least breath

פרק 4

ג'וי

אחרי שנירגעתי מבכי ההיסטרי פטל הופיעה .
היא עובדת פה הרבה ברחבי הבית .
" היי ג'וי ג'וי " היא התקדמה לעברי ועטפה אותי בחיבוקה .
עוד זרם של דמעות יצא ממני .
היא ליטפה את גבי ברכות ולא אמרה מילה .
כשהתחלתי להירגע היא הרפתה את חיבוקה וישבה מולי .
" הכל יהיה בסדר , אל תדאגי "
היא ניסתה לנחם אותי
" הוא דורש שאגור פה איתו " יבבתי לה .
" תישמחי בזה , זאת אחוזה יפיפיה ושקטה
את תהיי בסדר , בואי , אני אקח אותך לחדר שלך .
ולאד הסביר לי איפה למקם אותך "
אמרה  בפשטות וקמה ממקומה , לאחר שהתמקמתי בחדר שפטל שמה , התקלחתי ונישכבתי על המיטה .
תוהה לעצמי מהו המהלך הבא שלי .
הרי ברור שאני לא אשאר פה .
לא אתן לו לשלוט בי , נכון , הוא קנה אותי .
אבל לי זה לא משנה כלום .
הדבר הראשון שאני צריכה לעשות זה לברר איפה דין . האם הוא חיי ? לא אוכל לחיות אם לא .
טלפון , אני צריכה טלפון .
התרוממתי במהירות מהמיטה ויצאתי מהחדר .
התהלכתי באחוזה הרחבה , עד שניכנסתי למשרד של ולאד, על השולחן עמד טלפון קווי .
בינגו . לקחתי אותו במהירות וחייגתי את מספרו של דין , בבקשה שיענה !
הזזתי את רגלי מצד לצד ונשכתי את שפתי בלחץ .
אחרי חמישה צילצולים הוא ענה .
" דין ?!" צעקתי בלחישה .
" גו'י?!" קולו של דין ענה לי , נשפתי אוויר בהקלה , הוא חיי .
" אתה בסדר ?" שאלתי בחרדה .
" אני בסדר גמור , הבוס פשוט שם אותי בבית חולים והלך "
אמר ופליאה מילאה אותי , הוא הקפיד לשים אותו בבית חולים שיטפלו בפציעותיו ?
הפציעות שהוא גרם , הזכרתי לעצמי .
" אבל איפה את ג'וי?"
" אני בביתו של ולאד , הוא לקח אותי לפה .
צריך לתכנן איך אנחנו בורחים מפה , דין .
לא אוכל להישאר פה "
לחשתי לטלפון במהירות .
" כן א-"
" באמת ?" שמעתי את קולו האפל של ולאד .
קפצתי בבהלה, פחד זרם בוורדי , פאק .
ולאד עמד בכניסה לחדר ,
עצבני מאי פעם , וריד פועם במצחו .
במעורפל שמעתי את קולו של דין מדבר אליי , אך לא הייתי קשובה .
לא זעתי ממקומי , ולאד התקרב במהירות ותלש את הטלפון ממני , טורק אותו בחזרה לשפופרת שלו .
הוא תפס את זרועי ולחץ בחוזקה ,
כיווצתי את פני בכאב , הוא נהם בכעס .
" את לעולם לא תברחי ממני , לעולם .
אני תמיד אמצא אותך "
איים בעצבים , עיניו הקרות תקועות עליי .
כשלא עניתי לו הוא חרק את שיניו בכעס .
" של מי את , ג'וי ?" שאל בזעם עצור , היה ניראה שהוא מנסה לשלוט בעצמו .
הרמתי אליו את עיני בבעטה .
" של מי את ? , תעני לי ג'וי !"
צעק וחבט בשולחן.
פחדתי , פחדתי ברמות , אבל לא הייתי מסוגלת .
לא הייתי מסוגלת להגיד את זה ,
אני לא אוותר , לא אתן לו לנצח במלחמה .
זקרתי את סנטרי אליו , שפתי רועדת אבל לא עניתי לו .
בשניה אחת הוא הרים אותי והושיב אותי על הכורסא הכבדה .
הוא התרחק מעט ובחן אותי , באתי לקום מהכורסא , אך הוא שלח לי מבט שהשאיר אותי במקומי , שותקת.
" תורידי את המכנס , ג'וי " .
פקד עלי ממעמדו , לא זזתי ממקומי .
" תעשי את זה או שאני אעשה את זה "
איים וידעתי שאיימו ממשי .
בידיים רועדות הורדתי ממני את המכנס .
" גם את התחתונים " סימן לי בראשו .
" לך תזדיין " התזתי בעצבים וקמתי ממקומי .
בשניה אחת נהדפתי אחורה על ידו .
הוא תפס בשני ידי מעל ראשי .
ניסיתי להתנגד אך הוא היה חזק מידי .
בשניה הוא תלש ממני את התחתונים והכוס שלי נגלה לעברו , נעצרתי במקומי ושאפתי אוויר בחדות .
הוא עזב את ידי וקם ממני , הולך כמה צעדים לאחור ומתבונן בי . תאווה יוקדת בעיניו .
בושה הציפה אותי , איברי חשוף לעברו .
הוא ניצח במערכה .
שמתי את ידי על הכוס הלא מגולח שלי וניסיתי להצניע את אזורי הפרטי .
הוא איים עלי במבטו להוריד את ידי .
ידעתי שאם לא אעשה את זה , הוא יעשה .
הורדתי אותם באיטיות .
" את צריכה חינוך , כל כך הרבה חינוך , אין בך טיפה של ציות , אני לא סובל את זה "
אמר בקול יבש ואכזרי .
" מה אתה רוצה ממני ?" לחשתי באימה .
" למה אתה לא נותן לי להיות עם שאר השפחות
הרי זה מי שאני , נכון ?"
המשכתי ברעד , מנסה להבין את כוונותיו .
" נכון " קבע
" אז תן לי ללכת למתחם שלהם "
התרוממתי ממקומי , כעסי גבר על בושתי .
" לא "
" למה ?"
" ככה !" צעק בעצבים וצבט את גשר אפו , עוצם את עיניו
" עופי לחדר שלך , עכשיו ".
פקד ואני לא ביזבתי שנייה ורצתי לחדרי ,
בוכה בבהלה .

