השיחה

441 22 28
                                    

נ.מ. הארי
הרמתי את הרמיוני כדי שלא תצטרך לעמוד והתעתקתי לסן פרנסיסקו, הרמיוני אמרה לי איפה המחנה פחות או יותר אבל היא הזהירה אותי שמהרגע שנגע לשם יבואו מפלצות ובאמת כך היה

התחלתי לרוץ מחזיק את הרמיוני חזק כדי שלא תיפול, הרמיוני ניסתה לעודד אותי כל הזמן היא אמרה לי שאנחנו מתקרבים אחרי כמה זמן ראיתי מין חומה והיו שם שני זקיפים

הגעתי אל השער ואחת השומרות זיהתה את הרמיוני והכניסה אותנו תוך כדי שהיא תעקב את המפלצות, חציתי את הנהר וסוף סוף הגענו למחנה יופיטר

הנערה שעיקבה את המפלצות באה אלינו
"איך קוראים לך?" היא שאלה אותי
"הארי, הארי פוטר" אמרתי לה
"אני הייזל לבסק" היא הציגה את עצמה
"ו... הרמיוני מה קרה?" היא שאלה את שנינו
"נפצעתי בדרך לכאן לא משהו נוראי" היא אילתרה מהר 

"והוא רומי?" היא שאלה את הרמיוני
"לא אבל היינו יותר קרובים לפה מאשר למחנה החצויים" הרמיוני אמרה
"טוב בואו נדאג שיטפלו בהרמיוני" היא אמרה והובילה אותנו אל העיר עצמה

הרופאים היו זריזים הם נתנו להרמיוני נקטר והרדימו אותה כדי שהיא תנוח
"כדי שגם אתה תישן אתה לא נראה כל כך טוב" אחד הרופאים אמר לי
"אני מעדיף שלא" אמרתי לו
"למה? יש לך סיוטים? זה רגיל לכולם כאן יש את זה" הוא אמר לי
"אני יודע אבל זה לא קשור אני... אני מעדיף להישאר ליד הרמיוני" אמרתי להם

הם הסכימו ואני לקחתי כיסא והתישבתי ליד המיטה שבה הרמיוני הייתה

היה שש בערב כשהרמיוני התעוררה
"הי" אמרתי לה
"הי, מה השעה?" היא שאלה
"שש בערב" עניתי לה
"ישנתי כל כך הרבה זמן" היא אמרה
"איך את מרגישה?" שאלתי
"הרבה יותר טוב" היא אמרה ואני נרגעתי

"הי אני רואה שהתעוררת" אמרה ריינה שאותה כבר הספקתי להכיר בזמן שהרמיוני ישנה
"הי ריינה טוב לראות אותך" הרמיוני אמרה
"איך את מרגישה?" שאלה ריינה
"טוב" אמרה הרמיוני
"מה קרה לשניכם? הארי לא הסכים להגיד לי" היא אמרה

הסתכלנו אחד על השני
"נפצעתי כשברחנו ממפלצות" הרמיוני אמרה
"אז למה לא הסכמת להגיד לי אם זה בסך הכל מה שקרה?" ריינה שאלה אותי
"מה? איך בדיוק הגעת לזה שלא הסכמתי להגיד לך?" שאלתי אותה
"לא משנה" היא אמרה
"ריינה את לא חייבת להישאר איתנו את יודעת" הרמיוני אמרה לה
"אל תדאגי, פרנק במסדר ואני לקחתי הפסקה" היא אמרה

לקראת ארוחת הערב אחד הרופאים בדק את הרמיוני ואמר שהיא משוחררת אז ריינה לקחה אותנו לארוחת הערב ואחרי זה היה זמן חופשי, משהו די נדיר במחנה יופיטר לפי מה שהרמיוני סיפרה לי

למחרת בבוקר ריינה ופרנק קראו לנו
"מה קרה?" הרמיוני שאלה אותם
"חכו רגע, אנחנו לא יודעים הכל" פרנק אמר לנו
"לא הבנתי" אמרתי להם

הסיפור של הרמיוניDonde viven las historias. Descúbrelo ahora