אני נכנסת לתוך המרפסת.
סבסטיאן יושב שם עם סיגריה קטנה ולבנה בין אצבעותיו. אני מניחה שזה מרלבורו או קאמל.
לא סגורה על זה.
אני לא באמת מבינה בסיגריות.
״מה אתה יודע על תומאס אדמס?״ אני שואלת בישירות את סבסטיאנו.
הוא מסתכל עליי, מרים גבה ומשחק עם הסיגריה בין אצבעותיו, מעביר אותה בחלק בין האצבעות. הוא מושך בכתפיו. ״את צריכה לדעת רק משהו אחד, בלונדה: הוא מסוכן, הופ.״ קולו של סבסטיאנו צרוד ועמוק מהרגיל, כאילו הוא ממש מנסה להפחיד אותי. ״מאוד.״ הוא מוסיף.
אני מתיישבת לידו.
הוא פוצה את פיו פעם נוספת: ״יותר מפול.״ את ידו הפנויה, שלא אוחזת בסיגריה הלא דלוקה, הוא מעביר בשיערו.
״את זה אני כבר יודעת.״ אני נשענת על משענת הכיסא.
הוא מתמתח ושולח את ידו לכיסו. הוא מוציא משם מצית ומדליק את הסיגריה. הוא דוחק אותה אל בין שפתיו.
אני מתבוננת במעשיו. אני ממשיכה לדבר: ״אני שואלת: מה אתה יודע עליו?״ אני שולחת את ידי אל הקוקייה שתופסת את שיערי ושולפת אותה במהירות, מפרקת את זנב-הסוס ונותנת לשיערי לגלוש על כתפיי. אני מנערת קלות את ראשי כדי לתת לשיערי להיות חופשי יותר לאחר שהיה כלוא בקוקייה.
סבסטיאנו נושף את העשן מפיו. הסיגריה מוחזקת בין אצבעותיו השנייה והשלישית, כאשר ידו נופלת על השולחן. ״אל תלמדי ממני. אל תעשני, מובן?״ הוא מזהיר, שולח אליי מבט נוקף.
הוא כזה אידיוט, הוא עושה משהו ואומר לי לא לעשות אותו.
חוץ מזה, האידיוט לא מחליט עליי!
״לא אכפת לי,״ אני מגלגלת את עיניי. ״לא התכוונתי ממילא להתחיל לעשן.״ אני מנערת את ידי אל מול פניי, מנסה לא לנשום את העשן הרעיל היוצא ממקל הרעל הקטן. ״רגע, כמה זמן אתה מעשן, בכלל?״ אני שואלת בסקרנות. אני סקרנית, באמת שלא קשה להבחין בכך.
״אֶה... האמת שרק מדי פעם. זו הסיגריה ה-...״ הוא מכווץ את גבותיו, מנסה להיזכר. ״אממ, אולי הסיגריה השביעית שלי בחיי, אבל זה בטח המקסימום. לא חושב שעישנתי יותר מדי בכל עשרים-ושש שנות חיי.״ הוא מושך בכתפיו.
אני מהנהנת.
הוא מוציא את הסיגריה מפיו ומשליך אותה אל תוך המאפרה - אליה שמתי לב בדיוק הרגע. הוא נושף את העשן. העשן לא מגיע לכיווני, בכלל לכיוון הנגדי. ״בכל מקרה, אם תבואי לו לא טוב בעין, הזמן שלך יתקתק.״ הוא חוזר לשאלתי, עונה לי סוף-סוף.
אני מהנהנת.
אֶה... אוי, אלוהים. האדם הזה עד כדי כך מסוכן? כלומר... הוא אמור להיות בן-אדם ולא חיה שרק מחפשת את מי להרוג.
YOU ARE READING
(Wo)Men Only - Completed
Actionמאז גיל ההתבגרות שלה, הופ קלאן עבדה קשות והתאמנה שעות אחר שעות בחדר הכושר, במטווח והשתפשפה בדיבור קשוח עם אביה. כל זאת למען מטרה אחת: קבלת מאפית אינדיאנה על כתפיה. בעקבות אימוניה הקשים, אופייה השתנה מקצה לקצה. היא הייתה ילדה צעירה, שמחה וחברותית, אב...
