לילה אחד ודי

פרק 16; אחותו ירדן

דפקתי על הדלת ואחרי כמה דקות היא נפתחה, הופיעה בה משהי עם שיער חום וטיפה אומברה בסוף השיער.
"סליחה, אני אבוא אחר כך" אמרתי בלחץ ונכנסתי במהירות למעלית שעדיין שהתה על הקומה.
מי זאת לעזאזל הייתה?, הוא בחיים לא אמר לי על איזו חברה או משהו ואני מאמינה שאם היה לו הוא היה מספר לי ובטח שלא רוצה שאעבור לגור איתו. אולי חברה חדשה?, או אולי סתם סטוץ?.

"כל כך מהר דיברתם?" שיר שאלה אותי בפליאה שנכנסתי.
"לא, הלוואי. דפקתי בדלת ומשהי פתחה לי, הלכתי משם לפני שהיא הוציאה מילה מהפה." אמרתי והבנות צחקו.
"מה מצחיק בדיוק?" שאלתי בעצבים.
"אנאלי, דברנו על משהו; רוגע." עמית אמרה לי ונשמתי עמוק. היא צודקת, אני צריכה להיות שלווה.
"בקיצור מה מצחיק?" שאלתי.
"עשי לי טובה, מאיזו פרחה שנמצאת לו בדירה את בורחת?" שי שאלה ומשכתי בכתפיי.
"מה אני יעשה נלחצתי והאינסטינקט אמר לי לברוח." השבתי.
"ואני לא ברחתי כמו איזו הזויה, אמרתי סליחה אני אחזור מאוחר יותר ורק אז ברחתי למעלית." הוספתי כמגננה.
"כן אנאל, משמעותי, מאוד משמעותי." שי אמרה בציניות.
"למה אבל שמשהי תהיה לו בדירה?, זה מוזר." שיר אמרה בחשדנות.
"אם את מנסה להגיד שדמיינתי את טועה, איך אני אדמיין אישה?" אמרתי.
"אני הולכת לראות," שיר הודיעה וקמה מהספה.
"אבל אם הוא יפתח מה תגידי לו?" שי שאלה.
"שאלה טובה" שיר אמרה וחזרה לשבת.
"תבואי כאילו לתת לו עצה עם העצבים של אנאל" עמית הציעה.
"וואו תודה" אמרתי.
"שתקי זה בשבילך לא בשבילנו," היא הגנה על עצמה.
"בשבילי? מה אכפת לי, שיהיו לו גם מאתיים חברות." אמרתי והבנות הביטו בי במבט לא מאמין.
"טוב אולי קצת מעניין, אבל זאת סקרנות מה לעשות!" הוספתי.
"זזתי." שיר אמרה, קמה מהספה ויצאה מהדירה.
"מה לדעתכן? יש לו חברה?" שאלתי.
"לא נראה לי" עמית אמרה ושי הסכימה איתה.
"לא נשמע לי כל כך הגיוני, אולי סתם משהי." עמית אמרה.
"אבל למה שסתם משהי תבוא אליו בשמונה בערב ולא באחת עשרה בלילה?" שאלתי.
"כי הוא גם עובד נשמה, ועוד בשתי עבודות." שי אמרה.
"זה בעיה שלו, אף אחד לא אמר לו לעבוד גם בתור מאמן במכון כושר. הכסף שהוא מרוויח בעבודה שלו בחברת אדריכלות של אבא שלו מספיקה לי לחודשיים-שלושה" אמרתי.
"תכלס, הוא עושה שלושים אלף שקל בקל" עמית אמרה.
"זאת לא חברה שלו אידיוטית!" שיר נכנסה לבית.
"אז מי זאת?" שאלתי לא מבינה.
"אחותו" היא אמרה וצחקה.
"אויש, יצאתי לידה דפוקה בהגזמה נכון?" שאלתי וקיוויתי שיגידו לא.
"כן, אבל לא נורא, אני בטוחה שהיא תחליק לך על זה. היא ממש חמודה" שיר אמרה ואחרי שהמשכנו לדבר עוד קצת החלטתי ללכת לישון.

