לילה אחד ודי

פרק 19; הורמונים

"אתם מוכנים להסביר לי מה פשר כל הליחשושים והמבטים שלכם?" שאלתי בעצבים, "אני לא מטומטמת ולא עיוורת."
"ניב, דבר ואל תעצבן אותי," פקדתי על ניב.
"עידן ספר לה, אחרת היא רוצחת אותי" ניב פנה לעידן שנאנח ביאוש.
"אני הורג אותך, אחי, אני הורג אותך אם היא מספרת למישהו" עידן אומר לניב ואני מגלגלת עיניים.
"אני לא אספר לאף אחד, נו כבר!" עניתי בחוסר סבלנות.

"רציתי להציע לה נישואין" עידן אומר ואני פותחת עיניים.
"א-" אני מתחילה לומר ועידן עוצר אותי.
"סתמי ותני לי לדבר," הוא אומר ומתחיל לעצבן אותי עם הדיבור הזה.
"עידן, תרגיע כפרה" ניב מזהיר אותו ואני נשענת על הספה, כבר חצי שעה אני מנסה לדבר עם עידן על הריב שלו ושל שיר והיה קשה שלא לקלוט שיש משהו שהם מסתירים ממני. הם הסתירו ממני את הצעת הנישואין ואני לא מאמינה שכל זה קרה מתחת לאפי בלי שאשים לב.

"הבעיה הייתה שהיא לא רצתה ללכת להורים שלי, רציתי להציע לה מול ההורים שלי, היה לי חשוב שאמא שלי תבין שהיא חייבת להתחיל לקבל את שיר כי אני באמת רוצה להיות איתה לכל החיים, לא סתם קשר של כמה שנים וזהו" הוא אמר ופרצתי בבכי.
היה לי ברור תמיד שכששיר תתארס אני אבכה ואתרגש, והיה לי ברור שזה יקרה עם עידן, אבל לא ציפיתי שככה אפרוץ בבכי תנינים.
אך ההתרגשות, המילים היפות של עידן וההורמונים עשו את עבודתם נאמנה וגרמו לי לבכות בכי שבחיים לא ציפיתי שאבכה מהתרגשות.
"נלי.." עידן ממלמל את הכינוי שנתן לי עוד בתחילת היכרותנו ומלטף את שיערי.
"לא צריך להגזים, מותק," הוא מוסיף.
"קחי מים, אנאל," ניב מגיש לי כוס מים ואני שותה את כל תכולתה.
"תודה" אני אומרת, מניחה את הכוס על השולחן ומנגבת את הדמעות.
"יא מטומטם, אתה מדבר עם אישה בהריון שההורמונים שלה משתוללים, למה ציפית?" אני מגיבה לדבריו של עידן וממשיכה לנגב את הדמעות.
"ועוד ממי בהריון" הוא ממלמל וניב מכניס לו אגרוף בבטן.
"דבר יפה," הוא אומר ומתיישב בספה השנייה.
"נראה לי גם ההורמונים שלך משתוללים קצת" עידן אומר ומשפשף עם ידו במקום שבו ניב הכניס לו אגרוף.
"סטינו מהנושא" אני אומרת בניסיון להרגיע את הרוחות הסוערות של שלושתנו.
"מה תכננת לעשות?" שאלתי ואספתי את שיערי לקוקו מרושל.
"אתמול הלכתי להורים שלי ודברתי עם אמא שלי על זה, על הצעת הנישואים, על ההתנהגות שלה עם שיר, על הכל. בסופו של דבר היא קיבלה את זה שאני רוצה להציע לשיר," סיפר.
"אני חושב שאני אציע לה במרינה, את תקחי אותה ליום כיף או לא יודע, לאחד הדברים האלה שלכן. אני וניב נארגן את הכל ונזמין את ההורים שלה ושלי וכמה חברים קרובים, לא מעבר" עידן אמר.
"לדעתי, תעשה את זה ביאכטה ואחר כך תסעו ביאכטה לאיזה נופש" הצעתי.
"כן, אפשר" עידן הסכים.
"מתי זה?" שאלתי.
"מחר"
"מחר?!, כזה מהר?"
"כן, כבר דברתי גם עם שמעון ובילהה" אמר והתכוון להוריה של שיר.
"התחלת כבר לארגן את הכל?" שאלתי.
"לא"
"אתה מטורף ושאנן" קבעתי.
"ניב תביא לי את המחשב שלך" בקשתי.
"למה את צריכה?" הוא שואל בזמן שהוא הולך להביא לי אותו מהקומה למעלה, ככה זה שהוא גר בפנטאוז של הבניין.
"אם אני לא אארגן את זה הוא יתחיל רק מחר" אמרתי.
"מחר בבוקר הייתי אמור, לא?" עידן שואל בחוסר הבנה.
"אתה מטומטם או מה?" ניב צועק מלמעלה.
"שתהיה בריא עידן, באמת, שתהיה בריא" מלמלתי והלכתי לשירותים שהיו בקומה כדי לשטוף את הפנים. הייתה לי מעט סחרחורת והבחילה שיש לי כבר מספר שעות הציקה לי בגרון, אבל אני משתדלת שלא להתרגש מזה, הרי הרופאה אמרה שבשליש הראשון של ההיריון יש בחילות, סחרחורות והקאות למינהן.