Dear Louis.. -Larry Stylinson

37

נקודת מבט הארי:

הבטתי סביבי חסר מנוחה, ג'מה אמורה להגיע בכל רגע. ערבבתי את הקפה עם כפית הפלסטיק הקטנה שבידי, אחזתי בה כה חזק שהופתעתי שלא נשברה. אני לא מרגיש בנוח עם זה שהיא מסתובבת לבדה עם תיאו אחריי שהיא סיפרה לי בדירה שהיא ברחה מג'יימי אחריי שכמעט הכה את תיאו, סליחה, הצליף בו בחגורת עור. 
"לעזאזל.." מלמלתי, מעביר את ידיי על פניי ומניד בראשי מעט, לפתע צלצול פעמון חלש נשמע מרחוק ומיהרתי להרים את מבטי, והנה היא הגיעה, יחד עם תיאו. לא יכולתי שלא לא לחייך חיוך רך למראה עיניו הגדולות של תיאו כשהביט במאפים שהוצגו בדלפק. ראיתי שג'מה מחפשת אותי עם עיניה, לא רציתי שנמשוך תשומת לב למקרה שג'יימי יחליט לחפש אותה כאן, הרמתי מעט את ידי והיא מיד שמה לב אליי, ממהרת למשוך את תיאו שנופף ללואי לשלום אחריה. "דוד הארי!" תיאו חייך כשהוא ראה אותי, קיבלתי אותו בזרועות פתוחות, הוא לא פספס הזדמנות ונכנס ביניהן. רציתי להחביא אותו מהעולם, מאנשים כמו ג'יימי, אנשים שמנצלים את הטוב והתמימות שלו. "היי חבר." חייכתי חיוך קטן והבטתי בג'מה שנראתה מרוצה, שתדחוף את זה, אני אוהב את הילד הזה כאילו הוא שלי. "אמא אני יכול להראות לו?" תיאו הסתובב אל ג'מה וקפץ על רגליי בהתרגשות, על מה הוא מדבר? ג'מה חייכה והנהנה, "מה אנחנו מראים לי?" צחקקתי מעט, מנסה להבין את פשר ההתרגשות. תיאו מיהר להושיט את ידיו קדימה ולהראות לי את ציפורניו שמרוחות בלק. נשכתי את שפתיי בחיוך ופרעתי את שיערו "אתה אוהב?" תיאו שאל בהיסוס ומיהרתי להנהן, "מאוד, זה נפלא שות'." חייכתי והנהנתי, זה שם החיבה שלו מאז שהיה בן שנתיים, משחק טיפשי ששיחקתי איתו שבו הוא היה גיבור על בשם שות' ויסלר, טיפשי למדי לא? אבל הוא אוהב את זה, אז אני מוכן להיות אידיוט גמור אם זה משמח את הילד הקטן הזה.
"צהריים טובים." קול מוכר נשמע על ידי וסובבתי את ראשי, מביט בלואי מסתבך למצוא את העט שלו, כיווצתי מעט את גבותיי ואז גיחכתי, דביל. "לואי, הוא בכיס שלך." גלגלתי מעט את עיניי בחיבה, הוא עצר לרגע והביט בי, ואז בכיסו. הוא צחקק מעט והנהן "תסלחו לי, אני קצת מרחף היום." הוא חייך ופתח את הפנקס הכחול שבידו, חייכתי חצי חיוך רך, הוא בהחלט שמח היום. "תרצו להזמין?" לואי שאל, מביט בנו בעיניו התכולות ולמרות שישבנו בשולחן הכי מרוחק במסעדה והתריס היה סגור, רק למקרה שג'יימי יעבור, עיניו עדיין בהקו ונראו תכולות יותר מאי פעם. "אני אקח תה ארל גריי. תיאו חמוד, אתה רוצה משהו?" ג'מה שאלה בחיוך רך בזמן שלואי כתב את דבריה של ג'מה בפתק, הוא נראה חמוד כך, בקרוב הוא יהיה עובד מצטיין הלא כן? לא שמתי לב למה שמתרחש סביבי עד שלואי קרא בשמי, אני מניח שלא בפעם הראשונה ונופף את העט מול פניי. "מ-מה?" שאלתי וניערתי מעט את ראשי, לעזאזל למה אני בוהה בו? עברתי ממנו הרי. "שאלתי אם אתה רוצה משהו נוסף חוץ מהקפה?" לואי שאל בחיוך קטן, פערתי מעט את פי כדי להגיד משהו, אך לא יצא ממנו דבר מלבד אוויר, לבי הולם בחזי. הנדתי בראשי לאחר כמה רגעים והידקתי את שפתיי לקו ישר. לואי חייך בנימוס והנהן "התה והמאפה יגיעו בקרוב, תהנו!" הוא אמר בעודו מיהר חזרה למטבח, נעלם מאחוריי הדלתות. "בהית בו." ג'מה קבעה בחיוך מרוצה, גלגלתי את עיניי "לא בהיתי בו-" "בהית בו." ג'מה קבעה ופלטתי אנחה מיואשת "שיהיה" מלמלתי, רק שתעזוב את זה.
לא בהיתי בו עד כדי כך.
"תיאודור, אהוב, למה שלא תשחק עם ג'ניס?" ג'מה שאלה לאחר שקראה לג'ניס להגיע אל שולחננו, היא בדיוק יצאה להפסקה. "תקראו לי כשהמאפה הגיע, בסדר?" תיאו שאל בעודו אוחז בידה של ג'ניס, הנהנו בחיוך קל, שלחתי לג'ניס חיוך של הקרת תודה והיא הנהנה בהבנה.
