לא רק יְדִידוּת

פרק 45- חיוך צנוע

נקודת המבט של ניב:

טעות אחר טעות. שרשרת של טעויות רצופות ואני כבר עושה עוד אחת שאני טורק את הדלת וסוגר את כל התקופה היפה שלי ושל גל. אחת התקופות היפות בחיי, לא רק בחיים האישיים אלא המיקצועיים. הבחורה הזאת עשתה סדר בחיים המבולגנים שלי.
אני הולך במהירות והראש שלי מעורפל, חוסר שעות שינה ולחץ מאיימים על החזה שלי. אני לוחץ על הכפתור במעלית ומגיע במהירות אל הרכב שלי, אני נוסע במהירות שיא, כלכך מתוסכל ועצבני.
פגוע ובעיקר המום מרצף הדברים שעברו עליי.
שאני מגיע לבית בידיעה שגל לא תחזור, ואם כן זה רק בישביל לקחת את החפצים שהשאירה אצלי.
הכל נראה לי ריק בהתחשב לעובדה שהיא גרה אצלי פחות משבועיים.
כל הדברים פתאום צצים לי, הסקס על האי במטבח, החיוכיים שלה כשהיא בישלה ליד הגז ובעיקר המקרר שבזכותה היה מלא. היא דאגה לעשות מהבית שלי בית אמיתי, כזה שיש לו אוכל אמיתי במקרר ולא רטבים שנשארו מהפיצה.
אני קופץ על הספה ומתקשה להוציא אוויר כשאני קולט שעזבתי אותה, איך יכולתי לעשות את זה?
העיניים שלה התחננו שאשאר, הגוף שלה שרעד כנגד הגוף שלי. איל התעללתי בה כשגמרתי וזרקתי אותה.
העיניים שלה היו עצובות ואילו האגו שלי עבד במקום הלב שדופק כלכך חזק עכשיו.
הפלאפון שלי מצלצל ומפריע לי להתעסק במחשבות שרודפות אותי, שמו של מאור מופיע על המסך ואני עונה בזריזות.
״אה מאור״ אני מזייף התלהבות כדי לא למשוך את תשומת ליבו, זה מה שחסר לי לשתף את הבן אדם הזה ביחסים המתפרקים שלי ושל גל.
״איפה אתם?״ הוא שואל ואני שומע ברקע שירים חזקים.
״אני בבית..גל ב...״ אני אומר והוא קוטע אותי, ״תתארגן ותבוא לסטאר, אני כאן עם עומרי, תבוא ונעשה שיחת גברים כמו בימים הטובים״ מאור אומר ואני מחייך, מתגעגע לתקופות האלה. מבלי להוסיף מילה מיותרת אני אומר למאור שאני בדרך ומנתק במהירות. מסתכל בראי ועדיין מריח את הריח שלה עליי, אני פושט את החולצה ושואף את הריח שלה שמעורבב עם הריח שלי, זה פשוט אגדי.
אני מפיל את החולצה על הריצפה ולובש חולצה אחרת במהירות. עיניי נודדות במהירות אל החולצה שזרוקה על הריצפה ואני ממשיך בהתארגנות שלי.

הסטאר מלא מתמיד. בחורות בתלבושות שלא מסתירות דבר וגברים שיכורים מסתכלים לצדדים.
אילו אחד הגברים כאן היו מסתכלים על גל..לא יודע מה הייתי עושה.
אני מחפש בעיניי את מאור וכשאני מזהה אותו במתחם הVIP אני הולך במהירות.
״הופה מי בא״ עומרי מקניט אותי ומעשן מהג׳וינט שביד שלו.
אני שולח חיוך צנוע לעומרי ומאור ומתיישב בספה הענקית שחובקת את גופי הקשוח.
״תרצו לשתות משהו?״ מלצרית בעלת שיער צבעוני שואלת אותנו אבל מסתכלת אך ורק עליי. אני מהנהן ומזמין את השתייה הקבועה שלי יחד עם בקבוק בלאק לייבל כי לגמרי בא לי לדפוק את הראש היום.
״מה עם גל?״ מאור שואל בעיניים בוחנות, עיניו מראות לי את כמות החרטה שהוא מרגיש בתוכו. כנראה הוא הפנים את כל התקופה המזדיינת הזאת.
אני לפתע נזכר שגל בכלל לא יודעת על השיחה שלי ושל מאור.
״אמ..אה״ אני מגמגם ולא יודע מה להגיד, פשוט תגיד ניב. המוח שלי אומר וקולה של גל נשמע בראשי, אני נבהל ומתקשה להסתיר זאת.
״היא נפרדה ממני״ אני אומר למרות שאני יודעת שזה לא בדיוק נכון. ״מה..״ עומרי אומר בהלם אבל המבט שלי תקוע על המבט של מאור שנראה משונה לחלוטין.
״למה היא נפרדה ממך?״ מאור שואל בקול נטרלי.
״היום פשוט עזבה בבוקר״ אני אומר ומשפיל את הראש שלי, מוריד שאט נוסף שלא הספקתי לראות מתי המלצרית שמה אותו בין שתי ידיי.
״ואז התקשרתי אליה,״ אני שופך את המילים בחלל הרועש לאותם חברים שכלכך התרחקתי מהם.
אני מוריד עוד שאט ושותה את מיץ האומץ שאימצתי לעצמי, ״היא הייתה בצפון, באיזה מלון מחורבן. הלכתי אליה ופשוט הרסתי הכל כמו בן זונה״ אני אומר באוויר ומוריד את השאט השלישי שלי.
״אני אוהב אותה..למה זה חייב להיות כלכך מסובך?״ אני שואל ומסתכל על עיניו של מאור.
״איפה היא עכשיו?״ מאור נראה זועם והוא עומד על רגליו, אני בולע רוק ומסתכל עליו באימה ענקית.
״בצפון״ אני אומר בקושי את המילה ומסתכל על הבקבוק בלאק לייבל שקניתי. ״אז מה לעזאזל אתה עושה כאן?״ מאור שואל ומסתכל עליי, לוקח לי כמה רגעים לעכל את מה שהוא אומר.
״קומו, נוסעים לצפון״ מאור אומר ומסתכל על עומרי שמדליק את הג׳וינט השני או השלישי שלו. מי סופר?
״ברצינות?״ אני שואל ומאור מהנהן.
״עומרי ילך להביא את מאיה ואני וניב נאסוף את המרצדס שלי, יש בה יותר מקומות״ מאור מחלק הוראות וכולם  מתייצבים למשימה.