״מבט על המטרה.״ אני מכוון קלות את ידיה הקטנות של הבת היפהפייה שלי. ״לירות!״
היא לוחצת על ההדק שלוש פעמים, נהדפת קלות בכל פעם אל החזה שלי. היא מפספסת בכל הפעמים, אך בפעם השלישית היא פוגעת בעיגול השני מעל העיגול המרכזי ביותר.
״זה טוב, אבל את יכולה יותר טוב מזה.״ אני לא מביט בה, אלא ממקם את היד החמה שלה, אשר כנראה נכוותה, אל האזור הנכון. ״לירות.״
היא לוקחת נשימה, יורה פעם נוספת ופוגעת ממש כמעט באמצע.
״אבא! אבא!״ קולה של מיילי נשמע מכיוון הדלת של חדר המטווחים.
אני מסובב את ראשי אליה, רואה את הבת הבכורה שלי עומדת שם כאשר כל גופה - הלבוש בבגדים שחורים הנדבקים אליו - מכוסה בזיעה. שיערה החום הזהה לשלי מעט נדבק למצחה ועורפה.
״המטומטם ההוא אומר לי שאני לא יכולה להילחם נגדו!״ היא משלבת את ידיה בכעס. ״ואתה מאמן אותה במקום לעזור לי!״
״אלוהים, מיילי. את צריכה להירגע.״ הרמוני מדברת בטון מתנשא, על אף שהיא הצעירה מבין שתיהן. ״וגם להפסיק לחשוב שהעובדה שאת הגדולה מבין שתינו נותנת לך זכות קדימה לכל דבר.״
״בנות.״ אני מזהיר, מסובב את הרמוני כדי שתביט בי ולוקח ממנה את האקדח. ״אין אימון עד שבוע הבא.״ אני דוחף את האקדח החם לתוך חגורת מכנסיי. ״לשתיכן.״ אני מצביע על שתיהן ברפרוף.
נסיכות מפונקות.
״מה?!״
״אבא, זה לא פייר!״
הן קוראות בו זמנית.
״לא אכפת לי. אתן צריכות להסתדר. זה מה שאימא שלכן הייתה רוצה מכן.״ אני משלב את ידיי על החזה שלי, אשר נשאר מעט שרירי מימים עברו. הוא לא שרירי כמו פעם, כי זה כבר מתחיל להיות קשה יותר ויותר להתאמן ככל שהזמן עובר וחולף לו.
״מה?! אימא הייתה נותנת למיילי סטירה!״ הרמוני צועקת, משלבת את ידיה.
״לא נכון! אימא הייתה מענישה רק אותך, כי את מטומטמת ומתנשאת!״ מיילי מצביעה עליה, צועקת חזק עוד יותר.
״בנות! מספיק!״ אני נעמד בין שתי הבנות היפהפיות שלי - כל אחת בדרכה -, מפריד ביניהן פיזית לפני שהן יתחילו לתקוף אחת את השנייה. והו, הן מסוגלות, וכשזה קורה, זה רע. שתיהן חזקות כל כך.
״אבל אבא!״ מיילי קוראת.
״׳אבל אבא׳,״ הרמוני מחקה את מיילי בקול מזלזל ומתנשא, מעט גבוה יותר מקולה הרגיל, מגלגלת את עיניה. ״את כמו ילדה קטנה.״ היא חוזרת לקול הרגיל שלה.
״זהו זה, הרמוני. אין לך לא אימוני יריות ולא אימונים פיזיים למשך שבועיים. את מקורקעת. לחדר. עכשיו.״ אני מצביע על הדלת.
YOU ARE READING
(Wo)Men Only - Completed
Actionמאז גיל ההתבגרות שלה, הופ קלאן עבדה קשות והתאמנה שעות אחר שעות בחדר הכושר, במטווח והשתפשפה בדיבור קשוח עם אביה. כל זאת למען מטרה אחת: קבלת מאפית אינדיאנה על כתפיה. בעקבות אימוניה הקשים, אופייה השתנה מקצה לקצה. היא הייתה ילדה צעירה, שמחה וחברותית, אב...
