויליאם העיף אותו מהמיטה, עדיין שוכב.
"מה יש לך?" ג'יימס שאל.
"לא רוצה לדבר", וויליאם אמר.
"וויל?" ג'יימס שאל.
וויליאם נשם עמוק וקם מהמיטה. הוא אחז בזרועו של אחיו וגרר אותו לדלת.
"צא!" צעק.
"בסדר", ג'יימס אמר. הוא פתח את הדלת שחשפה משרתת שבדיוק התכוונה לדפוק.
"הוד מעלתכם", היא השתחוותה.
"לכי", וויליאם אמר, דחף את אחיו מחוץ לחדר וטרק את הדלת.
"את בסדר?" ג'יימס שאל.
"כן הוד מעלתך", המשרתת אמרה והורידה את ראשה. "ברשותך".
"מרי", ג'יימס תפס את ידה כשהיא באה ללכת.
"כן, נסיכי?" היא שאלה.
"אל תיקחי את זה באופן אישי, הוא ככה עם כולם", ג'יימס אמר.
"תודה", מרי אמרה וחייכה. ג'יימס חייך חזרה ושחרר את אחיזתו על ידה.
"ברשותך", מרי אמרה והלכה משם.
"ח... חכי!" ג'יימס קרא. היא נעצרה והסתובבה אליו. הוא התקרב אליה והסתכל עליה.
"כן, נסיכי?" מרי שאלה.
"מרי, למה באת לכאן?" ג'יימס שאל.
"אני לא מבינה את השאלה", מרי אמרה.
"לחדר שלו, אני מתכוון", ג'יימס הסביר.
"המלך קורא לו", מרי אמרה.
"לכי, אני אדאג לזה", ג'יימס אמר. מרי הנהנה והלכה.
"ואגב, את יפה היום..." הוא הוסיף לעצמו, כך שהיא לא שמעה.
אידיוט, אתה לא יכול להיות עם המשרתת... הוא נזף בעצמו.
ג'יימס נאנח וסובב את ראשו לכיוון החדר.
"מה?!" וויליאם פתח את הדלת בכעס.
"אבא קורא לך", ג'יימס ענה באותו טון כועס.
וויליאם דחף את אחיו אחורה, טרק את הדלת והתחיל ללכת.
"אידיוט!" ג'יימס קרא אחריו.
הוא שמע צעדים מאחוריו. הוא הסתובב וראה את פיטר עומד כמה צעדים ממנו.
"מה אתה מסתכל?" ג'יימס עדיין כעס.
"מה עשיתי עכשיו?!" פיטר שאל בעצבים.
"כלום. נשמת..." ג'יימס מלמל והלך משם.
"אחים גדולים", פיטר נאנח.

"שלום בנות", המורה נכנסה לכיתה.
"את המורה החדשה?" גפן שאלה.
"כן, אני בטי", המורה אמרה בחיוך.
היא לא כל כך צעירה... דניאל חשבה לעצמה.
"אני לא אזכור את כל השמות, אני כבר אומרת", בטי אמרה.
"בכל זאת, שנה אחרונה", מיכל אמרה.
"כן", בטי אמרה. "ובסוף השנה תיגשו לבגרות ותסיימו עם המקצוע הזה".
"עדיין לא הבנתי בשביל מה המקצוע הזה", עדי אמרה.
"כן, למה זה טוב?" גפן שאלה.
"כמו שאת לומדת היסטוריה, אותו דבר", בטי ענתה.
"למה לומדים היסטוריה בכלל?" הדר שאלה מקצה הכיתה, גורמת לדניאל לגלגל עיניים.
"טוב, אני מבינה שזה לא ייגמר", בטי אמרה. "בואו נתחיל בהיכרות קטנה".
"אני גפן", גפן אמרה מיד, בלי לחשוב.
"טוב, בואו לא נעשה סבב שמות, בגלל שזה מיותר. אני הרי לא אזכור מזה כלום בכל מקרה", בטי אמרה.