סובבתי את מבטי אל ג'מה כשהייתי בטוח שתיאו מספיק רחוק בשביל לא לשמוע אותנו. "מה את מתכוונת לעשות עם ג'יימי?" שאלתי במבט רציני, היא נאנחה "אני חושבת שהוא במעצר, ביקשתי מרוז שתעביר את צילומי האבטחה לתחנת המשטרה. אבל אני לא בטוחה, אולי הוא בבית." ג'מה אמרה ונאנחה מעט, מעבירה את ידה בשיערה. הקפצתי מעט את רגלי, אני לא יכול להשאיר אותה אצלי, אני לא מרוויח מספיק כדי להאכיל שלושה אנשים. "אולי תישארי אצל רוז עד שתהיי בטוחה? את סומכת עליה, לא?" שאלתי, מנסה לעזור ככל שביכולתי. "אני לא יכולה, יש לה תינוק." ג'מה מלמלה והעבירה את ידה על פניה "לעזאזל עם ג'יימי." סיננתי והנדתי בראשי, מנסה לחשוב על מקום בטוח בשבילה ובשביל תיאו. "מה הוא עשה חוץ מלהכות אותכם?" שאלתי בשקט ולגמתי מהקפה באיטיות, לא מביט בה. "ע-על תיאו הוא שפך תה רותח לפני כמה שבועות, יש לו צלקת בגב. זה הדבר הכי נורא שהוא עשה לו." היא ענתה בשקט, המשכתי להקפיץ את רגלי, מרגיש את הכעס מתעורר בי אך שמרתי על שקט. "מה הוא עשה לך?" שאלתי והביטה בה, היא זזה במעט אי נוחות, מה לעזאזל הוא עשה לה? "ג'מה." אמרתי ברצינות והבטתי בה, היא נאנחה וקמה מהכיסא, התמתחה מעט בצורה שחשפה את מותניה, ואת הסימנים הכחולים שעליהם. 
הוא- לא.
הוא פאקינג העז?
"הוא עשה את מה שאני חושב שהוא עשה?" סיננתי, מביט בה באגרופים קפוצים. "כ-כן" ג'מה לחשה וחיבקה מעט את עצמה. "בן זונה!" צעקתי והנחתי את ספל הקפה כלכך חזק על השולחן שהוא התנפץ "סטיילס!" שמעתי את קולו של דילן מהדלפק, שילך להזדיין, אשלם על הספל המטופש אחר כך. "אני הולך למצוא אותו." סיננתי וקמתי מהשולחן בכעס, מתחיל ללכת בסערה אל הדלת "הארי! עצור! הארי!" ג'מה צעקה מאחוריי, לא עצרתי. אצא מהדלת האחורית.  לעזאזל עם כולם!
"הארי." קול חלש בקע מלפני והוא הניח את ידו בעדינות על חזהי, עוצר אותי מללכת. הבטתי בפניו, כופה על רגליי לעצור במקומן. "לואי, בפעם אחרת, תן לי ללכת." סיננתי ולואי הניד בראשו "קדימה, ג'מה צריכה את התמיכה שלך עכשיו, תכסח את הצורה לבחור ההוא בפעם אחרת." לואי אמר בחיוך קטן ופערתי מעט את פי כדי לומר דבר מה, אך לא יצא ממנו אף לא מילה אחידה. "קדימה, נחזור." הוא חייך אליי והרגשתי את גופי נרגע בצורה שלא רציתי להירגע, לא בזכותו. "בסדר." פלטתי, חוזר פנימה ומובך מעט מהמבטים של היושבים. "היא יצאה החוצה עם הילד." דילן מלמל והביט בי בכעס, לעזאזל הוא יכול לדחוף את המבט הממורמר שלו להוא יודע לאן. "לך אליה." לואי חייך וטפח על שכמי הנהנתי ואפילו לא נפרדתי לשלום, רצתי אחריי ג'מה ותיאו. "ג'מ!" קראתי והיא נעצרה, מסתובבת אליי במבט לחוץ. "אני מצטער, אני יודע שהבהלתי אותך." פלטתי מתנשף, היא הנהנה מעט והביטה בתיאו שהביט במטוס שחלף מעלינו. "אני רק דואג לך, אוקיי?" שאלתי, היא נראתה דרוכה, כאילו בכל רגע ג'יימי יצוץ מאחוריי. "לעזאזל את לא חייבת לדבר איתי, רק תשלחי הודעה כשתגיעי למקום בטוח, בסדר?" שאלתי במבט מתחנן, היא נשכה את שפתיה ואחזה בידו של תיאו "להתראות הארי" היא מלמלה ונכנסה למונית שבין רגע נעלמה משם כלא הייתה. העברתי את ידי בשיערי, לכל הרוחות. אני חייב משקה.
פלטתי אנחה והחלתי ללכת, עושה את דרכי אל הבר. עצרתי לרגע, מפנה את מבטי אל הצד השני של הרחוב, יכולתי להבחין בלואי מבעד לדלתות הזכוכית, מחייך אל לקוחות ורושם הזמנות. חייכתי חיוך קטן, אני אוהב כשהוא שמח,
זה מגיע לו. 