"מה ניב?" אני לפלאפון שאני בדיוק מסדרת דברים אחרונים ויוצאת ממזכירות בית הספר.
"למה ככה?" הוא שואל ואני נאנחת.
"למה ככה? כי הפרעת לי בעבודה היום בלי הפסקה" עניתי.
"אני מחכה לך בחוץ." הודיע וניתק לפני שבאתי להגיב.
התקדמתי לעבר המכונית של ניב ונכנסתי למושב מקדימה שליד הנהג.
"היי" אמרתי מותשת. הילדים בבית ספר היום קדחו לי במוח.
"מה ישלך את נראית.." הוא התחיל להגיד ולא ידע איך לסיים.
"נראית כמו משהי שהייתה צריכה להתמודד עם ילדה הזויה מהקייטנה שבבית הספר שאיכשהו שנתקעה בעמוד ובכתה לי את חייה, ועוד אחרי זה להתמודד עם יואל המנהל הזה לפני פגישה עם ראש העיר שזה כמו ילדה שמתרגשת לחוצה ועצבנית לפני דייט ראשון שלה עם הקראש שלה. " אמרתי ונאנחתי בעייפות.
"אז יום קשה היום," הסיק מסקנה והמהמתי.
"מה עשיתי טוב לעולם שקבלתי הסעה עד ביתי?" שאלתי.
"אני מצטער אבל היום את לא הולכת לישון בחמש." הוא אמר ולא הבנתי על מה הוא מדבר.
"לא הבנתי." אמרתי.
"את זוכרת את הריב שלנו אתמול? שאת כל כך בטוחה שאני מתבייש בילד?" הוא שאל.
"כן," עניתי ועדיין לא הבנתי איך זה קשור.
"אתמול אחותי באה לישון אצלי וסיפרתי לה, והיא רוצה לפגוש אותך אז..היום נצא עם אחותי." הוא אמר. לא ציפיתי לזה.
"אה, טוב." עניתי.
"את לא כועסת?" הוא שאל והלם קטן נשמע בקולו.
"התחלתי ללמוד איך למתן את העצבים שלי" אמרתי וצחקתי.
"איך הולך בינתיים?" הוא חייך ושאל.
"האמת שטוב, עובדה שלא הרגתי את הילדה שבכתה לי היום." אמרתי והמשכתי לצחוק.
"סתם, אבל באמת תודה שסיפרת לה." הוספתי.
"אם את רוצה לספר להורים שלך תספרי, אני האחרון שיעצור בעדך אם זה מה שיעשה לך טוב" הוא אמר.
"תודה." אמרתי ושררה שתיקה לדקה.
"חשבתי על זה קצת אתמול בלילה ואולי באמת אפשר לחכות עם זה. אם אני אספר למישהו בזמן הקרוב זה יהיה לאחותי הקטנה, זאת שראית." הוספתי.
"היא חמודה ממה שראיתי" הוא אמר.
"קצת חטטנית אבל בתכלס היא אחלה." עניתי.
"אחותך חטטנית?, עוד לא הכרת את אחותי. היא היצור הכי חטטן שאני מכיר" השיב וצחקתי.

