Dear Louis.. -Larry Stylinson

27

שפשפתי את עיניי בעייפות בזמן שפסעתי אל חדרו של לואי, לילה שוב ותורי להשגיח. נרדמתי על כיסאות ההמתנה, אני מאחר לנייל. המשכתי ללכת עד שפתחתי את הדלת, ״אני כלכך מצטער שאי- ליאם?״ שאלתי מבולבל כשראיתי את ליאם בחדר, יושב על יד לואי שהביט בקיר במבט אדיש, אפילו לא מעיף מבט לעברי. ״ה-הו, היי חבר, מה אתה עושה פה?״ ליאם שאל בחיוך מעט לחוץ וקם מהכיסא, נעמד מולי לאחר כמה צעדים. ״מה אני עושה פה? מה אתה עושה פה? אני איתו בלילות.״ אמרתי מבולבל והעברתי את ידי בשיערי, מגרד את פרק ידי באי נוחות. ״ט-טוב, תראה-״ ליאם החל להסביר אך לואי קטע אותו ״אני ביקשתי שהוא יבוא, לא רציתי אותך.״ לואי סינן בקור והביט בי, עמדתי שם מוכה בהלם והרגשתי את בטני מתהפכת בכאב מהמשפט הזה. ״ל-למה?״ רק שאלתי והוא גלגל את עיניו מעט ״ניסית לנשק אותי.״ הוא אמר וליאם שפשף את עורפו ״אני חושב שאני אלך עכשיו-״ הוא אמר ונקטע שוב על ידי לואי ״לא, תישאר.״ לואי קבע וגלגלתי את עיניי בכעס. ״זה לא היה נראה כאילו התנגדת״ לגלגתי והוא שילב את ידיו, מהדק מעט את השילוב והביט בי בכעס. ״זה לא רק זה.״ לואי אמר וליאם התכוון לצאת ״ליאם. תישאר.״ סיננתי והוא הרים את ידיו כחף מפשע, מתיישב על המיטה שהייתה שלי. ״אז מה זה עוד?״ שאלתי בכעס, מרים מעט את קולי. ״זה זה שאתה מאוהב בי.״ לואי ענה, מרים גם הוא את קולו. ״זה לא נכון!״ קראתי, משקר לשנינו. ״אתה יודע שזה כן!״ הוא צעק וליאם התכוון לקום שוב, ״שב!״ צעקנו עליו ביחד ״אלוהים..״ ליאם מלמל והתיישב חזרה. ״אני לא! וגם אם כן, למה זאת בעיה?!״ צעקתי עליו, מתגונן מעט, ״כי זאת בעיה!״ לואי צעק, כמעט צורח מרוב כעס. הרגשתי את הכעס מחלחל בי והידקתי את כפות ידיי לאגרופים, מרגיש את ציפורניי חודרות מעט את עורי.
״למה?!״
״כי אני לא יכול לתת לך להתאהב במישהו כמוני!״

שקט.
״תלך הארי, אתה לא רצוי פה.״ לואי סינן בשקט ואגרופיי רעדו מכעס.
״לילה מזדיין שיהיה לך״ ירקתי לכיוונו, לא נותן לו להגיב וטורק את הדלת אחריי.
אני כלכך סיימתי איתו.
פאק- כלכך סיימתי איתו!
אני שונא אותו.
ואני עוד יותר שונא את העובדה שאני לא באמת יכול להאשים אותו במשהו.
קיללתי כל הדרך אל המכונית, ממש לא התכוונתי לחזור הביתה עכשיו, אני חייב משקה.
אני סיימתי להיות הזונה הקטנה שרודפת אחריו.
זמן לשכוח אותו.
הרמתי את הטלפון שלי, מחייג אל אוליביה.
״ליב?״ שאלתי כשהיא ענתה לי, ״היי האז מה-״ היא התחילה לומר, קטעתי אותה. ״נייל בבית?״ שאלתי ועצמתי את עיניי בכעס, לא מצליח להרגע. ״לא, קרה משהו?״ היא שאלה בדאגה, מצויין. אין לי כוח לזיוניי שכל על לואי. ״אני בא.״ קבעתי וניתקתי.
לאחר בערך עשר דקות הגעתי, לקחתי חפיסת סיגריות ומצית מתא הכפפות, עולה בכעס במדרגות, לא היה לי עצבים למעלית כרגע. דפקתי שלוש פעמים על הדלת ואוליביה פתחה אותה. ״היי״ היא אמרה בחיוך קטן, היא לבושה בגופייה לבנה של נייל שהייתה גדולה עליה בכמה מידות ומכנס קצר. ״היי״ פלטתי ונכנסתי פנימה, ״משהו קרה? אתה נראה עצבני״ היא מלמלה וגלגלתי את עיניי, ״כן, לואי קרה. אני שונא אותו. בחיים לא יקרה בינינו כלום. בזבזתי את עצמי עליו.״ ירקתי והוצאתי סיגריה מהחפיסה, מדליק אותה, ״אתה תסריח לי את הבית, תן לי לפתוח חלון.״ אוליביה אמרה בשקט ופתחה את חלון המרפסת, חזרה אליי והניחה את ידה על כתפי. ״רוצה לדבר על זה?״ היא שאלה בחיוך רך ושאפתי מהסיגריה בעצבים, נושף החוצה את העשן, ״לא. סיימתי לדבר על הגמד המזדיין הזה. תמצאי נושא אחר.״ סיננתי והיא הנהנה, בוהה בשיערי. ״מה?״ שאלתי וגלגלתי את עיניי בעצבנות ״אולי אני אספר אותך?״ היא שאלה והבטתי בה מבולבל, ״עכשיו?״ שאלתי והיא הנהנה ״לא נראה לי ליב מותק.״ מלמלתי, שואף שוב מהסיגריה. ״קדימה הארי, תתן לי!״ אוליביה אמרה בחיוך וקפצצה מעט סביבי, ״בסדר, אבל את עושה לי כאב ראש, תפסיקי.״ מלמלתי ולקחתי כיסא, מתיישב עליו ומקפיץ את רגלי בעצבנות. ״יאי!״ אוליביה קראה בחיוך רחב ורצה לחדר המקלחת, חוזרת לאחר כמה דקות עם מספריים, פן ומגבת. ״קדימה, לכיור אדון סטיילס!״ היא אמרה בחיוך רחב וגלגלתי את עיניי, מכבה את הסיגריה על השיש ודרכתי עליה מעט, זורק לפח לאחר מכן. ״למזלך הכיור נקי״ אוליביה אמרה בחיוך מרוצה והפעילה את זרם המים על הכי חזק, ״ראש.״ היא הצביעה לכיור וגלגלתי את עיניו מרכין את ראשי לכיור ומרגיש את שיערי נרטב. ״יופי! תמשיך להרטיב אותו בזמן שאני מסדרת שם.״ היא אמרה בחיוך וגלגלתי שוב את עיניי ״דפוקה״ גיחכתי מעט והנדתי בראשי, ממשיך להרטיב את שיערי עד שהיא אמרה להפסיק. התיישבתי בכיסא והיא צחקקה ״לעבודה סטיילס.״ היא אמרה, יכולתי לשמוע את החיוך בקולה. ״קדימה. לכי על זה.״ מלמלתי והדלקתי עוד סיגריה, שואף ממנה ונרגע מעט.

