מחר חג המולד. ממש מחר.
אלוהים אדירים.
כולנו לחלוטין מתחרפנים לקישוט הבית. כולנו רצים ממקום אחד לאחר.
זאק ואיימי כבר נפלו פעמיים מהכיסאות, קליאו משתגעת משעמום - כי אני לא מוכנה שהיא תקשט איתנו את הבית, כדי שהיא לא תפתח את תפריה - ומשגעת אותנו במקביל, וסברינה… טוב, סברינה סתם עושה הרבה רעש.
״סברינה, תלי את הכוכב על צמרת העץ כשאת מסיימת לקשט אותו!״ אני קוראת.
העץ מוצב בין הספה לאזור של פינת האוכל.
איימי, זאק ואני בצד השני של הסלון - באזור של הכניסה.
אני נותנת לאיימי ולזאק את שרשרת נורות הלד.
״יואו, מעניין מה ישודר בטלוויזיה.״ קליאו אומרת באקראיות, מזפזפת בין הערוצים בשעמום.
״החרא הרגיל, את יודעת.״ אני מחזירה, מושכת בכתפיי ומוציאה שרשרת נורות לד נוספת מהקופסה המונחת לצד רגליי על הרצפה. אני נותנת אותה לזאק.
איימי תופסת את השרשרת מהקצה השני ותולה יחד עם זאק את השרשרת. היא מרשרשת מעט.
הם יורדים מהכיסאות ועוברים למקום אחר. הם לוקחים את הכיסאות איתם. הם מתקדמים לעבר האזור של העץ. אני מרימה את הקופסה של שרשראות נורות הלד ומתקדמת יחד איתם לאותו אזור.
״הופי, אני יכולה לעזור במשהו?״ קליאו שואלת.
״הממ…״ אני חושבת לרגע. ״שימי מוזיקה.״ אני מניחה את הקופסה על הרצפה ליד הכיסאות אותם מניחים איימי וזאק.
״נו, הופ, באמת; משהו מועיל.״ קליאו מתלוננת.
אני מגלגלת את עיניי. ״זה מועיל.״
איימי וזאק עולים על הכיסאות. הם מסתובבים
לכיווני. אני מתכופפת ולוקחת שרשרת נורות לד נוספת, נותנת אותה לאיימי.
הם תולים אותה על הקיר.
״אבל-אבל…״ היא נאנחת, ״אני מרגישה כאילו אני לא עושה כלום.״ קליאו מוסיפה.
אני נושפת בייאוש ומגלגלת את עיניי שנית. ״את שמה לנו מוזיקה כדי שלא נשתעמם. זה מועיל. עכשיו סתמי את הפה, ג׳ינג׳ר, ושימי מוזיקה.״ אני מחזירה.
״הופ, אני לא מגיעה למקום בו צריך לשים את הכוכב; זה גבוה לי מדי!״ סברינה קוראת.
אני נאנחת בכבדות והולכת לכיוון העץ - דבר הלא רחוק ממני. כאשר אני ליד סברינה - אשר עומדת על כיסא ועל קצות אצבעותיה כדי לנסות להגיע לקצה העץ -, אני מביטה בה מלמטה. ״רדי.״
היא מהנהנת ויורדת מהכיסא.
אני עולה על הכיסא ונעמדת עליו.
YOU ARE READING
(Wo)Men Only - Completed
Actionמאז גיל ההתבגרות שלה, הופ קלאן עבדה קשות והתאמנה שעות אחר שעות בחדר הכושר, במטווח והשתפשפה בדיבור קשוח עם אביה. כל זאת למען מטרה אחת: קבלת מאפית אינדיאנה על כתפיה. בעקבות אימוניה הקשים, אופייה השתנה מקצה לקצה. היא הייתה ילדה צעירה, שמחה וחברותית, אב...
