"חכי, אל תלכי" אני צועקת.
היא מסתובבת אלי לאט "מה את רוצה?".
"אותך" אני עונה "איתי".
"אי אפשר" היא עונה.
"אפשר" אני מתעקשת.
"בואי" אני תופסת בזרועה ורצה לרחבה.
"תסתכלי כמה כוכבים" אני אומרת ומביטה בתקרה.
"הם זיוף" היא אומרת.
"אבל הם מנצנצים ויפים" אני עונה.
"חכי רגע" אני אומרת ורצה לפינת החדר.
היא זזה ומתקדמת לכיוון הקיר.
אני לוחצת על הכפתור ומוזיקה מציפה את החדר.
צעד ועוד צעד בנעלי בלט ורודות.
המוזיקה מסחררת אותי לפי הקצב.
השיר נגמר, היא מחייכת.
אני מקפצת לעברה.
"תרקדיי איתי?" אני שואלת כששיר חדש מתנגן ברקע.
"כן" היא אומרת ומושיטה אליי את ידה.
ידי משתלבת בידה והיא נגררת אחרי למרכז הרחבה.
למתבונן מהצד זה אולי היה נראה מוזר.
שתי נערות, אחת בבגדי בלט וחצאית טוטו ורודה והשניה.. טוב השניה נראת יותר כמו נער מאשר נערה במכנס הג'ינס הקרוע ובחולצת הטי הזרוקה.
אבל לי זה נראה הכי טיבעי בעולם.
ולס, כן זה ולס ברקע.
אני משלבת את ידי סביב צווארה בעוד ידיה אוחזות במותני.
הריקוד מושלם, מתחיל בתנועות הססניות והופך לסוער.
רק אנחנו והמוזיקה וקול טפיחות הרגליים על רצפת הרחבה.
והינה מסתיים השיר, תנועת סיום, מבט ארוך.
ידה נשלחת אל ראשי ופותחת את סיכת הראש.
תלתלי זהב מתפזרים סביב כתפי.
אני מצחקקת ולוקחת ממנה את הסיכה.
שיערה השחור נאסף בעזרת סיכת המתכת בצורת הפרפר.
אני מחייכת, היא מחייכת.
נשיקה עוצמתית.
ואפילו הכוכבים המזוייפים בתקרה מחייכים.
YOU ARE READING
My One shots // וואנשוטים שלי
Short Storyסיפורים קצרים~ הסיפורים הם מומצאים לחלוטין, ולא נותנים לגיטימציה לשלל הדברים המסופרים בהם אלא מציג אותם ללא קשר לדעתי האישית.
