לא רק יְדִידוּת

פרק 18- מוסר

עיניי נפתחות ומשקל גופו הלא קטן מוחץ אותי. ״פאק״ אני ממלמלת ואני קולטת שאני בכלל לא בבית. הפלאפון שלי מזמזם ושמה של מאיה מופיע על המסך. ״ניב!״ אני לוחצת על החזה שלו. ״מממ״ הוא ממלמל בעייפות. ״שיט למה נרדמתי!״ אני לוקחת את הפלאפון ויוצאת מהחדר של ניב. כשאני לוחצת על הכפתור הירוק מלמול של בכי נשמע..צמרמורת תוקפת את הגוף שלי. ״מאיה?״ אני שואלת וחוקרת את הרעשים שנשמעים מעבר לקו. ״איפה את?!״ היא שואלת בקול בוכה.
״אה...אני אצל..מה קרה?״ אני מנסה להעביר נושא.
״רבתי עם אמיר..״ היא אומרת בצרידות כתוצאה של בכי.
כעת כל מה שעולה בגוף שלי זה רק עצבים.
״על מה רבתם?״ אני שואלת ורואה שניב מגיעה מאחורי עם מבט בוחן. ״גיליתי שיש לו ילדה״ היא אומרת וגורמת לי להלם שאני חייבת להסוות. ״מה?!״ אני מבולבלת לחלוטין ומקווה שלא שמעתי נכון את המילים שיצאו מהפה שלה.
״יש לו ילדה..בת שלוש״ היא מסבירה. ״רק עכשיו הוא נזכר לספר לי.״
״מניאק״ אני אומרת וניב נראה חמום. ״איפה את?״ היא שואלת שוב. ״אני תכף מגיעה לבית..אני מסדרת סחורה בחנות״ לעזאזל עם השקרים האלה. ״נהיית ממש מכורה לחנות שלך״ היא אומרת ואני צוחקת להסוות את המידע השקרי. 
״טוב אני מחכה לך״ היא אומרת ואנחנו מנתקות את השיחה.
״מה אמיר עשה לה?״ ניב שואל ועיניו עצבניות.
״לא משהו שצריך לעניין אותך״ אני אומרת והולכת אל החדר ולובשת את הפיגמה הקצרה שלי בחזרה. ״שאלתי מה אמיר עשה לה?״ ניב חוזר על דבריו אבל אני לא משתפת פעולה בשפיכת מידע. ״אוקיי אז אני אשאל את מאור״ הוא מנסה להתנשא. ״תזהר!״ אני מזהירה אותו והוא גונב נשיקה יבשה משפתיי. ״ככה ידעו שהיינו ביחד ולא הייתי בחנות באמת״ אני אומרת ומבט מאוכזב מגיע לפניו. ״די״ אני מלטפת את הזקן שלו ומנשקת קלות את שפתיו. ״אני מביא את המפתחות לפני שאני לא אתאפק ו..״ אני שמה את היד על הפה שלו. ״שתוק״ אני מחייכת והוא הולך לכיון החדר שלו.

האוויר שלי מתחלף בעשן. עינייה של מאיה אדומות והיא כלכך עצובה. שילך להזדיין אותו בחור שעשה לה את זה.
״את יכולה להסביר לי למה הוא לא אמר לך מהתחלה שיש לו ילדה?״ אני שואלת בפעם המיליון והתשובה על קצה הלשון שלה. ״הסיבה שלו מספיק טובה״ היא ממלמלת ומנגבת את הדמעות שלה עם השמיכה. ״נו״ אני אומרת ורותחת מעצבים. ״הוא חשב שאני אפסול אותו בגלל שהוא אבא לבת״ היא אומרת ומסתכלת אליי, ״ושכבתם...?״ אני שואלת אבל יותר מתכוונת לציין את זה. ״זה מה שמעצבן אותי״ הדמעות שוב זולגות על הלחיים שלה ואני מחבקת אותה בחוזקה. לעזאזל עם הגברים המטומטמים והמטמטמים האלה.
״הכל יהיה בסדר״ אני מחבקת אותה ואז מתנתקת כדי לבחון את המבט שלה. ״אני חיכיתי״ היא אומרת אחרי חילופי מבטים חשדניים מצידה. ״שתספרי לי...את החברה הכי טובה שלי ואת לא מספרת לי דבר כזה?״ היא שואלת ואני רואה כעס בעינייה.
״מה..״ אני ממלמלת בחרדה. יכול להיות שהיא ראתה את ניב בא לקחת אותי לבית שלו?
״למה לא סיפרת לי שעומרי נישק אותך?״ היא שואלת וגל בחילה תוקף אותי, צמרמורת ומיני התקף חרדה מתחולל בתוכי. כבר שכחתי מהנשיקה הזאת והיא התקיימה רק היום בצהריים. ״אה..כן לא רציתי לעשות מזה עניין.״
״מה קורה לבן דוד המפגר שלי?״ היא שואלת ולחייה עדיין רטובות מהפצעים שהנוראיים שאמיר השאיר עליה.
״די הוא לא מפגר..״ אני מסתכלת עליה בעצבים, ״אל תגידי לו ככה״ אני נסוגה כאשר היא מסתכלת במבט חושד.
״הוא היה שבור..וזה קרה בטעות״ אני אומרת והיא מהנהנת.
״בכל מקרה״ אני אומרת וקמה מהמיטה שלה. ״אל תספרי לאף אחד..ובמיוחד לא למאור״ אני אומרת והיא צוחקת. ״ברור שלא אין לי כוח לארגן הלוויה״ היא צוחקת והפחד צת בתוכי.
״מה יש?״ היא שואלת ואני מסתכלת על המבט שלי דרך המראה. ״כלום. לילה טוב״ אני אומרת ויוצאת מהחדר שלה במהירות, ואו זה היה מפחיד. אני מוציאה אווויר שחנק את הגרון שלי במשך כל השיחה. הפחד שמאיה עלתה על משהו ביחסים שלי ושל ניב הרעיד את גופי וגרם לי להצטער על היום הארוך הזה שהתחיל בריב בבוקר עם ניב ואחר כך עבר לנשיקה עם עומרי ואחר כך המשחק...שאני וניב התווכחנו ואז שכבנו...ואז...בא לי למות! אני מתפרקת על המיטה והשינה באה עליי במהירות.