"אז מה כן?" מיכל שאלה.
"היי, אני בטי. אני ובעלי גרים ב... לא בדיוק ישראל..." בטי אמרה, נותנת לבנות להבין לבד את כוונתה. וברור שהן הבינו. בכל זאת, כיתה י"ב, זה לא הולך ברגל. זה צולע. כבר אחת עשרה שנה שזה צולע.
אחת עשרה שנה והכל עדיין אותו דבר... דניאל חשבה לעצמה.
כבר אחת עשרה שנה שאני סוחבת את הסיוט הזה...
"אז למה את כאן?" הדר שאלה. כמובן שזה שוב עצבן את דניאל.
פייר? כל נשימה של הדר תעצבן אותה.
"כי אני רוצה להיות מורה", בטי אמרה.
"למה?" גפן שאלה. "כאילו, למה דווקא פה?"
"בגלל שפעם עבדתי פה, אז החלטתי לחזור", בטי אמרה.
"אז את לא חדשה?" עדי שאלה.
"זה היה לפני שנים, וגם זה היה רק לשנה אחת, בקושי", בטי הסבירה.
"הבנתי", עדי אמרה.
"אני לא", גפן אמרה, מרוויחה קול צחוק קטן מכמה בנות.
"למה עזבת? חזרת? מה?" מיכל שאלה. דניאל כל כך קינאה בהן שיש להן האומץ.
"אז ככה. בעלי קיבל עבודה בארמון, לכן עברנו לטריקה. זה פשוט", בטי אמרה.
"אז אתם שם הרבה שנים?" מיכל שאלה.
"כן", בטי אמרה.
"רגע, אתם גרים בארמון?!" הדר שאלה. עיניה נפתחו ביחד עם עוד כמה עיניים.
מתאים לך. אם אי פעם תגורי בארמון, בטח תהי משרתת... דניאל חשבה לעצמה בעצב.
"כן", בטי אמרה. "אפשר להמשיך עכשיו?"
"רגע, את מכירה את הנסיכים?" ליה שאלה.
"את אדמונד?" יעל שאלה.
"אדוארד יותר חתיך!" סתיו אמרה, מכה את יעל בכתף.
"הם תאומים זהים!" גפן אמרה.
"אז מה?" סתיו שאלה.
"לא, את לא נורמאלית", סתיו השניה אמרה.
אז ככה: יש את סתיו הבלונדינית וסתיו הברונטית...
"לא, את לא מבינה בכלום", הברונטית אמרה.
"טוב אחי", הבלונדינית אמרה.
"בנות, בנות!" בטי ניסתה להשתיק אותן. היא נכשלה. תוך שניה כל הכיתה התחילה לדבר על איזה נסיך חתיך יותר והאם אדוארד יותר מהמם מאחיו התאום. הזהה!
נו, ככה זה מתבגרות. גם בטי הבינה זאת, כאשר היא נאנחה בתבוסה והתיישבה על כיסא המורה, מחכה שהן ישתקו לבד.
"שלום!" הרכזת נכנסה לכיתה. היא קפאה קצת למראה הבנות המתווכחות. הן היו כל כך שקועות בוויכוח, עד שלא הבחינו בה בכלל. רק דניאל שמה ליבה לכך. היא התיישרה קצת בכיסא שלה וחיכתה לראות מה יהיה הלאה.
היא הרי ידעה: בכיתה הזאת, הכל אפשרי.
הן היו שקועות כל כך, עד שהיה נראה שגם עדר פילים לא יעצור אותן. יעצור כתבתי? התכוונתי לכתוב, שגם אם עדר פילים יפרוץ לכיתה, הן לא ישימו לב וימשיכו להתווכח.
נו, טוב. מתבגרות.
למה אני תקועה כאן? דניאל חשבה.
מה עשיתי? למה זה מגיע לי?