הסיפור של הרמיוני

בתחנת קינגס קרוס

נ.מ. הארי
התעוררתי במין חדר לבן ואחרי שהלכתי קצת זמן פגשתי להפתעתי את דמבלדור
"הארי נער נפלא שכמוך. איש אמיץ, אמיץ כל כך. בוא נטייל יחד" אמר דמבלדור, הייתי בשוק אבל הלכתי בעקבותיו, ואחרי קצת הליכה היו מין מושבים כאלה והתישבנו

"אבל אתה מת" אמרתי לו
"אה כן" דמבלדור אמר לי כיאלו זה לא משהו מיוחד
"אז.. גם אני מת?" שאלתי אותו
"אהה," אמר דמבלדור וחיוכו גדל "זאת שאלה, לא? בסיכומו של דבר, נערי היקר, אני חושב שהתשובה היא לא"

הסתכלנו אחד על השני ודמבלדור המשיך לחייך
"לא?" חזרתי על דבריו
"לא" אמר דמבלדור
"אבל...הייתי אמור למות - לא הגנתי על עצמי! התכוונתי לתת לו להרוג אותי!" אמרתי לדמבלדור
"וזה לפי דעתי, מה שעשה את כל ההבדל" אמר לי דמבלדור

"תסביר לי" בקשתי ממנו
אבל אתה כבר יודע" אמר דמבלדור
"נתתי לו להרוג אותי" אמרתי
"נתת" אמר דמבלדור
"ואז החלק של הנשמה שלו שהייתה בתוכי..."
דמבלדור הינהן בהתלהבות רבה עוד יותר, דוחק בי להמשיך
"...הוא כבר איננו?"
"הו בהחלט" אמר דמבלדור "כן, הוא השמיד אותו. הנשמה שלך שלמה, והיא כולה שלך, הארי"

"אבל אם וולדמורט שלח אלי את הקללה הממיתה איך אני עדיין חי?" שאלתי
"תחשוב, מהו המעשה החמדני והאכזרי שוולדמורט עשה" אמר לי דמבלדור
הסתכלי סביבי, בחנתי את המקום שהיינו בו; זה היה נראה כמו ארמון אולי... אבל כשחשבתי על זה התשובה לשאלה של דמבלדור עלתה במוחי
"הוא לקח מהדם שלי אליו" אמרתי לו

"נכון בדיוק,  דמך שהיה בתוכו את ההגנה של אמך הגן גם עליו מהרגע שעשה זאת וככה הוא קשר אותך לחיים, כל עוד הוא חי" אמר לי דמבלדור
"פרופסור... איפה אנחנו בדיוק?" שאלתי אותו
"אהה, זה מה שאני בידיוק באתי לשאול אותך. אחרי הכל, זה כמו שכולם אומרים זאת המסיבה שלך" הוא אמר לי
ברגע שהוא אמר את זה פתאום הבנתי איפה אנחנו
"זה נראה כמו תחנת קינגס קרוס, רק הרבה יותר נקי ובלי הרכבות" אמרתי לו

"תחנת קינגס קרוס!" אמר דמבלדור בהתלהבות
ישבנו שוב פעם בשקט אבל אחרי קצת זמן שאלתי את השאלה שרציתי לשאול מסוף השנה החמישית
"פרופסור...מה אתה חושב על..." התחלתי לשאול אותו
"על החצויים?" הוא המשיך אותי

"כן" עניתי
"הארי לא שיקרתי להם, אין לי דבר נגד חצויים, לעומת אחרים במסדר עוף החול כמו שאתה כבר יודע" הוא אמר לי
"אבל למה שונאים אותם? כאילו הם ספרו לי וגם ראיתי מקרה כזה אבל עדיין למה?" שאלתי אותו

"הארי במהלך השנים לא הקוסמים ולא החצויים ידעו אחד על השני, הקטה לבדה ידעה והיא לא חלקה את המידע אם שום אל, חצוי או קוסם" דמבלדור הסביר לי
"למה?" שאלתי
"כי אלות הגורל בעצמן הראו לה את העתיד" דמבלדור אמר לי
"איזה עתיד?" שאלתי שוב

"את זה, אותך ואת וולדמורט" דמבלדור אמר לי
"מה?" אמרתי המום
"כן... אבל תבין הארי, הקטה האמינה שמישהו כזה במקרה שלנו וולדמורט, יקום אם חצויים וקוסמים יתערבבו" אמר דמבלדור