אני רעבה. הבטן שלי משמיעה קולות של לבה מבעבעת והם מהדהדים במסדרון החשוך. מזל שהם לא בקעו כשבראד הקטן, תרתי משמע, עדיין היה בתוכי. בעצם, שום דבר לא יכול היה להרוס את הסקס המשעמם שחוויתי הלילה. פעם נוספת הסטטיסטיקה ניצחה, צעירים מנופחים לא יודעים איך לספק בחורה. אורגזמה אחת וגם היא לא בזכותו.
תודה לאל, הוא גמר לבסוף ויכולתי להעיף אותו מהבית, נשארת רעבה ביותר ממובן אחד. בבחירה המכרעת בין להתקשר לאחד הקבועים שלי או להוציא את וויבי מהמגירה, הרעב הפיזי ניצח. קודם אני צריכה להחדיר לתוכי מזון. לשם כך יש את אריאל. אני מתפללת שהוא יאפשר לי לשדוד את המקרר שלו בשלוש לפנות בוקר.
אני מצלצלת שוב בפעמון של אריאל. גומל מיילל מאחורי הדלת. זה אומר אחד משני דברים, או שאריאל לא בבית או שהוא לא לבד. בשני המקרים לא תהיה לי ברירה אלה להשיג את האוכל שלי בדרך אחרת. מסעדה שעושה משלוחים באמצע הלילה? להתקשר לאחד הקבועים ולכתוב שאני רעבה? שתי האופציות ייקחו לפחות חצי שעה.
על חיפוש מזון אכיל במטבח שלי אני מוותרת. הפעם האחרונה שאימא שלי מסרה לי קופסת אוכל הייתה לפני חודש. היום היא מכילה עיסה ירוקה ובלתי ניתנת לזיהוי. אני משערת שגם הירקות שנרקבו שם מהפעם האחרונה שעשיתי קניות נראים זהה. והריח... רק מהמחשבה הבטן שלי מתהפכת ומאיימת להוציא החוצה את כל האלכוהול שצרכתי בלילה. גם זו דרך להתמודד עם הרעב הזה. אבל אין ספק שהמקרר של אריאל פתרון מוצלח יותר.
אני מצלצלת בפעמון בפעם האחרונה והדלת נפתחת בפתאומיות. הרקולס בכבודו ובעצמו עומד מולי, אפילו השיער הארוך שלו פזור בצורה פרועה על כתפיו. עיניו השחורות מוצרות בחוסר הבנה כשהוא מביט בחלוק הארוך והשקוף שלא מסתיר את העובדה שאני לא לובשת שום דבר מתחת. על פניו אין שמץ הערכה, ובתחתוני הבוקסר הצמודים שלו אין אפילו תזוזה קטנה למראה שניצב מולו. כן, זה בהחלט אחד הבחורים של אריאל.
"אפשר לעזור לך?" הוא שואל בקול עמוק ולחלוטין לא מתרשם.
"איפה אריאל?"
"ישן. במה מדובר?"
אני ממש לא רוצה לפרט לקיר הלבנים הזה למה אני נמצאת כאן בשעה כזו. איפה אריאל לכל הרוחות?
הוא ממשיך להביט בי כמו שומר ראש שמחליט אם אכנס למועדון שלו.
"גומל לא נותן לי לישון!" אני פולטת את התירוץ הראשון שעולה בראשי.
"מי?"
"גומל, הייצור המיילל שאריאל קורא לו חתול".
הספינקס הקנדי מוציא את ראשו החייזרי מבין הרגליים של הרקולס. העיניים הירוקות שלו מביטות לכיווני מתוך פניו המקומטות וחסרות הפרווה. הנה, אפילו הוא יודע שקוראים לו גומל ולא השם שאריאל התעקש לתת לו.
YOU ARE READING
Unknown
General Fictionהיא יכלה לפתח תרופות מצילות חיים, אבל מעדיפה לעקוב אחרי זוגות בוגדים וליצור אמנות ארוטית. היא מסובבת ראשים אבל מעדיפה לא להיות כבולה לאף אחד. לוותר על הכל כדי להישאר צעירה לנצח. באחד ממעקביה היא מגלה סוד אפל שמצליח לערער אותה ביותר מדרך אחד. ואולי ה...