"נשמע שהפחדת אותה למוות." ליאם מלמל וסימן לי 'רק רגע' עם אצבעותיו, הולך למזוג עוד כוס לאחד מהאנשים השיכורים שישבו על הבר. אמצע הצהריים, למה שמישהו ישתכר? נאנחתי ושתיתי באיטיות את כוס הבירה שבידי, מחכה לליאם שיחזור. "בכל מקרה, אני מקווה שהיא תשלח לך הודעה." הוא משך בכתפיו והנהנתי, מעביר את ידי בשיערי ומכריח חיוך קטן לעלות על פניי "מספיק לדבר עליי, מה איתך ועם זאין?" שאלתי וחיוכו הפך לקטן ועצוב. "הוא חוזר לשיקגו, נפרדנו." ליאם אמר, נראה שהוא שומר על איפוק כדי לא לבכות. כיווצתי את גבותיי בדאגה, "אתה בסדר?" שאלתי, הוא משך באפו ומיהר להנהן "אמרתי לו שאני אחכה לו, עכשיו נחכה לראות אם הוא יעשה אותו דבר." ליאם גיחך, בבירור ללא הומור והעביר את ידו על פניו. "לי, אם אתה צריך משהו אני כאן." אמרתי, מביט בו ברצינות, בפעם הקודמת שזאין עזב זה לא נגמר טוב, בכלל. ליאם נראה מהוסס, הנדתי בראשי מעט, נראה לאחרונה שהיחיד שסומך עליי.. הוא לואי. "תראה, אני יודע שאתה ונייל יותר קרובים, אבל הוא בבית חולים עכשיו, אני לא בטוח מתי הוא ישתחרר אז עד אז, אני כאן. אוקיי?" השתדלתי להבהיר לו שאני מתכוון לזה, לקח לו כמה רגעים עד שהנהן בתבוסה, חיוך קל עלה על שפתיי והושטתי לו את כוס הבירה שלי. "הארי אני לא יכול למלא לך אותה כשהיא עוד חצי מלאה" ליאם אמר מבולבל וצחקקתי "תסיים את הכוס, אני צריך לחזור הביתה." אספתי את דבריי לאחר שליאם לקח את הכוס מידי בחיוך קטן לעצמו, הוא חמוד לפעמים, כמו גור כלבים בגשם או חרא כזה, למה אני רגשני פתאום?
נופפתי לו לשלום והחלתי לצעוד חזרה אל הדירה, משב רוח קר גרם לצמרמורת לזחול במורד גבי,
פברואר, חודש נפלא, רק עוד חודש עד יום ההולדת שלי.
*************************

