Dear Louis.. -Larry Stylinson

43

נ.מ הארי:

בהיתי בדלת, מנסה לעכל את כל מה שקרה לפני רגעים אחדים בעודי מעביר את אצבעותיי על שפתיי, עדיין מסוגל לחוש בעקצוצים ששפתיו השאירו.

גיחוך שחרק באוזניי העיר אותי ממחשבותיי, לעזאזל איתך לואי, היית חייב לטלטל הכל?
"משהו מצחיק אותך?" נבחתי בעודי מסתובב אל סת', מכווץ את גבותיי ומשתדל לא להתפרץ עליו. "למען האמת, כן. העובדה שאתה כלכך תמים הארי." זקפתי את גבתי, מנסה להבין על מה הוא מדבר. "באמת חשבת שאני לא אנצל את העובדה שהוא מאוהב בך כדי לפגוע בו, בזמן שאני כאן?" סת' ירק בזלזול, גורם ללבי להחסיר פעימה, לואי.. מאוהב בי?
לא, הוא משקר.
"ממתי אני כלכך תלותי ונואש לעזרה, הארי?" הוא גלגל את עיניו בחיוך שרציתי למחוק מפניו, "שמעתי את השיחה שלו ושל החברה הקטנה שלו בפארק, ולא יכולתי שלא למהר לכאן. כשראיתי שהוא נכנס אל הבניין, ידעתי שזה הזמן לשבור אותו." סת' צחק במבט משועשע, גורם לי לקפוץ את ידיי לאגרופים הדוקים. "תבין הארי, אני נהנה-

נהנה ממה?" הרמתי את קולי והתקרבתי אליו, מרגיש את הסערה בבטני ואת הדם שבעורקיי מתפרע ללא יכולת לחשוב בהיגיון.
"נהנה מהכאב שלו." סת' חייך חצי חיוך, מלקק את שפתיו וגורם לבחילה לטפס במעלה גרוני.
הטחתי את אגרופי בפניו, גורם לו לקרוס מטה.

לא הצלחתי לעצור את עצמי, רציתי להכות אותו עד איבוד הכרה, רציתי שירגיש את הכאב.

רציתי שיכאב לו כמו שאמר שהכאיב ללואי במשך כל הזמן הזה.

פניו של סת' היו מכוסות בדם, הוא היה חלש מדי כדי להילחם חזרה.
"תזדיין מהדירה שלי." הטחתי את גופו כנגד הדלת, לא טורח לעזור לו כשקרס חזרה מטה, לא רציתי לעזור לו.
הלכתי בזעם ברחבי הבית, אוסף את דבריו ודוחף אותם על חזהו, רק שיסתלק מכאן.
"ב-ביי מותק." סת' גיחך בקול חלש וליקק את שפתיו פעם נוספת כשפתח את הדלת, דחפתי אותו לכיוון חדר המדרגות, מאחל בליבי שיישרף בדרכו אל קומת הכניסה.
טרקתי את דלת הבית ונעלתי אותה בחוסר סבלנות שעטף אותי, הולך אל חדר המקלחת בנסערות.
נשענתי על הכיור בחולשה, מתנשם בכבדות כשהבטתי בידיי, הן היו מגואלות בדמו של סת'.
על מה לעזאזל הוא דיבר?

לואי?
מאוהב בי?

לא.
הוא מבלף, זה לא הגיוני.

הרגשתי צמרמורת במורד גבי מלחשוב על זה, פעימות לבי האיצו בכל רגע שעבר.
למה אני מרגיש כך? הרי עברתי מלואי לפני זמן רב, לא נותר בי שום רגש כלפיו, נכון?
שטפתי את ידיי, צופה בדמו של סת' צובע את המים בצבעו האדום והכהה. העברתי את ידיי על פניי, למה עכשיו?
למה דווקא כשהכל התחיל להסתדר, לואי?
משכתי בשיערי, אני יוצא מדעתי, הוא משגע אותי.
כמה זמן הוא מאוהב בי?
האם הוא מאוהב בי?
נרתעתי מעט מהמחשבה שהוא כן, כי אז ידעתי שזה אומר שסת' אכן צדק, ושהוא נשבר מבפנים כשצפה בו מגחך מאחוריי.
לעזאזל- הוא בוודאי חושב ששברתי את ההבטחה, איך יכולתי להיות כה טיפש?
התהלכתי ברחבי הבית, המחשבה שלואי היה מאוהב בי במשך כל הזמן הזה הטרידה את ראשי, אך באותה נשימה הרעידה את לבי.