נ.מ. אנבת'
אחרי הרבה זמן אני והרמיוני התחלנו לנדנד לאמא שלנו שאין טעם והוא לא יבוא והיא הסתכלה עלינו כיאלו היא לא מכירה אותנו
"מה עובר עליכן? אתן יודעות שכן, אני מבינה שקשה לכן להיות כאן אבל רק עוד קצת הוא יבוא עוד מעט אני מרגישה את זה" היא אמרה לנו
"אז אמא אולי פשוט נחזור למחנה? אנחנו לא נלך לשום מקום אני מבטיחה" אמרה הרמיוני
אתנה אמרה שהיא תדבר עם פוסידון על זה אז אני הלכתי לדבר עם פרסי
"איך אתה?" שאלתי אותו
"אני בסדר, באמת" הוא הוסיף שראה את המבט על הפנים שלי
"אנבת' עברנו את החור השחור של השאול אז מי זה סבא שלי?"
חייכתי כמה מתאים לפרסי לדבר בקודים ולהשוות חוויות
"פרסי, גאיה וקורנוס שונים מסבא שלך" אמרתי לו
"מה זאת אומרת?" הוא שאל
"אני מתכוונות שאין טעם להשוות את הצרות שלך נגיד לצרות של הארי, כי זה לא אותו דבר לכל אחד בעולם יש את השק צרות שלו והם קשים רק לו וכל מי שאומר שיש לו את החיים הכי קשים הוא אדיוט שלא משיג בזה כלום כי זה לא נכון לכל אחד קשה ואסור להשוות"
"ואיך זה קשור למה שאמרתי?" פרסי שאל אותי שוב
"זה קשור בגלל שהחור השחור שהיינו בו? היה לנו קשה שם וברור שאם מישהו היה מחליף איתנו גם לו היה קשה אבל זה לא אומר שסבא שלך יהיה משחק ילדים" סיימתי את דברי
פרסי שתק אני חושבת שהוא חשב על מה שאמרתי
"עדיין לא ממש הבנתי את צריכה לדבר אנגלית לפעמים חכמולוגית" הוא אמר לי
"מה שאני מנסה להגיד זה שהחור השחור וסבא שלך הם שני דברים שונים ו-וולדמורט יעשה לנו חיים קשים וזה שהיינו בחור השחור לא יעזור לנו כל כך" השבתי לו בתקווה שיבין
"חכמולוגית את טועה זה כן יעזור לנו, עברנו את החור השחור אז נעבור גם את זה, כל עוד אנחנו יחד" הוא אמר לי ואני לא יכולתי שלא לחבק אותו
(הייתי מנשקת אותו אבל גם אבא שלו גם אמא שלי וגם אבא של דראקו וגם מלך האלים לידינו אז עדיף שלא...)
אחרי שסימנו להתחבק (זה נשמע לא טוב) הרמיוני באה עלינו ונראה שהוקל לה
"אמא אמרה שאנחנו יכולים לחזור למחנה אבל שאסור לנו לצאת משם עד שבוע לפני תחילת הלימודים ושהם יקחו אותנו לסימטת דיאגון ושם נפגוש את הוויזלים"
המחשבה שלא נוכל לצאת מהמחנה קצת ביאסה אותי, אני לא אוהבת ששמים לי גבולות אבל זה עדיף מאשר להיות כאן...
נפרדנו מאלים ועשינו את דרכנו למחנה
"תגידו למה כל כך חשוך?" דראקו שאל אותנו שהתחלנו לתפס לכיוון גבעת החצויים
"אהה כי אמצע הלילה עכשיו?" אמר פרסי
"לא נראה לי הגיוני שכל כך חשוך" השיב לו דראקו
"דראקו אל תלחיץ" הרמיוני אמרה לו
אבל עד כמה שלא רציתי להתייחס למה שדראקו אמר לא יכולתי להכחיש שאכן מוזר שכל כך חשוך...
ואז כמו בסרטים מישהו שלא הבחנו בו אמר:
"אם אני הייתי במקומכם לא הייתי זז"
הסתובבנו בשביל לראות מי אמר את זה ומי זה היה? כמובן הלורד וולדמורט
KAMU SEDANG MEMBACA
הסיפור של הרמיוני
Fantasi~פאנפיק קרוסאובר בין הפ לפג~ _____________________________ "החיים מורכבים מרגעים, רגעים של אושר ושל כאב. רגעים ששווה לחיות אותם" _____________________________ מצד אחד במחנה החצויים יש שקט, המלחמה נגמרה והיחסים עם הרומאים השתפרו מאוד. מהצד השני באנגל...