כשהגענו לבניין נפרדנו, ניב למעלית ואני לדירה.
"היי לך," שיר אמרה שנכנסתי.
"ממתי את מגיעה לפניי הביתה?" שאלתי והלכתי לחדר שלי כדי למצוא בגדים.
"מאז שאני עובדת מצטיינת שמתקתקת את עבודתה" היא השיבה ובאה אחרי לחדר.
"מה קרה שאת בהיסטריה?" היא שאלה אותי לא מבינה.
"אני וניב נפגשים עם אחותו" עניתי ופתחתי את הארון סורקת את המדפים ומחכה שמשהו יתפוס את עיניי.
"הופה, אז בסוף הוא הקשיב לך" אמרה.
"לא שהייתה לו ברירה אחרי שהתנהגתי איתו כמו חיה" אמרתי.
"עשית בסוף את מה ששי הציעה לך?" היא שאלה.
"תזכירי לי מה היא הציעה לי," ביקשתי.
"ללכת לקבוצה של הורים ולרופאה שלך שתענה לך על כל השאלות." היא אמרה ונזכרתי.
"אה, לא יצא לי היום, איך הבגדים?" שאלתי והחזקתי בידי חצאית גינס וחולצה אקראית שיש לי כמוה עוד כמה חולצות ובצבעים שונים שהתאימה נורא עם החצאית.
"יפה, עם איזה נעליים?" היא שאלה.
"אני כבר אראה מה ילך עם זה." אמרתי ונכנסתי למקלחת.
אחרי שיצאתי מהמקלחת; התלבשתי וסירקתי את השיער שהחלטתי לא לחפוף היום, התאפרתי קלות כמו תמיד, נעלתי נעליים והייתי מוכנה.
שמעתי דפיקות בדלת וידעתי שזה ניב, אז לקחתי ארנק שאליו הכנסתי כסף, פלאפון ומפתחות.
"דפקת הופעה" הוא אמר והסתכל עלי מוזר.
"גם שאני בטרנינג זה מוזר לך," אמרתי, מזכירה לו את היום שהייתי חולה ולבושה בטרנינג, איך הוא היה בשוק כאילו זה שיא שאני לובשת טרנינג.
"מה את רוצה, לא חשבתי שאת בקטע של טרנינגים" הוא אמר וצחקתי.
"תהנו!" שיר הגיחה משום מקום.
"איפה עידן באמת?" ניב שאל.
"אין לי מושג, רבנו בבוקר." היא אמרה.
"את זה לא אמרת לי" התלוננתי.
"מה את רוצה לא יצא לי, היית גם עסוקה" היא אמרה.
"עוד חצי שעה הוא יבוא ותשלימו" אמרתי.
"מאה אחוז" ניב הסכים איתי.
"יאללה זזנו?" הוא שאל והנהנתי. נפרדנו משיר ויצאנו.
"אנאל, תנשמי נשמה, הכל טוב" ניב אמר בניסיון לעודד כשהיינו בפתח המסעדה והנהנתי, נשמתי עמוק ונכנסנו.
המארחת צצה לה מאיזה חור וניב דיבר איתה, אני התעסקתי בניסיונות להירגע.
התקדמנו אחרי המארחת.
"הנה היא" ניב אמר אחרי שראה את אחותו.
"מכאן נסתדר, תודה." הוא פנה למארחת שהנהנה והלכה, וכך גם אנחנו.
"היי" אחותו אמרה.
"היי" אמרתי בחיוך והיא התקדמה לחבק אותנו. מה אני אמורה לעשות?. לא ידעתי איך להתנהג, איך לדבר, מה להגיד ומתי לחייך. הרגשתי כאילו אני צריכה להיות פרפקט.
"אני ירדן," היא אמרה וחיבקה אותי.
"אנאל," אמרתי והשבתי לה חיבוק.
"אהבתי את החולצה," ירדן אמרה וחייכה.
"נכון יפה?, יש לי כמה כאלה אני אביא לך." אמרתי וניב חייך.
"מצאת לך יפה, אה?" ירדן פנתה לניב.
"לא מתפשר על יופי," הוא השיב. כאילו אף אחד מאיתנו לא מודע לכך שההיריון היה מקרי, טעות שהפכה להיות הדבר הכי טוב שיהיה בחיי.
אם השעה לא הייתה אחת עשרה וחצי הייתי מתעקשת שנישאר עוד קצת, אבל מה לעשות שיש גם לי וגם לניב מחר עבודה?.
בכל אופן, הלילה הזה היה טוב. ירדן מדהימה ואני שמחה שהכרתי אותה. היא מזכירה את אחותי.
עכשיו מה שנשאר לתקופה הקרובה זה לספר לאחותי ולהכיר בינן.
באמת הערב הזה היה מדהים.