פרק שתיים עשרה🤧

73 11 8
                                    

_כללית_
טאהיונג נכנס לתוך חדרו של ג'ימין לאחר שדפק בדלת ושמע את קולו של אחיו שאומר לו להיכנס.

טאהיונג נכנס אל החדר וראה את אחיו עומד ליד המיטה "היונג ת-" לפני שג'ימין היה יכול להשלים את המשפט טאהיונג חיבק אותו "אני כל כך מצטער ג'ימיני" אמר טאהיונג כשהוא הידק את החיבוק בניסיון לגרום לדמעות לא לעלות ולזלוג מעיניו השחורות

ג'ימין חיבק את אחיו בחזרה כשחיוך קטן עלה על פניו בין כל הדמעות שנפלו על הלחיים שלו.

כעבור כשתי דקות השניים ניתקו את החיבוק והתיישבו על המיטה "אל תבכה יותר" אמר שחור השיער לאחיו וניגב את דמעותיו בעזרת אגודלו.

"ה-היונג" גמגם ג'ימין וניגב את אפו "אני פו, היונג כל כך מצטער" אמר טאהיונג והחזיק את ידו של ג'ימין "התעסקתי כל כך הרבה בכאב שלי שאפילו לא חשבתי על הכאב שלך" התוודה שחור השיער כשליטף את ידו של הבלונדיני מכיוון שידע שהוא אוהב את זה.

"היונג אני כל כך מצטער, אני לא התכוונתי, אני-" ג'ימין אמר במהירות ונקטע ממילות אחיו "הרגשת אבוד, לבד, עצוב, מה שלא היית אמור להרגיש, הכל בגללי אני כל כך מצטער ג'ימין שגרמתי לך לעבור את כל זה" האח הגדול, המלך העתידי אמר כשנכנע לדמעות שאיימו לזלוג מעיניו.

"אתה לא אשם היונג, אתה לא בחרת לעזוב, אתה כאוב עכשיו ואני לא יודע איך נחטפת מחדרך אבל זה בסדר. אני מבין שקשה לך לדבר על זה, לכולם יש חוויות קשות" הסביר ג'ימין וחיבק את אחיו הגדול.

"אני כל כך מצטער על מה שעשיתי מקודם ג'ימיני, בגלל זה באתי להתנצל כשראיתי את היד שלך" הסביר טאהיונג כשהוא עדיין מתחת לזרועות אחיו.

"זה בסדר טאהיונג" אמר ג'ימין כשהסתכל לתוך עיניו של אחיו לאחר שניתק את החיבוק "לכולם יש שדים, גם אם לא מראים אותם, הם עדיין שם" הבלונדי הסביר בחיוך לתוך עיניו של המלך העתידי של הממלכה.

לכולם יש שדים.

-ערב-

_טאהיונג_
אחרי שאני וג'ימין דיברנו על החוויות שהוא חווה כשלא הייתי, ג'אנגקוק דפק בדלת ואמר לנו שההורים קוראים לנו לארוחת ערב.

את האמת שאפילו לא שמנו לב שירד הערב מרוב שהיינו שקועים בשיחה הארוכה.

אני וג'ימין החלטנו שלא ניידע את ההורים בכך שאני יודע על זה שג'ימין... ניסה להתאבד לפני שלוש שנים, הרי הם ניסו להסתיר ממני את זה עד היום.

"ערב טוב" אמרנו שנינו כשנכנסנו לתוך החדר כשנאמג'ון, ג'יני, הוסוק ויונגי כבר ישבו ודיברו בניהם "ערב טוב בניי" אמר המלך והתיישבנו.
אני יושב במקומי הרגיל, ליד המלך ומול המלכה וג'ימין ישב בין יונגי למלכה.

הוסוק ישב בקצה השני של השולחן בראש השולחן ממול המלך שישב בקצה האחר.

איך אני אמור עכשיו להגיד שאני לא רוצה להפוך למלך? אני ממש לא רוצה, אף פעם לא רציתי להיות מוכתר למלך, אין לי את ה"כישורים" לזה.

the long lost prince/ tk🔛Where stories live. Discover now