בוקר למחרת התעוררתי אחרי שינה טרופה וירדתי למטה , במטבח עמדה פטל והפכה פנקיקים .
" בוקר טוב " איחלתי לה בחמימות .
" בוקר טוב , ג'וי ג'וי " איחלה לי בחזרה והפכה עוד פנקיק .
" בואי , תעזרי לי לערוך את שולחן ארוחת הבוקר , ולאד מדייק בזמנים "
אמרה פטל וישר זינקתי למשימה , גם ככה אתמול לא עזרתי בכלום , אני חלק מהשפחות עכשיו , אני צריכה לעבוד בידיוק כמוהם .
בידיוק כשהנחנו את הפריט האחרון על השולחן המפואר בטרקלין המיוחד ולאד נכנס .
הוא סרק אותי במבטו באדישות .
פטל קדה בפניו ויצאה מהטרקלין .
קדתי גם ובאתי לצאת , אך ולאד תפס בזרועי כשעברתי לידו .
" שום בוקר טוב ? משהו ?" שאל בציניות .
" בוקר טוב , אדוני " החלטתי לא לשתף פעולה במשחקו , אני אתן לו את מה שהוא רוצה , שפחה .
הוא צימצם את עיניו אלי .
" שבי " הוא סימן לי בראשו על השולחן .
" זוהי ארוחת הבוקר שלך , אדוני , אני אוכל עם השפחות , שם מקומי " חרקתי את שיני בהדגשת שתי המילים האחרונות .
" אני אחליט מה הוא מקומך , שבי "
הוא התיישב בעצמו ושלח לי מבט מזהיר .
עמדתי קפואה במקומי .
הוא נהם בעצבים , קם ממקומו , הסיט את הכיסא שלידו , מושיב אותי בכוח על הכיסא
וגורר אותו בחזרה קרוב לשולחן.
הוא התיישב חזרה ונשם עמוק , מנסה להרגיע את עצמו .
" יופי , מהיום כל יום בשעה עשר בדיוק , את תתייצבי כאן לארוחת הבוקר , ברור ?"
הינהנתי אליו והשפלתי את ראשי .
ולאד החל לאכול , בחנתי את הצלחת המלאה ולא נגעתי בכלום , תאבוני נעלם .
" תאכלי " פקד עלי , הרמתי אליו את מבטי , אש כחולה זועמת בעיניו .
" אני לא רעבה " לחשתי בפחד,  עיניו שולחות אליי חיצים .
" תאכלי , עכשיו " אמר בקול שקט וקר .
כמעט כלחישה , לחישה שצימררה את גופי .
הרמתי את המזלג בפחד ונעצתי אותו בחביתה החמימה , ולאד נועץ בי מבט ודרוך לתנועותי .
הכנסתי אותה לפי ובלעתי בקושי .
הורדתי את המזלג לצלחת .
" הנה , מרוצה ?" התרסתי בלעג .
ולאד קם ממקומו באיטיות .
מושיט את ידו לצווארי ואוחז בו .
" אם  לא תסיימי את הצלחת הזאת , את לא תצאי מהחדר שבוע ,
את תצייתי לי או שתענשי  , זה ההסדר בינינו
מהיום ואלך , הבנת ?"
אמר באיום ואזהרה והרים את גבותיו אליי , מחכה לתשובתי , הנהנתי בקושי מצווארי הלפות.
הוא שיחרר את צווארי והתיישב בחזרה במקומו .
" אני שמח שאנחנו מבינים זה את זה ."
הסתכל עליי ואז לעבר צלחתי .
הרמתי את המזלג והתחלתי לאכול .
מופסדת, הוא ניצח במערך , אבל אני לא אשבר ,
אני אנצח במלחמה .

ווהווו פרק 4 !
אני מתרגשתתת
מקווה שאהבתם ❤
בישביל עוד פרק :
25 הצבעות + 25 תגובות
מאמינה בכן , ומעריכההה 😍