Dear Louis.. -Larry Stylinson

19

(אזהרת טריגר פגיעה עצמית⚠️)
נ.מ הארי:
ניסיתי להתרחק ממנו, באמת שניסיתי. ניסיתי להזכיר לעצמי כמה הרגשתי פגוע כשהוא הלך, וכמה אני שונא אותו, אבל זה לא עזר. אני פשוט רוצה את הבריטי הקטן הזה.
״אתה בסדר?״ שאלתי את לואי שהלך לידי במרחק מסויים, עד לפניי כמה זמן הלכנו מחובקים, אבל אז הוא פשוט החליט להתרחק ממני, זה נראה כאילו הוא עושה את זה בכוונה, אני מתכוון, ברור שהוא עושה את זה בכוונה. אבל זה נראה כאילו הוא מכריח את עצמו, הוא נלחם בזה. אני בחרתי שנלך במסלול חופשי, אז הלכנו עד נקודה מסויימת עם קבוצת ההדרכה, ואז נפרדנו מהם, ממשיכים בדרכנו עם עוד שתי מטיילות שכנראה בחרו ללכת משם גם. ״כן, אני בסדר גמור״ לואי חייך אליי חיוך קטן והנהנתי, גם אם אני שונא אותו בכל חלק בלבי, אכפת לי ממנו, אכפת לי ממנו עד שאני מרגיש שאני משתגע. ״היי הארי?״ ליאם שאל וסובבתי את ראשי אליו, הוא וזאין עדיין לא מדברים, הם שני דבילים, אני רק מקווה שהם לא יתכננו איך להרוג אותי כשיגלו שיש חדר אחד לכל זוג, וכנראה שזאין וליאם יהיו ביחד. המהמתי וליאם הגביר את קצב ההליכה שלו כדי ללכת לידי, ״למה השנה אנחנו רק שלושה ימים? בדרך כלל אנחנו כאן חמישה״ הוא שאל ואז נאנחתי, ידעתי ששכחתי להגיד להם משהו. ״אמורה להיות סופה בלילה אחריי שאנחנו עוזבים, היא מסוכנת מדי כדי להישאר״ הסברתי והוא הנהן, סובבתי את ראשי לצד השני וראיתי שאחת מהטיילות מדברת עם לואי, כיווצתי את גבותיי בבלבול וניסיתי להקשיב לשיחה שלהם. ״אז אני מיה, וזאת חברה שלי קנדל״ היא הציגה את עצמה ואת חברתה, עיניים כחולות כקרח, ושיער שחור וגולש, מיה. עיניים בצבע דבש, שיער חום וקצר, קנדל. לואי לחץ את ידן ואמר כמה דברים שלא הצלחתי לשמוע, החלטתי להתקרב אליהם קצת יותר, כל פעם רק מעט. ״אז, אני וקנדל חשבנו.. אתה מאוד חמוד ונראה טוב, למה שלא תבוא לבלות איתנו בסוף היום?״ היא שאלה בחצי חיוך ולואי גירד בעורפו במבוכה, הוא שלח אליי מבט מהיר אך הסטתי את מבטי ממנו, אני לא מתכוון לעזור לו, הוא בוחר להתרחק, הוא צריך להתמודד עם דברים לבדו. סובבתי את ראשי אליהם שוב וראיתי שמיה והוא מחזיקים ידיים, והיא לוחשת לו דברים לאוזן כשהוא מצחקק, הם נראים כמו.. זוג. המראה הזה גרם לי לחוש מועקה בגרוני ולהרגיש כאילו מוחצים את לבי במלקחיים. הקנאה והכעס בערו בעורקיי, זה יכול להיות אני, אם הוא לא היה פחדן. ״ה-היי, הארי, נכון?״ שמעתי קול חלש מאחוריי וסובבתי את ראשי למראה קנדל שהלכה לידי. ״כן, קנדל, נכון?״ שאלתי חזרה בחצי חיוך והיא הנהנה. ״אני מצטערת שמיה מתנהגת ככה, אני מתכוונת, מפלרטטת עם החבר שלך״ היא גיכחה במבוכה והנדתי בראשי במעט עצב ״לואי ואני לא יחד״ אמרתי במעט עצב, אך בעיקר כעס. היא הביטה בי מעט מופתעת אך אז הבעת פניה הפכה למפוחדת ״א-אז היא והוא יכולים להיות.. יחד?״ היא שאלה ופלטתי אנחה, ״כן״ אמרתי בקצרה ״למה זה מפריע לך?״ שאלתי כבדרך אגב והיא האדימה מיד, ״כ-כי, א-אני..״ היא מלמל במהירות וצחקקתי, אני מכיר את ההתנהגות הזאת. ״את אוהבת אותה נכון? יותר מרק חברה״ חייכתי אליה ולאחר כמה רגעים היא הנהנה בתבוסה, ״ואתה אוהב אותו נכון?