לאחר חצי שעה היא סיימה.
״זהו!״ ליב קראה בהתרגשות והרימה מראה קטנה מולי, לוהט מתמיד. ״נראה טוב״ מלמלתי והנהנתי מעט, היא גיחכה.
״אני יודעת, זה בגלל שאני כה מוכשרת״ היא אמרה בחיוך מרוצה ושאפתי מהסיגריה שוב, מניד בראשי. ״טוב תודה ליב, אני חושב שאני אלך עכשיו. הייתי צריך להירגע ועזרת מאוד. תודה.״ אמרתי בחיוך קטן והיא הנהנה, ״אתה הולך הביתה?״ היא שאלה והביטה בשיערי בחיוך מרוצה, מה שגרם לי לגלגל את עיניי בחיבה. ״אני חושב״ משכתי בכתפיי, למרות שידעתי בדיוק לאן אני אלך. ״תיזהר ממני מתולתלי, תנהג בהגיון״ היא אמרה ומשכה אותי לחיבוק רך, חיבקתי אותה חזרה. ״אל תדאגי, אני אהיה בסדר״ לחשתי והיא הנהנה, מלווה אותי לדלת אחריי שהתנתקנו מהחיבוק. ״ביי הארולד.״ ליב חייכה, ״ביי ליב.״ נופפתי לה לשלום וחזרתי לאוטו.
ועכשיו לבר.
*********
צחקקתי, הכל מסוחרר עכשיו. שרתי את "we are the champions" בקול רם מדי ברחוב, גורם לראשי לכאוב. אין לי מושג איפה האוטו שלי. ראיתי בחור במעומעם שנעמד מולי. ״היי לך יפיוף״ צחקקתי וליטפתי את פניו, נושק לשפתיו ״כמו של לואי!״ מלמלתי ואז שפשפתי את עיניי, מבין שאני מנשק עמוד. צחקתי כלכך חזק. המשכתי ללכת עד שהגעתי למדרגות הבניין. פסעתי בצליעה אל המעלית, מחכה באי סבלנות עד לקומה שלי ויצאתי ממנה במהירות, גורר את עצמי אל דלת ביתי, התיישבתי בכניסה וצחקקתי מעט. ״פאק״ צחקקתי והוצאתי את הטלפון שלי. מחייג למספר המוכר.
תא קולי.
״אתה חתיכת בן זונה לוהט״ אמרתי והעברתי את ידי על פניי ״אני כלכך מחוק לואי, כלכך שיכור״ צחקקתי והבטתי בפעמון הדלת. ״אני גם כלכך מאוהב בך, אבל כלכך סיימתי איתך. אני שונא אותך, לא מאוהב יותר!״ קראתי וחייכתי חיוך רחב ״בא לי טאקו״ צחקקתי והנדתי בראשי, מפהק קלות. ״חלומות מתוקים יפיוף שאני שונא, אל תבוא לי בחלום.״ צחקקתי ושמתי את הטלפון בצד, מרגיש שאני נרדם לאחר כמה רגעים.
לעזאזל הראש שלי עומד לכאוב בבוקר.
***********

היי אהובים!!!
רציתי להגיד תודה רבה רבה רבה על כל הקריאות!!!!!
הפאנפיק הזה, שאני מתפתחת ביחד איתו כמעו ב-4000 וזה ככ ככ מרגש אותי!!!
תודה על כל קריאה, הצבעה ותגובה.
אוהבת אותכם המון ומקווה שאתם בסדר! 3>>>>