למה אני?

פרק 16

    "בוקר טוב לכולן," ג'סי אמרה בחיוך. היא הסתכלה על הבנות האחרונות שתפסו מקום בכיסאות. "טוב, קוראים לי ג'סי, אני היועצת הראשית של המלך. או, אם תרצו, זו שדואגת בעצם שהכול יתנהל. אחראית על פגישות, מסמכים, סדר, עובדים וכל היוצא מזה."
למי אכפת? לא בא לי להיות כאן בכלל... דניאל חשבה.
היא שקעה יותר בתוך הכיסא ונגעה בשרשרת. היא פחדה שמישהו ייקח לה אותה. היא הסתכלה על הדר, האחרונה החזירה לה מבט לא ברור. אדיש אולי. מה שכן, היא מיד הסתכלה על השרשרת. ברור שהיא מקנאה.
"בואו נחליט כבר מעכשיו, אני אדבר, אסביר ובעיקרון אגיד כל מה שאני צריכה ויכולה להגיד. רק אז, בסוף, תוכלו לשאול שאלות אם יהיו, כמובן. וכמובן, רק אם ישאר זמן, כי כמו שכבר יכולתן להבין, אני מאוד עסוקה," ג'סי אמרה.
ולהיות פה זה ממש לא חלק מהעבודה שלי... היא הוסיפה בראשה.
כאילו שבלעדיה הארמון יתפרק... דניאל חשבה.
מבלי לשים לב, מחשבותיה של דניאל נדדו לפיטר. משהו הפריע לה, כאילו עומד ממש מולה, בלי מחסומים, בלי חומות, אבל היא עדיין לא רואה אותו לגמרי.
איזה קטע שמישהו בשם פיטר מופיע, נותן לי שרשרת ונעלם. במיוחד שבחלום שלי אני עם הנסיך פיטר. איזה קטע שלשניהם קוראים פיטר... היא חשבה.
"אני אוהב אותך..." דניאל שמעה קול חלש ולא ברור, ושוב, הצמרמורת הזאת, כאילו מישהו עומד שם, ממש לידה. מישהו מדבר אליה.
זה סתם מחוסר שינה... היא ניסתה להרגיע את עצמה.
זה לא עזר. היא בטוחה שהיא מאבדת את זה.
"כן, את רוצה אולי לחלוק את זה עם כולנו?" גסי שאלה מישהי.
דניאל ניסתה להבין על מי היא מסתכלת, אבל אז וויתרה.
הלוואי שהייתי במקום אחר... דניאל חשבה.
הלוואי שמישהו פשוט היה מופיע כאן עם התשובות...
"אם אין עוד הפרעות, אני אמשיך," גסי אמרה, מסתכלת על מישהי במבט לא כל כך מחבב.
תמשיכי, בטח, מי מפריע לך? אולי לך יש תשובות? אם לא, את מיותרת. אוף, בטח מישהו סתם משחק לך במוח, סתומה אחת... דניאל חשבה.
היא נאנחה והתרכזה אך ורק בשרשרת.
אם אני אחזיק אותך מספיק חזק, את תצליחי להעלים אותי מכאן? דניאל חשבה.
היא ניסתה להתנתק ממה שקורה עכשיו באודיטוריום. היא חשבה על החלום. על הנסיך, על פיטר המסתורי. לשניהם קוראים פיטר. אולי זה סימן?
זה חייב להיות סימן! היא הרימה לפתע מבט. והג'סי הזאת בטוח יכולה לספק לי תשובות...
עכשיו, דניאל הסתכלה בסקרנות רבה על ג'סי. היא החליטה שהיא חייבת לדבר איתה איכשהו, לא משנה איך. אם היא באמת כל כך חשובה בארמון, אז היא מכירה את פיטר.
הם חייבים להיות אותו בן אדם, אין הסבר אחר... דניאל חשבה.
דברים כאלה הם לא צירופי מקרים, הוא חייב להיות הנסיך, אין הסבר אחר. נכון? ברור שנכון, אחרת מאיפה כל זה הגיע, סתומה אחת? בגלל זה חלמת עליו, הוא הגיע. רגע, אולי גם הוא חלם עליי וככה הוא מצא אותי?
