לא רק יְדִידוּת

פרק 9- גורל

אני מסתכלת על המראה, מקשיחה את השפתיים ומסדרת את שיערי לאחור. אני לא אשבר בגלל שטות. המראה משקיפה לי בחורה שזרה לי. השיער הבלונדיני שלי שטיפה מבולגן כהרגלו מכסה את העיניים הירוקות או אפורות, הן משתנות מתי שבא להן. אני אוספת את השיער שלי ומתיישבת על המיטה.
אחרי לילה ללא הרבה שעות שינה אני איכשהו מצליחה לעמוד על הרגליים. בכל חמש דקות אני שוב נזכרת בשיחה שלנו אתמול.
אני יודע שהקשר הזה יושב לך על המצפון.
המילים מהדהדות בראשי. אני שקופה לידו. הוא קולט את כל המחשבות שלי לפני שאני מספיקה לעכל אותן. אני עוצמת את עיניי חזק כדי לא לתת לדמעות שמאיימות על עיניי להתפרץ.
הפלאפון שלי מצלצל, אני ניגשת לשידה ומסתכלת על שמה של מאיה שמופיע למסך, סוף סוף!
״מאיה?״ אני שואלת מופתעה לחלוטין שהיא התקשרה.
״אוימייגאד גל את לא מבינה איזה מושלם כאן!״ היא אומרת בהתרגשות, אלוהים היא כלכך שונה ממני.
״מה יש שם?״ אני שואלת למרות שזה לא באמת מעניין אותי.
״אנחנו על הר ענקי!״ היא אומרת ומוסיפה פרטים שעדיף שאחסוך ממכן, מאיה ידועה בתור אחת עם אופי משעמם.
״טוב טוב... אנחנו עושים תכף קומזיץ אני אדבר איתך!״ השיחה מתנתקת ואני פולטת צחוק, בחיי שהיא לא אנושית.

עברו בסך הכל שתיים עשרה שעות מאז המפגש האחרון שלי עם ניב. אני מתגעגעת אליו כלכך. זה כלכך טיפשי להרגיש את הרגשות שאני מרגישה עכשיו...שמישהו יעזור לי.
אני פוגשת את עומרי בקפה ״באסו״ בשעה אחת עשרה בצהריים. הנוכחות שלו גורמת לי להרגיש טוב יותר.
הוא מנשק את הלחי שלי ואני מתיישבת מולו, ״הזמנתי לך את הנס קפה שלך״ הוא אומר ואני מהנהנת. אמא שלו כלכך הצליחה בחינוך.
״מה עם שירי?״ אני שואלת והפרצוף שלו נהיה זעוף.
״אני..״ הוא פולט נשימה עמוקה מפיו. ״אני חתכתי מהקשר הזה״ הוא אומר ומסדר את השעון רולקס שבידו.
״מה למה?״ חשבתי שהוא מאוהב בה עד עמקי נשמתו.
״כי היא לא מוכנה לקבל אותי כמו שאני״ הוא מסביר ואני מהנהנת. ״גם הקשר הזה לא היה בריא״ איפה עומרי הידיד הטוב שלי?
״אני שמחה ומוטרדת שהגעת למסקנות האלה״ אני מסתכלת עליו והוא מחייך אליי. ״את לא יודעת מה עברתי ביומיים האלה״ אני בוחנת את הקשת ההפוכה והשחורה שמתחת לעין שלו. ״רואים״ אני ממלמלת והמלצרית מגישה את הקפה.
״אני חייב לצאת חייב!״ הוא אומר ואני מהנהנת.
״נשב היום בבר או משהו״ אני אומרת ולוגמת מהמשקה הממכר. ״מה איתך?״ הוא שואל ומסתכל עליי, עוד שנייה שכבתי עם חבר טוב שלך והידיד שלי...״שום דבר מעניין״ אני מסתכלת עליו והוא מהנהן.
״את גם חייבת להכיר מישהו״ הוא אומר ושופך סוכר לתוך הספל שלו. ״אני לא מעוניינת״ אני מסתכלת עליו והוא לא קונה את זה. הבן אדם היחידי שאני מעוניינת בו הוא הבן אדם האחרון שמותר לי להיות איתו בקשר.
״כמה זמן את רווקה?״ הוא שואל ואני מחשבת בראש שלי, ״אממ...שנתיים״ אני אומרת והוא מחייך, ״את רוצה להגיד לי שאת בתקופת יובש כבר שנתיים?״ הוא אומר בצחוק.
״ממש לא״ שיט.
״תרגעי!״ הוא זורק עליי שקית סוכר סגורה. ״אתה שאלת״ אני מחייכת אליו. לעזאזל מזל שיש את הגוש טמטום הזה.
״איפה מאור?״ אני שואלת אותו.
״למאור יש מישהי״ הוא מציין ומסתכל עליי בחקירה.
״מי?״
״תרגעי תרגעי!״ הוא צוחק, ״לא מישהי רצינית.״
״יש לו מזל״ אני מוציאה אוויר של ייאוש.
״שלום לכם״ אני מזהה את הקול שמאחורי רק מהצליל הראשון שהאוזן שלי שמעה. אני מסתובבת לראות אם המוח שלי צדק. וכן...ניב מופיע מולנו. הוא לוקח כסא ומתיישב בשולחן העגול והקטן.
לעזאזל. לעזאזל. לעזאזל. לעזאזל.
״מה אחי מה אתה עושה כאן?״ עומרי שואל את ניב ואני מנסה להתעלם מהחולצה הכחולה והצמודה שלו.
״הייתה לי פגישה במסעדה פה ממול״ הוא אומר ומצביע אל החלון שמבחוץ מופיעה מסעדה. ״ואז ראיתי אותכם..״ המבט שלו על פניי..״וחשבתי לקפוץ.״
״אתה לא היית באמת חייב לספק לנו את כך ההסבר הזה״ אני עוקצת אותו ושותה עוד מהקפה שלי. הוא שולח לי מבט מעוצבן ואני כמעט מודה לאלוהים שדווקא עם עומרי אנחנו יושבים ולא עם מאיה או מאור. עומרי לא שם לב כלל לחילופי מבטים העצבניים שלנו. ״אז אנחנו רוצים לצאת היום״ מאור אומר ומבלי לשים לב קוטע את המבטים בנינו.
״לכבוד מה?״ ניב שואל ומסתכל בשעשוע על עומרי.
״לכבוד זה שאין יותר שירי״ עומרי מחייך בחזרה לניב.
״מתאים לך רווק״ ניב אומר וקורץ, אוי לא.
״לא היינו ביחד״ הפרצוף של עומרי מזדעף וניב מסתכל עליי כדי שאציל אותו. ״בסדר אבל הקשר בניכם היה רציני״ אני אומרת ועומרי מהנהן בהסכמה.