לילה אחד ודי

פרק 10; מחשבות

שמענו את דלת השער נטרקת בחזקה, ושנינו נבהלנו והתנתקנו.
שוב המבט הצטלב. הבנו שעשינו טעות, זה לא היה אמור לקרות.
הבנו שמישהו עומד להיכנס לבית אז העפתי את הכוסות לפח ועם הבקבוק עליתי מהר לחדרי והנחתי שם ברצפה, אני אטפל בו כבר בבוקר.
חזרתי במהרה לקומת הכניסה, כמעט מתנגשת בניב כשאני רצה חזרה ללמטה אך עוצרת בדיוק בזמן.
"אני חושב שאני..שאני אלך!" הוא אומר לוקח את המפתחות והפלאפון ובדיוק הדלת נפתחת ואליה והבחור שהראתה לי בפלאפון, חבר שלה נכנסו לבית.
"הו, אתם עדיין ערים" אליה אומרת קצת מופתעת, בטח הייתה בטוחה שאהיה שקועה כבר בחלום השמיני שלי.
"ביי" ניב אומר ויוצא במהירות, ואני ממלמלת משהו דומה וסוגרת את הדלת אחרי שרואה שיצא מהשער. אנחה יוצאת מפי ואני ממהרת להתקשר לעידן שיבוא לאסוף את ניב, הוא שיכור ואם עכשיו יתקל במשטרה הלך עליו.
"קרה משהו?" אליה שואלת אותי ויורדת שהיא לבושה בפיג'מה קצרה.
"יותר מדי" אני אומרת ונאנחת, והיא מסתכלת עלי מודאגת.
"לא משנה לכי לישון." אמרתי וחיבקתי אותה, אין אחות כזו, פשוט אין.
איזו אחות תיתן לך לחבק אותה ולדבר איתה על כל נושא אפשרי גם שהיא בת שש עשרה. זה לא קרה לי שהייתי בגיל שש עשרה עם רותם. רותם בכלל לא הייתה שמה עלי.
"אני מקווה שאתם לא הולכים לעשות כושר באמצע הלילה" רמזתי לה והיא הבינה על מה אני מדברת וצחקה.
"כושר?, את רצינית איתי? זה הכי טוב שלך?" שאלה והמשיכה לצחוק.
"מספיק טוב" השבתי וחיכיתי לתשובה.
"אל תדאגי נדלג על היום נעשה מחר" היא אמרה.
"ממש ממש לא!" אני מתחילה להתעצבן עליה והיא מרגיעה אותי שהיא רק צוחקת.
אני עולה לחדר והמחשבות על מה שאירע הורגות אותי. מה יהיה איתנו עכשיו? אני וניב נמשיך בקשר הטוב שנוצר בנינו?
עידן שולח לי הודעה שהוא דיבר עם ניב ושניב מחכה לו באוטו שאיתו הוא בא לכאן.
אני מחליטה להיות 'גיבורה' ולרדת אליו לאוטו במקום להמשיך להתבונן באוטו מחלון החדר.
אני דופקת לו על החלון והוא פותח את הדלת ויוצא ממנו.
"מה" הוא שואל ולא מסתכל לעברי.
"בוא נדבר על זה" אני מבקשת למרות שאני בעצמי לא יודעת מה להגיד. שנינו שיכורים עדיין, אני פחות, אבל ניב עם הכמות שהוא שתה אני בשוק שהוא לא בשלב של לדבר שטויות ולשיר 'גנן גידל דגן בגן' בצורה הזויה.
"לא מתאים עכשיו" הוא אמר והרים את עיניו אלי, רק עכשיו שמתי לב שעיניו נורא אדומות. כנראה שהגיע הזמן שלו ללכת לישון.
בדיוק עידן יצא מהמונית שאיתה הגיע והתקדם לעברינו.
"הכל טוב?" הוא מסתכל על שנינו שמסתכלים אחד על השנייה ולא אומרים כלום.
"כלום, סתם שתינו קצת" אמרתי.

עידן לא מטומטם, רואים שלא שתינו קצת ואפשר לשים לב למתח ששורר בינינו, אבל בכל זאת הוא הניח לזה והוא וניב נסעו.

למחרת בצהריים חזרתי הביתה, לבית שלי של שיר ושל עידן.
כמובן שבערב, כשניב בא אלינו, חזרנו לתקופה הקודמת של הריבים הבלתי פוסקים.
הוא כל פעם עקץ אותי עד שכבר לא יכולתי לשתוק ועניתי לו בכל פעם. הערב הזה היה ערב סיוט לכולנו.
כדי להפסיק את הריבים הדפוקים האלו החלטתי פשוט ללכת לישון מוקדם,
אין לי כוחות לריב איתו יותר.
"לילה טוב," אמרתי וקמתי מהספה בסלון שבה כולנו ישבנו.
"חכי דקה, אני באה איתך." שיר אמרה ונעצרתי, מחכה שתקום מהספה.
"מה היה אתמול?, לא סיפרת לי!" היא שאלה לאחר שנכנסנו לחדר, סגרנו את הדלת והתיישבנו במיטה.
"מה כבר יכול לקרות? שתינו ונהיינו קצת סטלות. לא רציתי שיחזור לבד ויתקל במקרה במשטרה"
עניתי, או יותר נכון הכחשתי.
ניב לא לקח את המקרה הזה בטוב, אפשר להבין את זה על פי איך שהוא מתנהג אלי עכשיו.
אני חושבת שזאת דרך מפגרת להתמודד עם זה, כי זה בסך הכל נשיקה שלא הייתה לה שום כוונה רגשית. אבל אני לא כועסת עליו, בכלל לא. זאת הדרך שלו להתמודד עם זה ואין לי ממש מה לעשות עם זה חוץ מלקבל את זה.