פתחתי את דלת הבית, נבהל מעט כששמעתי קולות מהסלון.
נכנסתי בזהירות והבטתי בדמות שישבה על הספה מבולבל

"אמא?"

עברו שעה, עברו שלוש, וכך הגיעה רדת החשכה. אני ואמי התעדכנו בכל מה שקרה וקורה, היא דאגה לשלום נייל ולואי, במיוחד לואי, זה מוזר בעיניי, למה היא מתעניינת בו עד כדי כך? היא פגשה אותו פעם אחת.
"סעי הביתה בזהירות אמא, לילה טוב." נשקתי ללחייה, היא חייכה והניחה את כף ידה על לחי "לילה טוב הארולד שלי." היא אמרה בחיוך רך ומרלין מיהרה לתמוך בידה "לילה טוב מר סטיילס." מרלין אמרה בחיוך מנומס והנהנתי "נסיעה בטוחה, לילה טוב." חייכתי וכשהייתי בטוח שהן נסעו מכאן בחתיכה שלמה הרשתי לעצמי להישכב במיטה אחריי יום ארוך במיוחד. 
עצמתי את עיניי והרגשתי את השקט חודר אל ראשי, גורם למחשבות להתגנב לתוכו. 
שמעתי את מה שלואי צעק אתמול.
 לא שאלתי אותו כלום כי אני לא רוצה שיבהל ממני. אבל זה לא אומר כלום, אני עברתי ממנו. 
כן. בהחלט. עברתי, הצלחתי לעשות את זה בעזרת הרבה אלכוהול וגברים זרים. ובכל זאת, חייכתי חיוך רחב וקברתי את פניי בכרית,
הוא אוהב בנים.
פלטתי צחוק חלש, לעזאזל איתך לואי טומלינסון. אני אוהב לשמוע אותך כלכך שמח.
חיוכי ירד באיטיות כשהבנתי מה אני עושה, מספיק עם זה. אני עברתי ממנו. אני חייב לעבור ממנו, כי עם כמה שהתקרבנו ועם כמה שהוא סומך עליי עכשיו, אני לא רוצה שהוא יפגע בי, מה אם הוא יתהפך שוב? מה אם אני משלה את עצמי שאני בטוח איתו?
מספיק הארי, אתה עייף וחושב יותר מדי.
פלטתי אנחה מיואשת, לילה טוב לואי,
שלום שלום, ואל תבוא לי בחלום.