לא רק יְדִידוּת

פרק 34- הכל לטובה

המתח באוויר ועיניו הלא חמות ואם אפשר להגיד, הרעות במיוחד של דוד מכוונות עליי, על גופי.
בן זונה, אני חושבת במהירות וסוגרת את הדלת על פניו, נועלת אותה ונשענת ליתר בטחון. מגנה על החברה שלי.
״מה הוא..עושה כאן?״ מאיה שואלת בגמגום ופחד.
״אין לי מושג אבל זה חצה את הגבול״ אני אומרת וסוגרת את החלונות, לעזאזל.
האוויר שלי לא יוצא מהריאות ורק שאני מביטה בעינייה החמות של מאיה אני משחררת נשימה.
״חשבתי שזה אמיר״ היא ממלמלת ועדיין באותה עמידה שעמדה כאשר ראתה את אביה. ״אני מתקשרת למשטרה!״ אני אומרת בעצבים רבים. איך יכול להיות שבן אדם כזה מטריד אותנו?!
מה נסגר עם המשטרה שלא עושה את העבודה שלה?
״כן״ קול מצונן של פקידה נשמע מעבר לקו.
״היי. שלום״ אני אומרת בעצבנות.
״לפני כמה ימים הגשתי תלונה, על אדם העונה לשם דוד אביב..״ אני אומרת במהירות והפקידה קוטעת אותי, ״זה קו חירום. תצטרכי להתקשר ל...״ היא אומרת ועולה על כל העצבים שלי. ״זה לא מעניין אותי מה זה! הבן אדם מגיע אלינו לבית כבר פעם שלישית! הוא מסוכן לציבור וגורם לחברה שלי להכנס להתקפי חרדה! אם זה לא דחוף אז מה כן?״ אני טעונה כלכך, מאיה נוגעת בבטן שלה ומתיישבת על הספה.
״יש לי להקיא״ היא אומרת ונושכת את השפה התחתונה שלה.
״אני שולחת ניידת״ המזכירה אומרת ולמזלה אין לי את הזמן להוציא עליה עוד מטען. בטח ניידת זה הפתרון הקל ביותר.
״להתראות!״ אני אומרת ומנתקת את השיחה ומיד הולכת לכיון מאיה שמתרסקת על הספה.
״תקיאי״ אני אומרת ומזיזה את השיער שלה מפניה.
אני שמה שקית בין רגלייה שקית זבל והיא מקיאה לבפנים.
עד שהמשטרה מגיעה וסורקת את החצר והשכונה שלנו אני מספיקה לידע את ניב ומאור על העניין.
מאור יצא מהעבודה שלו במהירות והגיע וניב עזב את האימון שלו במהירות וגם כן הגיע יחד עם מאור.
השוטרים שואלים את מאיה כמה שאלות ואחר כך אותי.
מאור מבהיר להם שאם דוד משתחרר שוב מהכלא הוא יפעיל קשרים עם גורמים אחרים, הרי בן אדם כזה לא אמור להיות משוחרר. בן אדם שמכה נשים וילדים.
במשך כל הזמן ניב מסתכל על הבטן של מאיה בצורה הכי מתוקה שיש.
״מאיה״ מאור אומר ומסתכל עליה, עיניו ננעצות עמוק בתוך ענייה ואני מכירה את המבט שעל הפרצוף שלו.
מבט מלא דאגה. המבט הזה גורם לי להתרגש בכל פעם מחדש.
למרות שאני רגילה שהמבט הזה מכוון אך ורק אליי, אבל מאיה היא החצי השני שלי..כך שזה לא כלכך משנה.
״בואי, אני ואת נתאחסן כמה ימים בבית מלון בתל אביב. עד שהכל ירגע״ הוא אומר ומושך את הכתף שלה.
״מה?״ אני אומרת ומסתכלת על שתיהם. ״אני אלך איתה״ אני אומרת ורואה את המבט המתחמק של מאור.
״לא גל, אני אלך איתה״ הוא אומר ומלטף את הראש שלי.
אני זזה ממנו בעצבנות, מה ההבדלים בנינו?!
זה כלכך מעצבן שנתתי את כולי להגן על חברה שלי וזה לא מספיק טוב בעייני אדון מאור.
״מה שתרצו״ אני אומרת והולכת בהמשך המסדרון, אני נכנסת לחדר שלי וטורקת את הדלת בעצבים לא נשלטים.