פרק 37

1.6K 181 5
                                    


"מה זה היה?" ג'יימס פער את פיו.
"היומן של... מישהו שמת לפני יותר מדי שנים?" אמר אדוארד.
"מה?" פיטר שאל.
"זה פשוט מוזר," וויליאם מלמל. הוא סגר את היומן והניח אותו על ברכיו.
"מה?" פיטר חזר על עצמו.
"פשוט הזוי," אדמונד אמר.
"מה?" פיטר בהה ביומן.
"אתה מתחיל לחזור על עצמך," וויליאם אמר.
"מ... מה?" פיטר שאל, לוקח לידיו את היומן.
כולם שתקו. פיטר היה הראשון לקום מהספה. הוא בהה בכריכת היומן. הוא הרגיש שכל הזמן קפא. וויליאם קם ונעמד מאחוריו, אחריו נעמדו גם האחרים.
"אני לא... מה?" פיטר לא הצליח לדבר.
הם פשוט עמדו להם שם, באמצע הסלון, בוהים ביומן.
"מה השעה?" וויליאם ניסה להעביר נושא.
"מה זה משנה..." פיטר לחש.
"אחי, צא מזה!" ג'יימס ניער אותו.
"אני רוצה שמישהו יסביר לי מה זה!" פיטר תפס את ראשו והסתובב במקומו.
"פיטר," וויליאם עצר אותו. הוא אחז בכתפיו וניער אותו. "פיטר, צא מזה."
וויליאם לקח ממנו את היומן. פיטר שחרר את אחיזתו מהיומן והוא נפל על הרצפה. אף אחד לא מיהר להרים אותו.
"בנים!" הם שמעו קול מוכר מרחוק, אבל הם היו פשוט המומים מדי. הם הרגישו את הקול שהתחיל להתקרב יותר ויותר. לא עבר הרבה זמן עד שאנה נכנסה לסלון.
"אתם בסדר?" היא שאלה והתקרבה אליהם.
"כן," וויליאם אמר.
לא... פיטר חשב.
הוא התכופף והרים את היומן.
"מה זה?" אנה שאלה.
"כלום," וויליאם חטף את היומן מפיטר.
"מה רצית?" ג'יימס שאל.
"כבר שכחתם? אמרתם שלא תאחרו לארוחת ערב," אנה נזפה בהם.
"סליחה אמא," וויליאם, ג'יימס והתאומים אמרו יחד. פיטר עדיין לא יכל לדבר.
"מה עשיתם לאח שלכם?" אנה הסתכלה על פיטר בדאגה.
"כלום, הגיע ככה," ג'יימס ניסה להתבדח.
"שתוק," וויליאם נתן לו מכה בכתף לפני שחזר לדבר עם אימו. "תני לנו רק דקה, אנחנו נגיע."

"טוב, רק אל תתעכבו יותר מדי," ביקשה. היא ליטפה את ראשו של פיטר לפני שיצאה מהסלון.
וויליאם חיכה שהיא תצא מטווח ראייה לגמרי לפני שסטר לאחיו הצעיר.
"למה?" פיטר גנח בכאב ונגע בלחיו הימנית שהייתה כעט מעט אדומה מהמכה.
"כדי להחזיר אותך למציאות," וויליאם אמר. פיטר שפשף את לחיו ואז הבחין ביומן שבידו של וויליאם. הוא חטף חזרה את היומן והלך אחורה.
"זה נשאר אצלי," החליט. אבל לפתע הוא הרגיש שהוא אוחז באוויר והיומן הופיע בידו של וויליאם.
"לא, זה ישאר אצלי," קבע. "לפחות עד שנגלה מה... מה שזה לא יהיה, היה."
פיטר הסתכל על אחיו ועל היומן לסירוגין. הוא לא רצה להתווכח.
"טוב, בואו רק נלך לאכול, שלא תהיה להם עוד סיבה לכעוס עלינו," פיטר אמר.

בבוקר למחרת, האחים קמו ליום חדש. פיטר פקח את עיניובאיטיות.
"איזה יום היום?" מלמל לעצמו. הוא התיישב והסתכל על חדרו. הוא הרגיש כלכך זרה לפתע.
כל הלילה הוא חלם על זה. זה התחיל עם החלום הרגיל, זה שהוא חולם כבר שנה, אבל אזהוא התחיל לחלום על היומן.
אני חייב לעשות משהו עם החיים שלי... חשב.
"ולא להתחתן!" הכריז בקול לפני שחזר לשכב.
אחרי כמה דקות, הוא קם מהמיטה. לאט. הוא בחר את הבגדים והתלבש לאט. הוא עשה הכללאט.
"פיטר?" הוא שמע את קולו של וויליאם מחוץ לחדרו.
לך מכאן... אמר בראשו.
"אין לי כוח לאף אחד!" רצה להגיד לו, אבל במקום זה הוא שמע את עצמואומר, "היכנס."
וויליאם נכנס לחדר והסתכל על פיטר. הוא סגר את הדלת אחריו הסתכל על הכורסא הכתומהשבקצה החדר.
"מה?" פיטר שאל בתסכול וייאוש, יותר ממה שרצה שישמעו.
"איך ישנת?" וויליאם שאל.
"כאילו שאכפת לך..." פיטר אמר והתרסק על מיטתו.
"כן, אכפת לי! אכפת לי ממך! אתה אח שלי!" וויליאם צעק. "נמאס ליממך כבר!"
"אם כל כך נמאס לך, לך!" פיטר החזיר צעקה.
"בסך הכול ניסיתי לעזור," וויליאם אמר בטון שקט יותר.
"לך," פיטר אמר כמעט ללא קול.
"פיט, תקשיב..." וויליאם ניסה להרגיע אותו. "אני והאחרים, אנחנורק...-"
"ביקשתי משהו," פיטר קטע אותו בקול רועד מעט.
וויליאם רק נאנח ויצא מהחדר. הוא סגר את הדלת אבל נשאר לעמוד ליד הדלת. הוא רצהלהיכנס ולצעוק אליו. אבל הוא ידע שזה לא יעזור.
מחר הוא כבר יהיה בסדר... אמר לעצמו.
אני לא צריך לדאוג...
הוא נאנח שוב והתרחק מהדלת.    

למה אני?Where stories live. Discover now