לטרוף.
העיר הזאת נכנסת לי לחיים, מוזרקת לוורידים. מבחוץ אני יכול לשמוע מכוניות נוהמות על איילון, מתאמצות לחמוק מתאונה, מנסות לפלח מסלולים מוארים באפלה. רובן יצליחו לסיים את הנסיעה. רובן, בדרך כלל, מצליחות.
לטרוף.
קרוב יותר, מאחורי הקירות, חתולה אכולת טירוף זועקת לחתולי הפח, שיבואו כבר ויגאלו אותה מתשוקותיה. היא רוצה ולא רוצה, אני יודע, וקצת מרחם. חתולות זה דבר מוזר, עיוות אורבני של הטבע. היא קוראת שוב בקול תובעני, חסרת אונים כנגד הגלים שבתוכה. יש עצב בקריאה שלה. היא לא רוצה שיבואו אליה, היא כבר יודעת שאחרי זה יש גורים ודאגות ומלחמת קיום נואשת. היא לא רוצה, אבל אין לה ברירה. היא חייבת.
"בוא אלי", אני שומע קול מאחורי, תחינה לא כל כך שונה מזו שנשמעת מבחוץ. "בוא".
אני סוגר את החלון, משאיר בחוץ את הגשם הקל, את החושך הכבד, את החתולים הנאבקים, את המכוניות הנואשות, את המועדונים שמפקירים באסים עמוקים לחסדיהם של רגליים ארוכות וידיים לוחשות. משאיר בחוץ את האורות האדומים, את הניחוחות שבוקעים מאגנים מתנועעים. אוטם את האולפן, אוטם אותנו, אוטם אותה מכל מה שיכול להציל אותה.
לטרוף.
ואני מסתובב, לאט.
היא שם, על המיטה העגולה, על הסדינים השחורים, בוהקת בבלונד שזוף, ספק רוכנת ספק שוכבת, בוקעת מהשמיכה. הגיטרה של הנדריקס נשמעת ברקע, משהו בין רוק שורשי לבלוז, והיא רוצה שאני אבוא אליה. אבל העיניים שלה, הן כבר פחות רוצות. הן יודעות. מתחילות לדעת, לפחות.
"איפה אנחנו...?"
"באולפן". בחלק האחורי שלו, כמובן. זה שמאחורי חדר החזרות. החלק הסגור, זה שרק אני נכנס אליו, רק אני מכניס אליו.
היא לא מוסיפה לדבר, רק מעלה יד אל הצוואר שלה. ממששת.
גניחה עמוקה מפתיעה אותה מבפנים. ככה זה תמיד בפעם הראשונה, אחרי שאני טועם. המקום הופך לרגיש, הכי רגיש שאפשר. תנועת אצבע קלה שלה, ועוד צליל נפלט מתוכה. משתוקק. והיא לוחצת קלות, מתמכרת לתחושה.
אבל אז מרחיקה את האצבעות ומביטה בהן.
בשלב הזה, אני יודע, הן כבר מתחילות להבין מה קורה, אבל פחות אכפת להן. הגוף שלהן מתחיל לפתח רצון משלו.
רצון משלי.
"העיניים שלך..." היא ממלמלת, מנסה עדיין להילחם במה שהגוף שלה תובע בגל הולך וגדל. "סגולות".
"בזכותך", אני אומר לה. הן תמיד מקבלות את הצבע הזה אחרי שאני מתחיל לשתות מנה חדשה של חיים. כשהשמש תעלה הן יחזרו להיות יהלומים כחולים, אבל בינתיים הן מתקשטות בגלי הארגמן החדשים של החיים שינקתי ממנה.
YOU ARE READING
Unknown
General Fictionהיא יכלה לפתח תרופות מצילות חיים, אבל מעדיפה לעקוב אחרי זוגות בוגדים וליצור אמנות ארוטית. היא מסובבת ראשים אבל מעדיפה לא להיות כבולה לאף אחד. לוותר על הכל כדי להישאר צעירה לנצח. באחד ממעקביה היא מגלה סוד אפל שמצליח לערער אותה ביותר מדרך אחד. ואולי ה...