״ היא שאלה והבטתי בלואי שנראה כמו אחד בצרה, הוא רק ניסה למצוא דרך להתרחק ממנה. הייתי מאוהב בברונטי הזה, בזוג העיניים הכחולות האלו שהן כל מה שעיניי רצו לראות. ״כן״ עניתי בחלש, ״אני מקווה שזה יסתדר בשביל שנינו״ קנדל חייכה אליי והמשיכה ללכת לצידי, היא הייתה נחמדה, חיבבתי אותה. הסטתי שוב את ראשי לכיוון איפה שלואי הלך, אך הוא לא היה שם. עצרתי במקומי והסתכלתי מסביבי בבהלה, איפה הבריטי הקטן שלי? ״לואי!״ קראתי והמשכתי להסתובב במקומי, נראה שגם קנדל הרגישה בחסרונה של חברתה הפלרטטנית, כי היא התחילה לקרוא בשמה. ״מ-מיה!״ היא קראה אחריי כמה רגעים ורצה לכיוון שממנו בנו, ששם לואי ומיה עמדו ודיברו, לואי היה אדום כלכך, אני מניח שהוא ניסה להסביר לה שזה לא יעבוד לפי זה שהיא נראתה מעוצבנת. ״לא עכשיו קנדל!״ היא צעקה עליה כשקנדל חיבקה אותה ודחפה אותה לאחור, כך שהיא נפלה על השלג הקר, כן, בהחלט לא חיבבתי את המיה הזאת. היא חלפה על פניי מרוגזת וראיתי שלואי מיהר לעזור לקנדל לקום, מתנצל בפניה כשהיא ניערה את השלג ממכנסיה ושלחה חיוך קטן ללואי, אומרת לו תודה ומתקדמת שוב במסלול, ״אל תוותר עליו״ היא לחשה לי ורצה חזרה קדימה אל מיה, רציתי לעצור אותה, אבל אני יודע שזה לא יעזור, אם זה היה לואי ברור שלא הייתי עוצר, כך שאפילו לא טרחתי לנסות. ״אתה בסדר?״ שאלתי את לואי בחצי חיוך כשהוא הגיע אליי ״כ-כן״ הוא מלמל ושפתו התחתונה רעדה מעט, נגעתי בידו שהייתה קפואה כקרח, ״ל-לואי אתה קפוא!״ קראתי ומיהרתי להוריד את המעיל ממני, ״תלבש אותו, עכשיו״ קבעתי ולואי אפילו לא התווכח, הוא שם את המעיל וסגר אותו, ״אני עייף״ הוא מלמל ונאנחתי, מניד בראשי בחיוך ״בוא״ צחקקתי והתכופפתי מעט, מרגיש אותו מטפס על גבי והתיישרתי לאחר כמה רגעים, הוא כרך את רגליו סביב אגני ואת ידיו סביב צווארי, מניח את ראשו על כתפי ונותן לעיניו להעצם. מיהרתי לתמוך בגופו בכך שאחזתי ביריכיו ממאחור, וכך המשכתי ללכת, לואי ישן עליי, ומשקלו גרם לרגליי לדעוך עוד יותר בשלג, למרות שהוא היה קל כנוצה, מה שהדאיג אותי מעט, הנחתי שלואי קל, אבל לא עד כדי כך. אני אדאג לראות שהוא אוכל ושותה טוב, אני לא רוצה אף אחד שיתמוטט כאן.
******
הגענו לבקתה הראשונה בדרך ולואי עדיין ישן, סחבתי אותו מהבוקר עד אחריי הצהריים, קנדל ומיה שכנו בבקתה לידנו. נכנסו לבקתה ונייל ואוליביה רצו לתפוס חדר, ואני הנחתי את לואי במיטה הזוגית שבאחת החדרים, מניח שם גם את הדברים שלי ושלו. הוא נראה כלכך שליו כשהוא כך, לא מרוגז או מפחד, פשוט שליו. סגרתי את דלת החדר בזהירות והסתובבתי למראה ליאם וזאין שכעסו, ״הארי מה לעזאזל?! אני לא מוכן לישון עם הבוגד הזה!״ ליאם קרא והצביע על זאין שהסתכל עליו בפליאה ״זאת הקריירה שלי! עשיתי את זה כדי להצליח!״ זאין צעק עליו חזרה והנדתי בראשי ״פשוט תשתקו שניכם, זה רק ליומיים, אני בטוח שתסתדרו״ מלמלתי והם צעקו עליי דברים בזמן שנכנסתי חזרה לחדר. ״ה-הארולד?״ לואי מלמל בקול צרוד ולבי החסיר פעימה, שוב שם החיבה הזה. ״הכל בסדר בובאר, תחזור לישון״ לחשתי חזרה, קראתי לו בשם חיבה כרגע. נשכבתי מולו במיטה ונכנסתי מתחת לשמיכה, מכסה גם את לואי שהתקרב אליי ברגע, מצמיד את גבו אל חזהי וכדי להסתדר בנוחות הנחתי את ידי על אגנו, יותר נכון, מחבק אותו. הנחתי את סנטרי על כתפו והרכנתי נשיקה רכה לצווארו של לואי, מריח את הריח הטוב של שיערו,
בושם, סיגריות ושוקולד.
הריח האהוב עליי מכולם.
לעזאזל איתו, זה מרגיש כלכך טוב ונכון, למה הוא לא יכול פשוט לשחרר את עצמו ולתת לעצמו ליפול? כמו שאני נפלתי בשבילו. זה מרגיש טוב מדי, ואני מרגיש מכור לתחושה הזו.