My story

פרק ~16~ זה עצוב

-We'll sit and talk the stars down from the sky
And I'll not forget the chaos in your eyes, love
And as you leave, you must know you are beloved-

-Beloved-

״קח שלא תהיה רעב.״ טים הניח מולי צלחת ספגטי.
הבטתי בו במבט קשוח. ״אני שונא את זה.״ רטנתי.
הוא כיווץ את גבותיו ולעס את שלו. ״מה ? מי לא אוהב ספגטי ?״ שאל בפה מלא.
״אני.״ 

״אני חייב להודות שהתקלקלת.״ אמר.
חייכתי, ״לא נורא אני גם ככה לא כזה רעב.״ נאנחתי.
״תרגע עם הריגשי ..״ אמר והצביע מאחוריו על המקרר.
״תחפש שם משהו אכיל.״ אמר.
גלגלתי את עיניי וניגשתי למקרר.

לקחתי מהמדף ממרח חמאת בוטנים ומרחתי על לחם.
התיישבתי מולו והתחלתי לאכול.
״בחיי שאתה כזה דוחה.״ מלמל והביט בי בגועל.
״מה ?״ שאלתי בתמימות.
״איפה הריבה ? או לא יודע לפחות מחמם את הלחם הוא פאקינג קר.״ אמר.
״זה טעים.״ מלמלתי.

״זה עצוב.״ מלמל.
חייכתי והרמתי כתף, ״אבל זה אוכל.״
״לא!״ הרים אצבע. ״אוכל הוא הסיבה ...״ הצביע עלי שאמשיך אותו.
״הסיבה לחיים כן כן אני זוכר שזאת הסיבה היחידה שהשאירה אותך בחיים.״
״בדיוק!״ חייך.

״אז מה אנחנו עושים ?״ שאלתי והנחתי את הכריך בצד.
טים כיווץ את עיניו הכחולות. ״אני עושה סמים ברגע שאני מסיים לאכול לא יודע מה איתך.״ אמר מסיט את שיערו השחור מפניו.
״ברצינות ?״ שאלתי לא מאמין.
״כן״ ענה והביט בי ברצינות.
״הבחורה המשוגעת הזאת סוחטת אותנו, אתה מבין את זה נכון ?״
״המפלצת.. כן איך אפשר לשכוח.״ הרים כתפיים
״אז מה? פשוט תתן לה למרר לך את השנה ?״

״אז מה עדיף שיסלקו אותנו מבית הספר ?״ שאל.
הנהנתי. ״אז אנחנו עושים את זה ?״ שאלתי.
״יש לנו ברירה בכלל ?״ שאל.
נאנחתי, ״אולי כדי שאעשה איתך סמים.״ מלמלתי מובס.
״כדי לך !״ קפץ על ההזדמנות.
חייכתי, ״אני רק צוחק.. ואני חיי עם כדורים אז זה לא כדי.״
הוא הביט בי מבואס.

״טוב הספה תספיק לך, אתה בטוח שאתה לא רוצה לישון על המיטה שלי ? אין לי בעיה לישון על הספה.״ חייך לעברי.
״אני בסדר. זה מוזר שההורים שלך לא כאן.״ אמרתי והבטתי סביבי על חדרו.
טים הרים גבה, ״הם גרושים ואבא שלי בדרך כלל לא בבית.״
לא רציתי לחדור לו לפרטיות אז רק הנהנתי.
״תודה.״ התיישבתי על הספה.
״בטח.״ חייך וצעד לחדרו.

הנחתי את ראשי על הכרית. נותן לדמעות לזלוג מתוך עיניי.
נותן לכל מה ששמרתי עד עכשיו לצוף.
טים עזר לי. הוא גרם לי לשכוח רק לכמה שעות.
אבל עכשיו הכל צף. אני אפילו לא יודע למה אני בוכה.
למה אני משתנק ודוחף את ראשי אל תוך הכרית כדי שלא העיר את טים.