הכרנו באתר של נוער, סתם דיברנו על נושא הדת והקהילה הגאה והכל פשוט הלך טוב. שיחה קולחת של שעתיים, מלא נושאים מלא תחומי עניין.
אנחנו בחורות די זהירות אבל תוך זמן קצר עברנו לוואצפ. גם שם המשכנו לדבר, לא יכולנו להפסיק כמו מגנט ההודעות שלנו קפצו למסך.
וקבענו להיפגש, ההזדמנות ממש הגיעה על מגש של כסף. יום בחירות, נסעתי עד העיר שלה. הסתובבנו, ניסינו לשבור את השקט שנוצר פתאום.
אני בחורה די חופרת אבל היא שקטה. וזה בסדר, אני חושבת שהיא אהבה שאני מדברת, היא לא אהבה לדבר הרבה בעצמה. טיילנו על החוף, צחקנו על דברים, ראינו סרט, נפרדנו בחיבוק.
המשכנו להתכתב, היא שלחה לי הקלטות של הנגינה המדהימה שלה. היא ידעה בדיוק מה אני אוהבת ואיזה שיר ימיס אותי.
נפגשנו שוב בתוך כל החום והלחות של תל אביב. פגשתי אותה באמצע הקניון, היא חייכה אליי וסידרה את משקפי השמש. היא תמיד הצטנעה ואמרה שהיא בכלל לא מגניבה, אני חשבתי ההפך.
עד הסנטר הגענו, עברנו שם במלא חנויות אבל מה שבאמת משך אותנו הייתה חנות המוזיקה. העיניים שלה התרחבו בהתרגשות שרק כלי נגינה יכולים לעורר באדם. שורות של גיטרות, יער של פסנתרים.
היא ישבה, הסתכלה לצדדים בביישנות. "תנגני לי משהו" ביקשתי. והיא חייכה, פרטה קצת על הגיטרה היפה. "מכירה?" היא שאלה כשהצלילים הראשונים של השיר מצאו את דרכם בחלל החדר.
הנהנתי בהתלהבות, אחד השירים האהובים עליי. צלילים עדינים ומלודיים. היא כבשה אותי.
המשכנו במסע מלא מבטים ושתיקות יפות, דשא, נשיקה ראשונה. בחיים לא אשכח איך היא שאלה אותי שאלה מתקילה, מאיפה היא רצתה שאני אזכור ציטוט מהשמינייה? אני הריי... לא מגניבה כמוה. צחקקתי, אני לא זוכרת. היא חייכה וציטטה לי. "מה יותר טוב מנשיקה ראשונה? נשיקה שניה." ונישקה אותי שוב.
וזה היה נפלא, בחיים לא היה לי יום כל כך מתוק עד אז.
נפרדנו על רציף הרכבת, עם הרבה הבטחות. זה מקום כזה של פרידות והבטחות, רציף של רכבת.
והיא לא בנאדם שיש לו הרבה זמן, אז בקושי היה זמן להתכתב איתה. ניסיתי למצוא פתרון, אבל לא היה הרבה מה לעשות. וזה היה בסדר, חיכיתי שעות לכל הודעה.
ואז במשך יומיים נדם הצ'אט. שלחתי הודעות, התחרפנתי, בכיתי, כתבתי קטעים להפיג את המתח. שום דבר לא עזר.
ואז קיבלתי את ההודעה הכי ארוכה שקיבלתי ממנה עד היום. סוף כזה לא מובן. כתבתי הודעות בחזרה, הזכרתי לה שאני תמיד פה בשבילה.
אבל כלום. מהצד שלה היה רק שקט, שקט ארוך.
אז היא גם השתתקה בראש שלי אחרי שבוע שבועיים. הדבר היחיד שמעיר אותה זה הצלילים המלודיים של הגיטרה עם השיר המחורבן הזה שאני כל כך אוהבת.
~~~
כן סיפור אמיתי
YOU ARE READING
My One shots // וואנשוטים שלי
Short Storyסיפורים קצרים~ הסיפורים הם מומצאים לחלוטין, ולא נותנים לגיטימציה לשלל הדברים המסופרים בהם אלא מציג אותם ללא קשר לדעתי האישית.
