הסיפור של הרמיוני

אבן האוב

נ.מ. הרמיוני
אברובפת' שתק ולא אמר מי בדרך לקחת אותנו וזה הלחיץ אותנו אין לי מושג למה אבל הייתי מתוחה, ורק אחרי עשר דקות אני והארי ראינו שהתמונה שבחדר נפתחת ומתוכה יצא שיימוס פיניגן חברנו לבית גריפינדור

"הארי הרמיוני!" הוא קרא באושר "אני שמח שאתם בחיים" הוא אמר לנו
"מה קרה שם פיניגן?" שאל אברובפת'
"קרב קטן לא צריך להדאיג אותך" שיימוס ענה לו

"קרב, איזה קרב?" הארי שאל
"צבא דמבלדור נגד אוכלי המוות" ענה שיימוס
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"בואו צריך ללכת, מסדר עוף החול כבר הגיע, אני יסביר לכם בדרך" הוא אמר

עד שהגענו לחדר הנחיצות הבנו משיימוס הכל: על איך כל צבא דמבלדור הסתתר בחדר הנחיצות רוב השנה ושהם עשו לאוכלי המוות בלאגנים ועל זה שהם נלחמו בשעות האחרונות באוכלי המוות ושחררו את הוגוורטס

"אז בערך כל הסיפור" אמר לנו שיימוס
"וואו, שמענו מדי פעם קצת על מה שקרה אבל אני לא חושב שמישהו משנינו חשב שזה ממש ברמה הזאת" אמר הארי
"ו... רון הוא-" שיימוס דיבר בשקט יותר
"כן הוא.. נפטר" עניתי לו באותו טון
"לא את זה אני יודע שמענו את זה ב- 'מבט לפוטר' אבל אני לא יכול לתאר... איך זה קרה בכלל?" הוא שאל
"אנחנו לא ממש יודעים" אמרתי לו

בסוף הגענו לחדר הנחיצות
"הארי! הרמיוני!" שמענו הרבה אנשים קוראים לנו, לא זיהיתי הרבה מהם מה שהדאיג אותי מאוד אבל אז שמעתי קול מוכר

"מה המצב הרמיוני?" זה היה נוויל ששאל
"נוויל!" קראתי באושר
"מה קורה?" הוא שאל
"יחסית למצב אנחנו בסדר" הארי ענה לו
"בואו כל המסדר מחכה לכם" הוא אמר והוביל אותנו מחוץ לחדר הנחיצות

הגענו לאולם הגדול שם היו כל התלמידים וגם חברי מסדר עוף החול, כל התלמידים הסתכלו עלינו בפה פעור כאילו במחשבה: איך אתם עדיין בחיים? טוב חוץ מהסלית'רינים שהיה נראה שהם דווקא ממש היו שמחים אם הייתה להם את היכולת להרוג אותנו עכשיו

"הארי הרמיוני" פרסי רץ אלינו וחיבק את שנינו
"איך אתם?" הוא שאל אותנו
"אנחנו בסדר אבל-" התחלתי להגיד לו אבל מישהו קטע אותי, אנבת' ודראקו באו וחיבקו אותנו
"אז כמו שהתחלתי להגיד אנחנו בסדר אבל יש משהו שאתם צריכים לדעת" אמרתי להם

"להתחיל לפחד?" אנבת' שאלה
"כן, אבל לא כאן" אמר הארי ויצאנו מהאולם

"אז מה קרה?" פרסי שאל
"יש נבואה" אמרתי
"מה?!" הם צעקו
ואז הארי סיפר להם הכל; על הפריצה לגרינגוס (הוא לא סיפר למה פרצנו לשם) והפציעה שלי ועל איך הגענו על מחנה יופיטר ועל המפגש עם ליאו וניקו ועל הנבואה

"אלים אדירים הנבואה..." אמרה אנבת' והיא הסתכלה על הארי בחשש
"אנבת' זה בסדר, באמת כרגע יש לנו קרב לנצח" הארי אמר
"כן, אבל מה הכוונה לאדון על המוות אולי נוכל לשכנע אותו-" דראקו התחיל להגיד
"דראקו אין טעם" אמר הארי
"מה למה?" הוא שאל
"כי בחרתי כבר" הארי אמר לנו
"בחרת, במה?" אנבת' שאלה בבילבול