לפעמים היא הרגישה כל כך סתומה שהיא מדברת עם עצמה. היא פשוט נהגה לנהל שיחות שלמות עם עצמה, אבל תמיד המשיכה להגיד לעצמה: "אף אחד לא יכול לשמוע אותך, סתומה!"
היא במיוחד שנאה את הקטע שהיא דיברה לעצמה בתור מישהי אחרת. כאילו לנערה הביישנית יש עוד אישיות בתוך הראש. מישהי אחרת, שונה ממנה לגמרי. מישהי אמיצה יותר, עם יותר אומץ, תעוזה, אחת שאומרת לכולם מה שבראש שלה. מה שהיא חושבת.
הרי דניאל לא תגיד למורה שלה: "צאי לי מהווריד כבר, חופרת!"
אבל הקול הזה שבראש שלה, יצעק את זה. ככה היא חיה עם עצמה כבר שבע עשרה שנים. דניאל האמיצה שכלואה בתוך דניאל הפחדנית והביישנית. ות'כלס, לא היה לה אכפת, להפך, היא העדיפה את זה ככה. היא יכולה להגיד ככה הכול לכולם, בלי לפגוע במישהו או להיכנס לצרות. אבל עדיין משהו בה שנא את זה.
זהו, שהשיחה מסתיימת, את עוזרת אומץ ומדברת איתה, ברור? היא אמרה לעצמה.
תגידי, יש מצב שאת יודעת מה השרשרת הזאת? יש מצב שפיטר, הנסיך, נתן לי אותה? הכי גרוע היא תגיד לא, מה יקרה? תעשי מעצמך צחוק, זה מה שיקרה. את לא מסוגלת. את סתם מפגרת בלי מוח, את לא יכולה...
"שוב?!" ג'סי שוב עצרה והסתכלה על מישהי. כנראה אותה אחת. "מה יהיה? את רוצה לשבת בחוץ פשוט? כי לי אין בעיה, באמת, בכיף. צאי את והפלאפון שלך."
כמה מורות הסתכלו על הילדה.
את מסוגלת... דניאל אמרה לעצמה.
דניאל העבירה את התליון של השרשרת מאחורי החולצה והתיישרה. היא חייבת לשמור על פרופיל נמוך כרגע, לא לעלות לג'סי הזאת על העצבים.
דניאל עדיין לא יכלה להישאר מרוכזת בשיחה, היא הרגישה כאילו הדבר היחיד שהיא מסוגלת לשמוע זה הנשימות שלה.
זהו, שעה וחצי זה כלום. תשעים דקות. שני שיעורים. ואז את מדברת איתה. בלי חרטות, בלי פחדים, כי את יכולה! את לא סתם עוד אחת. פחדנית ללא אישיות. לוקחים מושכות, זוכרת? ולא עוזבים הפעם... דניאל אמרה לעצמה.
היא ניסתה להחזיר את תשומת ליבה לג'סי, אבל כל פעם תמונתו של הנסיך עלתה בראשה. היא הבינה שזה אבוד. היא כבר לא תשמע מה שיש ליועצת הראשית של המלך להגיד. לפחות היום הזה לא יהיה בזבוז זמן מוחלט, כי היא יכולה לנסות להבין כמה דברים. דברים חשובים מאוד. דברים שהיא מנסה להבין כבר שנה. היא פשוט חייבת לדבר עם אחד הפיטרים, או בהנחה שזה באמת אותו בן אדם כמו שהיא חושבת, אז איתו. אבל פשוט לדבר עם מישהו על החלום, כי היא חייבת להבין מה זה אומר.
זה חייב להיות אותו אחד, ראית מספיק סרטים, סדרות וקראת מספיק ספרים בחיים שלך בשביל לדעת שזה תמיד אותו בן אדם... היא חשבה.
אבל, שוב, מה יש לנסיך לעשות איתי? בטח סתם מתיחה של מישהו...
עכשיו המחשבה הזאת העסיקה אותה. הפחד שאולי מישהו פשוט רוצה לעבוד עליה. שזה איזו מתיחה אכזרית של מישהו. אבל אף אחד לא יודע על החלום, כי היא מעולם לא דיברה עליו עם איש.
דניאל נאנחה וחזרה למחשבותיה על פיטר, מי שזה לא יהיה.