פרק 15

2.2K 194 7
                                    


"דניאל, בוקר," אביה אמר מעבר לדלת.
"אני קמה!" דניאל צעקה. היא הייתה ערה עוד מאמצע הלילה, מאז שהתעוררה מהחלום. היא פשוט לא הצליחה להירדם.
היא התיישבה ושפשפה את עינייה, בדיוק אז השעון המעורר צלצל.
"יום שני ללימודים. בסדר, אז עכשיו רק עוד פחות משנה. כאילו, שנה פחות יום... למי יש כוח?" דניאל מלמלה לפני שקמה. היא הסתכלה במראה ונגעה בשרשרת. היא התלבטה אם לקחת אותה לבית ספר, אבל פחדה מהשאלות שעתידות לבוא. היא לא יכולה לשקר לחברות שלה, אבל מצד שני, היא לא חייבת כלום לאף אחד.
"בדיוק, את שליטה של עצמך!" דניאל אמרה והסתכלה במראה.

פיטר שכב במיטתו, לא יודע אם לקום או לא. יש זמן עד ארוחת הבוקר, אין לו מה לעשות ער אבל גם אין לו מה לעשות... ישן? הוא נאנח והתיישב.
אני חייב ללכת לחפש אותה... פיטר חשב.
הוא קפץ ממיטתו והתחיל להתארגן. כשהוא סיים הוא נעמד מול המראה שלו וסידר את השיער.
לא, תחליף חולצה, דביל... הוא נזף בעצמו.
אחרי עוד כמה דקות, הוא התיישב על המיטה ושיחק בפלאפון. הוא הגיע למסקנה שזה הדבר היחיד שימנע ממנו מלאבד את השפיות סופית. הוא לא יכול לשבת כל היום בחוסר מעש ולחשוב עליה. אחרי כמה דקות הוא חשב על ללכת לבדוק איפה היא לומדת, גרה, מי החברים שלה, משפחה. כל מה שהוא יכול לדעת על הדניאל המסתורית הזאת.
הוא קם מהמיטה וזרק את הפלאפון על הכרית.
"אני אמצא אותך, אני אמצא אותך!" הוא אמר וחשב עליה. הוא יצא מהחדר והלך לסלון המלכותי. הוא הדליק טלוויזיה והתיישב על אחת מהספות הלבנות. יש בסלון שתי ספות לבנות בגודל שמספיק רק לשני אנשים ושתי ספות שחורות שמספיקות לשלושה אנשים. הלבנות באמצע והשחורות מאונכות להם מהצד. כך שהלבנות לכיוון הטלוויזיה הענקית הנמתחת על כל הקיר והשחורות סתם אחת מול השניה, לכיוון השולחן השחור שעמד באמצע. סך הכול הסלון היה ענקי. פיטר עבר בין הערוצים, חיפש משהו מעניין לצפות בו.
אחרי כמה דקות, הוא מצא משהו, הניח את השלט על הספה ובהה בטלוויזיה. לאט, לאט, מחשבותיו עברו לדניאל.
אוי, כמה היא יפה... הוא חשב.

"בוקר,"דניאל אמרה לאלונה כשעלתה על האוטובוס.
"בוקר," אלונה החזירה. השרשרת משכה את תשומת ליבה והיא הורידה את האוזניות.
"דניאל?" אלונה שאלה.
"מה?" דניאל הסתכלה עליה. אלונה התיישבה ליד דניאל והמשיכה להסתכל עלהשרשרת.
"חדשה?" אלונה שאלה.
"בערך," דניאל אמרה, נוגעת בשרשרת ומסתכלת עליה.
"את קנית?" אלונה שאלה.
"לא," דניאל ענתה בקצרה.
נכון שהיא לא חייבת לענות, אבל היי, הן חברות מכיתה א'! היא לא יכולה פשוט להתעלם.
"טוב," אלונה אמרה. היה נראה שאינה הולכת להמשיך לדבר על השרשרת."נכון המורה להיסטוריה מלכותית? היא קצת... מוזרה?"
"כן, קצת," דניאל הודתה. מורים בדרך כלל לא פנו למי שלא הצביע. המורההזאת כאילו מחפשת אותך... בכלל, דניאל הרגישה שבטי הסתכלה רק עליה.
"אני רק מקווה שהשיחה לא תהיה חופרת מדי," אלונה אמרה.
"שיחה? איזו שיחה?" דניאל כיווצה גבות.
"השיחה עם ה... את יודעת. כל שנה בכיתה י"ב. לא מתאים לך לשכוח דברכזה," אלונה אמרה.
"נכון, שכחתי," דניאל אמרה.
"מי נראה לך יבוא?" אלונה שאלה בסקרנות מובהקת.
"לא יודעת, גם לא אכפת לי," דניאל אמרה. היא הסתכלה על החלון ואז שוב עלאלונה. "רק אל תשאירי אותי לבד כמו אתמול."
"מה הכוונה?" אלונה שאלה.
"סתם. אתמול פשוט הלכת ישר למיקה. עד השיעור הראשון ישבת איתה בכיתהשלה," דניאל אמרה.
"נכון. אבל גם שילמתי על זה. אני רוצה לעבור מקום," אלונה התבכיינה.
"בעיה שלך, פעם הבאה אל תעשי את זה," דניאל אמרה.
"אין פעם הבאה, שכל," אלונה אמרה.
"כן... אבל לכי תדעי, עוד יחזירו אותך לכיתה א' ויכריחו אותך לעשות הכולמהתחלה," דניאל צחקה על אלונה.
"אז אני גוררת אותך איתי," אלונה אמרה.
נכון שהן בכיתה י"ב, אבל לפעמים דניאל והחברות שלה מתנהגות כמו ילדות קטנות.כנראה שהחלק הזה נמצא בכל אדם, לא חשוב הגיל.
הנסיעה עברה די מהר. הן ירדו מהאוטובוס ונכנסו לכיתה. דניאל הלכה למקום שלהוהורידה את הכיסאות. היא הניחה את התיק שלה על הכיסא השמאלי, שלא ליד הקיר, כי שםכמובן היא מתכננת לשבת.
"רוצה לעשות היום משהו או שאת עובדת?" אלונה שאלה לפתע.
"דווקא נשמע רעיון טוב. אני לא עובדת היום, כמה פעמים אני יכולה להגיד אתזה?" דניאל שאלה. "הרי אמרתי לך מתחילת החופש, שאני עובדת רק ראשון,שלישי וחמישי."
"נכון, שכחתי," אלונה אמרה.
"ואתן עוד צוחקות על הזיכרון שלי," דניאל אמרה.
"מי צוחק?" אלונה שאלה. לאט, לאט הכיתה התמלאה. כמה בנות שאלו את דניאלעל השרשרת, וכמובן שהיא לא סיפרה הכול. היא רק אמרה שקיבלה אותה אתמול ולא המשיכהלהרחיב.
"בנות," הרכזת נכנסה, "מהר לאודיטוריום. השיחה מתחילה עודמעט."
"טוב, בואי נקווה באמת שהשיחה לא כל כך נוראית," דניאל אמרה לאלונה לפנישמשכה אותה מחוץ לכיתה. דניאל התלבטה אם לקחת את התיק, אבל בסוף היא רק לקחה אתהפלאפון ושמה אותו בכיס.
מי כבר ייגע לה בארנק?

למה אני?Where stories live. Discover now