הנסיך קים טאהיונג בן ה-18 נעלם ביום ההכתרה שלו למלך הבא.
עברו שנים מאז היעלמותו והחיפושים ברחבי הממלכה טרם הופסקו.
עלו ספקולציות שהנסיך נפטר לפני שנים, עלו גם ספקולציות שהוא עדיין חי אי שם.
האם הנסיך עדיין חי? למה הוא נעלם? לאן הוא נעלם? אין לאף אחד...
_טאהיונג_ הוצאתי את הסכין השחורה שהתחבאה מתחת לברדס "עם זה" אמרתי והוא הסתכל עליה בסקרנות.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אפשר אותה רגע?" שאל יונגי והנהנתי לחיוב כשהגשתי לו את הסכין, רואה איך הוא מרים אותה ודוקר את האוויר "מדהים איך השתנת טאהיונג" הוא אמר לבסוף כשהגיש לי את הסכין בחזרה.
כן גם אני אומר את זה לפעמים.
"פעם לא היית מעז לגעת בסכין ועכשיו? אתה יוצא לצוד לבד, ועוד מחוץ לארמון" הוא הסביר כשהוא מסתכל על החומות שגדלות יותר ויותר ככל שאנחנו מתקרבים "זה היה פעם" אמרתי, הוא צודק למרות הכל.
פעם הייתי ילד, עכשיו אני מבוגר.
השערים נפתחו בפנינו ונכנסו פנימה אל תוך הארמון "תיכנס, אני תכף יגיע" אמרתי לו כשעברנו את החומה והוא נאנח כשהנהן לחיוב, אני חייב להכניס את ג'סטין לאורווה יפה ולטפל בו.
הלכתי לאזור האורוות ביחד עם ג'סטין והווטרינר בירך אותי לשלום "הוד מעלתך, מה הביא אותך לכאן?" שאל הווטרינר אותי והסתכל על ג'סטין הפצוע שלידי.
"תטפל בו ותדאג לו לטיפול, יותר טוב מסוס מלכותי" הוראתי לווטרינר שהסתכל עליי שפני שקד אליי ונתן לכמה מהמתמחים שלו לקחת את ג'סטין אבל הוא התחיל להתעצבן ולקפוץ כשאחד מהמתמחים נגעו בו.
"היי! היי! ג'סטין הכל בסדר" אמרתי כשניסיתי להתקרב אל ג'סטיני "תתרחקו הוא לא אוהב זרים, תתרחקו" הוראתי לווטרינר ולמתמחים שלקחו כמה צעדים אחורה, ג'סטין המשיך לבעוט ולקפוץ ואפילו חיילים באו בניסיון לעצור את ג'סטין אבל בעזרת חרבות.
איזה סוס יירגע בעזרת חרב? אפילו בני אדם נכנסים יותר ויותר ללחץ כשחרב מכוונת אליהם.
"תורידו את החרבות! תתרחקו!" צעקתי אל החיילים שמיהרו לקוד בפניי ולהחזיר את החרבות אל תוך הנרתיקים שלהם, התקרבתי אל ג'סטין והצלחתי לגעת בו.
"היי! היי! ילד! תירגע חבר" אמרתי ונגעתי בו, מחכה שהוא יצור קשר עין איתי, מה שקרה ברגע שהוא שמע את הקול שלי בבירור והוא נרגע במהירות.
"היי תירגע" אמרתי שוב ושוב כשליטפתי אותו עד שהוא נרגע לגמרי "אל תרימו עליו חרב בחיים שלכם שמעתם אותי!?" צעקתי על השומרים בכעס והם הורידו את ראשם "כן הוד מעלתך!" אמרו החיילים ושחררתי אותם.
