My One shots // וואנשוטים שלי

השכן החדש (B×B) 《רמה 5》

"אתה השכן החדש?" שמעתי קול והרמתי את ראשי.
מולי עמד בחור גבוה בעל שיער שחור ועיינים כחולות גדולות.
"אממ כ-כן" גמגמתי. הוא בהחלט היה נאה.
"נעים להכיר אני מייקל" הוא הושיט לי את ידו ללחיצה ואני לחצתי במהירות את ידו. מגעו העביר בי צמרמורת. צמרמורת טובה.
"איך קוראים לך?" הוא שאל.
"ע-עמרי" גימגמתי שוב. מה קורה לי היום? למה אני מגמגם?
"שם יפה" מייקל ציין וליבי דילג על פעימה. הוא חושב שהשם שלי יפה.
"שם יפה לילד יפה" שמעתי אותו אומר. רגע מה? הוא אמר שאני יפה?
"ת-תודה" גימגמתי.
"בכל מקרה תהיתי אם תרצה שאעשה לך סיבוב בשכונה הערב" הוא אמר.
"אממ כן אני אשמח" אמרתי וקולי התייצב מעט.
"אז באיזו שעה לאסוף אותך?" הוא שאל.
"שש, אני מניח" אמרתי.
"אוקי ביי בנתיים" הוא חייך ולאחר מכן הסתובב והלך לעבר ביתו. נשארתי קפוא במקומי בעודי בוהה בו. החיוך שלו הורס.
במשך השעות הבאות בהיתי ברחוב דרך החלון בציפייה שיבוא.
כשהשעון הורה על דקה לשש ראיתי אותו יוצא מפתח הבית שלו וחוצה את הרחוב לכיוון הבית שלי.
הוא היה לבוש במכנסי ג'ינס שחורים צמודים שהבליטו את רגליו ובג'קט עור שחור. יפה לו שחור, זה משתלב טוב עם השיער שלו.
זרקתי על עצמי ג'ינס לבן וקפוצ'ון אפור ומיהרתי לרדת לסלון.
בשניה שבה דילגתי מן המדרגה האחרונה שמעתי דפיקות על דלת הבית.
מיהרתי לפתוח ולאחר דקה כבר היינו מחוץ לבית.
בגלל שהשכונה שלנו דיי קטנה אז סיימנו את הסיבוב מהר מאוד.
מייקל הציע שנשב ונדבר לכן נעצרנו איזה ספסל והתיישבנו עליו.
לאחר שתיקה מביכה החלטתי לדבר "מייקל זה שם יפה" ציינתי.
"הו מייקל זה לא השם האמיתי שלי" הוא אמר.
הבטתי בו בתהייה.
"השם המקורי הוא מיכאל אבל אני מעדיף שיקראו לי מייקל" הוא הסביר.
הינהנתי בשקט.
"תספר לי על עצמך אתה נראה מעניין" הוא אמר לפתע.
"קוראים לי עמרי בלי ו' ואני בן 16" אמרתי.
"עוד משהו?" מייקל שאל בצחקוק קל.
"לא, תספר אתה" אמרתי.
"אוקי, אני מייקל אני בן 17 וחצי אני גר מולך אין לי אחים אבל יש לי כלבה שקוראים לה נינה. אני אוהב לרוץ ולשמוע מוזיקת רוק ולראות 'זאב צעיר' ואגב אני פאנסקסואל גאה" הוא סיים את דבריו.
"ואו" אמרתי "יפה".
"ועכשיו אפשר קצת פירוט עלייך?" הוא שאל.
נאנחתי אני לא אוהב לדבר על עצמי "עמרי, 16, שתי אחיות קרציות, אני אוהב לראות כל היום 'איי קרלי' ולאכול נוטלה. אני שונא בית ספר ואני הומו" ניסיתי לתמצת כמה שיותר.
מייקל התחיל לצחוק.
לא הייתי צריך להגיד לו שאני הומו. "זה בסדר כולם צוחקים עליי בגלל שאני הומו" אמרתי.
מייקל בנתיים המשיך לצחוק "בחייך עמרי? איי קרלי?" הוא שאל מתפוצץ מצחוק.
נאנחתי, לפחות הוא לא צוחק עליי בגלל שאני הומו.
"אתה צריך לבוא אליי פעם אחת לראות משהו אמיתי" הוא אמר.
"בהזדמנות" אמרתי.
"אתה יכול עכשיו?" הוא שאל.
הינהנתי "כן, למה לא?" חייכתי.
קמנו, מייקל ניער את מכנסיו מפני שהספסל שישבנו עליו לא היה הכי נקי שבעולם ואני נזכרתי שאני בג'ינס לבן.
"שיט" אמרתי בעודי מנסה לנער את הלכלוך שדבק לישבני.
"נשאר לי עוד?" שאלתי את מייקל.
"כן" הוא אמר.
ניסיתי לנער אך ללא הצלחה.
"חכה אני יוריד לך" מייקל התקדם אליי.
הוא העביר את ידו על ישבני וניער את מכנסיי.
מיהרתי להסיט את פניי שעטו סומק קל.
"זהו" מייקל אמר "נקי".
הלכנו לביתו והוא שם סרט כלשהו.
הסרט היה דיי מפחיד. או שזה רק בגלל שאני פחדן?
באחד הקטעים המפחידים בסרט נצמדתי אליו.
רק כשהחלק המפחיד נגמר שמתי לב שאני אוחז בו.
הוא חייך אליי. זה רק אני או שהשפתיים שלו עבות בצורה מושלמת?
הוא הביט בעייני ואז מבטו ירד לכיוון שפתי.
העלתי חיוך בזווית פי. נשק אותי, בבקשה!
כאילו קרא את מחשבותי הוא סגר את הפער בנינו ושפתינו נצמדו ברוך.
השפתיים שלו כל כך רכות.
עיניו הכחולות נעצמו, הוא העביר יד בשיערי ופרע אותו.
נצמדתי לגופו, נותן ללשונו לחדור אל פי.