נק' מבט צ'אניול.
הגעתי לשם, עמדתי מאחורי באקהיון.
הוא הסתכל על החלון, ראיתי שזה שיומין.
הוא היה עם מישהו.
הם דיברו וצחקו ביחד.
הוא פשוט עמד שם והסתכל עליהם.
שמתי יד על הכתף שלו, באתי לומר משהו אבל הוא הסתובב אליי.
כשהוא ראה אותי הוא פשוט התפרק, לא הפסיק לבכות.
חיבקתי אותו.
אחריי כמה דקות הוא נרגע טיפה, ניגב את הדמעות שלו.
"בוא נלך מפה" הוא אמר בשקט והינהנתי.
הלכנו ביחד למכונית שלי, כל אחד נכנס אליה והתיישב.
הוא השעין את ראשו על החלון.
התחלתי לנסוע.
נק' מבט באקהיון.
יכול להיות זה יותר טוב?
הוא איתו.
אהבתי אותו אבל זה עבר מזמן.
פלאשבקים עליי ועל צ'אניול חזרו לראש שלי.
כל הריבים שלנו.
כל החיבוקים שלנו.
כל הבכי.
כל הצחוק.
זה העלה לי חיוך קטן.
אוליי צ'אניול הוא האחד בשבילי?
הוא אהב אותי בכל השנים האלו.
ואני אהבתי אותו.
כשראיתי את מינסוק, נראה לי שקלטתי עד כמה אני אוהב את צ'אניול.
אני יודע שזה היה עצוב לי, שזה עצוב לי. לראות אותו לא איתי.
אבל אני מרגיש שיהיה לי יותר עצוב, אני בטוח שיהיה לי יותר עצוב אם אני אראה את צ'אניול עם מישהו אחר.
נשענתי על החלון וחייכתי.
הסוף.
