My story

פרק ~5~ שלוט בעצמך

"Hates and loves me back."

״אתה מחזיק טוב ?״ מאורה שאלה.
מצמצתי והתבוננתי בה משחילה חרוזים במהירות.
״אני די בטוח שכן״ מלמלתי אוחז בחוט הדק בידי.
״יופי עכשיו תתחיל להשחיל את החרוזים.״ אמרה.
״מה ? רגע אני ?״ שאלתי מבולבל.
״אתה רואה כמה אני צריכה להספיק, לריאן תעזור לי.״ חייכה אליי.
צחקתי ולקחתי כמה חרוזים מהקערה מולה.
״אבל בדיוק כמוני לפי הצבעים.״ אמרה נועצת בי מבט.

מאורה גורמת לי להרגיש נורמאלי ואם דרוש שאכין איתה צמידים אסתפק בזה.

״אולי תזמין את ברוק ?״ שאלה מסיטה את שיערה החום לאחור.
״ליום הולדת שלך ?״ שאלתי.
״כן. אלא מה ?״
נשפתי, ״היא לא גרה כאן בכלל, היא גרה בשיקגו.״
״אע, נו לא יוכלו להקפיץ אותה הנה ?״

מי סול ורוג׳ר ? בדיחה.

חייכתי אליה. ״אני די בטוח שלא מאורה.״
״לריאן״ אמרה והניחה את הצמיד שהחזיקה על השולחן.
״מה ?״ שאלתי מביט בה שנהפכה לרצינית פתאום.
״איך זה להיות יתום ?״ הביטה בי עם העיניים שכל כך הזכירו את של אנדי.
הרמתי את ראשי אליה בשאלה. ״למה את שואלת ?״

״אני זוכרת אותך אתה יודע ...״ נשענה על הכיסא לאחור.
כיווצתי את עיניי, ״באמת ?״
״כן״ חייכה אליי.
״אז את יודעת ..״
״לא. לא סיפרו לי למה עזבתם.״
הרמתי את עיניי מהצמיד. ״הכרת את אמא שלי ?״

״כן.״
חייכתי, ״איך היא הייתה ?״ הסתקרנתי.
״אני לא יודעת היא תמיד הייתה נחמדה כזו... אתה מתגעגע אליה נכון ?״ שאלה.
״אני לא יכול לומר שאני מתגעגע אליה.״
״למה ?״
״כי אני לא זוכר אותה, לא זוכר איך זה להיות עם דמות אימהית.״
״גם את אמיל נכון ?״ שאלה.
הנהנתי.

״אז ככה זה להיות יתום.״ אמרה לבסוף והביטה בשמים מעלינו.
״זה ולחיות בבית שלא שלך, אין לך באמת מקום.״ הוספתי.
״הרגשת לבד ?״ שאלה.
חייכתי, ״אני תמיד לבד.״
״לא נכון, עכשיו לא.״ הביטה בעיניי בהתרסה.
״אני אגיד לך את האמת מאורה, רק כי את בוגרת. אני מת לעוף מפה.״

״אווץ לריאן.״
חייכתי והרמתי כתפיים.
״אני מגלה לך משהו שאמור להישאר בסוד עכשיו.״ אמרה.
״מה ?״ הנחתי את הצמיד והתבוננתי בה מסוקרן.
״רגע, מה תתן לי בתמורה ?״ שילבה את ידיה בביטחון.
״חצופה אחת, אני מכין איתך צמידים כבר שעה.״
״לא משכנע מספיק ...״ המשיכה החוצפנית.
״לא יודע, מה את כבר רוצה ?״ שאלתי.

״אוקיי יש לי משהו..״ אמרה מחייכת.
הרמתי גבה ״אז מה רצית לגלות לי ?״
״אנדי אולי נראה זועף שאתה כאן אבל שתדע שהוא רוצה שתישאר.״
״אז למה הוא פשוט לא אומר לי את זה?״
״כי זה אנדי לריאן, הוא חתיכת מטומטם.״
חייכתי אליה, ״אחיך לא מעניין אותי...״
״באמת ?״ שאלה מרימה גבה.
״באמת.״