פורולוג חלק א'

156 12 2
                                    

-לפני ארבע שנים-

_כללית_
הבוקר הפציר בחדרו של מלך ממלכת BTS שהתמתח במיטתו לפני שהסתכל על המלכה שישנה לידו בחיוך קטן "בוקר טוב" לחש וקם מהמיטה בשקט כדי לא להעיר את המלכה הרדומה.

הוא התלבש בבגדים מלכותיים, שם את כתרו על ראשו ויצא מהחדר ללא רעש מיותר.

"בוקר טוב הוד מעלתך המלך" בירך הנסיך קים ג'ימין "בוקר טוב בני, הערת את אחיך?" שאל לבן השיער וג'ימין הניד את ראשו לשלילה "הוא לא רוצה לקום אבי המלך, ניסיתי בכל כוחי אבל הוא גדול מידי וחזק מידי בשבילי" אמר הנסיך הצעיר והמלך נאנח קלות כשהנהן לחיוב וניגש לחדרו של בנו הבכור, המלך העתידי.

הוא דפק בדלתו ושמע את קולו של בנו שאומר להיכנס, הוא פתח את הדלת ונכנס פנימה כשהוא רואה את שחור השיער יושב במיטתו כשהוא מכוסה בשמיכה עד מותניו.

"בוקר אור בני" בירך המלך בחיוך כשסגר את דלת החדר "בוקר טוב אבא" אמר טאהיונג כשהוא משפשף את עיניו בניסיון לפקוח אותם "שוב ישנת מאוחר בני? תיקח הפסקה מהלמידה ותנוח לשם שינוי" נאנח בעל הגומות כשראה את כל הספרים, הדפים, העטים הנובעים והציורים שמפוזרים ברחבי החדר, מונעים ממנו ללכת האופן רגיל וגורמים לו להיזהר ולבדוק כל צעד קטנטן שלו.

"אני רוצה להיות מלך טוב אבא, אני מחכה לזה" אמר טאהיונג בחיוך כשפקח את עיניו כדי לראות את אביו שהתיישב ליד מיטתו "אני יודע בני, בגלל זה אני רוצה שתגיע למעמד הזה כשאתה חי" אמר המלך בחיוך, חושף את גומותיו "אתה רוצה שאני ימות?" שאל הנסיך כשהבליט את שפתו התחתונה בעצב אבל כשראה את בהבעת פניו של אביו מייד חייך "אני צוחק, אל תדאג אני לא ימות כזה מהר!" אמר המלך העתידי והמלך נאנח "אני אף פעם לא יבין את חוש ההומור שלך בני" הוסיף גם נאמג'ון "קדימה, קום ותתארגן, ארוחת הבוקר טרם מוכנה" קם המלך מין המיטה, נותן חיוך אחרון לפני שיוצא מהחדר וסוגר אחריו את הדלת.

"אני שונא להעמיד פנים" טאהיונג אמר בגלגול עיניים ברגע שהדלת נסגרה והוריד את החיוך שנתן לאביו כשנאנח בעצבנות וקם מהמיטה, בועט בספרים ובמחברות שדאג לסדר לפני שהלך לישון אתמול.

"עלאק להיות מלך טוב, אני פאקינג יהיה בן 18! מי ירצה להיות מלך בגיל הזה!?" מלמל טאהיונג בכעס כששטף את פניו וצחצח את שיניו.

ההכנות ליום הגדול לא מפסיקות להיערך כבר מלפני שבועיים וטאהיונג ידע כבר לבד מה הולך לקרות עוד לפני שאביו ניגש אליו ולספר לו את הבשורה, הוא הולך להפוך למלך העתידי של הממלכה.

וכל ההצגה הזאת שהוא בנה? הוא בונה אותה כבר במשך שבע שנים, בתקווה שהמלך יעזוב אותו לנפשו בענייני המלוכה וייתן לו שקט מהממלכה שהוא כל כך שונא.

"אייש הספרים המחורבנים האלה" קילל טאהיונג כשנתקע באחד הספרים "אני שונא את ההצגות האלה" מלמל טאהיונג כשהלך לעבר הארון והחליף את הפיג'מה שלבש בבגדים המלכותיים שכל כך שנא "בשביל מה ללבוש את זה, אם אני אמור להיות בבית?" שאל טאהיונג במבט מזועזע ונאנח כשעזב את הבגדים שנפלו על הרצפה ונשכב על המיטה, בבוקסרים בלבד.

the long lost prince/ tk🔛Where stories live. Discover now