ג'וי
פקחתי את עיני למשמע רעשי התנפצות , התרוממתי במהרה מהמיטה והלכתי לכיוון הרעשים בבהלה , פתחתי את הדלת ופערתי את עיני
ולאד עומד באמצע החדר ומנפץ את המראה באגרופו , כל החדר שבור והרוס לחלוטין
הוא הרים אלי את עיניו כניכנסתי , הכחול בעיניו כהה וקשה
" ולאד ?" לחשתי בהסתייגות
הוא בחן את גופי ואז נעץ בפניו את מבטו
" לכי להתקלח , תחליפי בגדים , עכשיו " פקד עליי בקול קר
" ולאד ...." אמרתי בקול שקט והתקרבתי מעט לעברו , הוא נסוג במהירות ועצם את עיניו
" אל תתקרבי אליי עם הדם של אחותי עליך " סינן בקול קר וכיווץ את פניו
השפלתי את ראשי לבגדי , כל שמלת הכלה מוכתמת בדם
עצמתי את עיני מהבחילה ומיהרתי לצאת מהחדר
אחרי שהורדתי את השמלה והתקלחתי
התלבשתי ונישכבתי את המיטה
החרטה והאשמה עלו וגרמו לי לבחילה
התרוממתי במהרה ורצתי לשירותים , תפסתי באסלה והקאתי את תכולת בטני
מה עשיתי ? איך הייתי מסוגלת ?
תחושת הניצחון הטובה שחשבתי שארגיש ברגע שאנקום את ניקמתי התפוגג ברגע שלחצתי על ההדק והדם השפריץ על שמלתי
עכשיו אני מרגישה רק אשמה , למרות שהיא ניסתה להרוג אותי קודם , הייתי יכולה למנוע את זה .
השמלה השחורה מגרדת את ירכי ומציקה לי , הכומר מקריא דברים שחולפות דרך אוזני ולא נשמעות , אני בוהה בקבר הטרי , פרחים רבים מעטרים אותו והמצבה הלבנה חדשה ונקייה
ידו של ולאד לופתת את זרועי ומכאיבה לי מעט , זה לא מעניין אותי , הוא הכריח אותי להגיע ללוויה , כך אוכל לראות מה עשיתי , הוא קר ומרוחק , לא אומר מילה , לא ניראה שכואב לו בכלל , שהוא מתאבל , פרצופו אדיש וניטרלי
הוא לא פגע בי , אבל גם לא אמר מילה
הכל שקט ומבחיל , לא ברור
" שתנוח על משכבה בשלום "
קולו של הכומר נשמע
" אמן " לחשתי .
חזרנו הביתה וכל אחד הלך לדרכו , הורדתי את השמלה המציקה והחלפתי לטרנניג נעים
קולות לא ברורים וחלשים לפתע נשמעו לאוזני
יצאתי מהחדר והלכתי בשקט במסדרון , ניכנסתי לחדר השינה של ולאד , פתחתי את הדלת ועצרתי את נישמתי
ולאד , בוכה , הוא יושב על הרצפה ותופס את ראשו בידיו , עיניו אדומות ודמעות זולגות מעיניו
ליבי דפק בחוזקה וכמעט תלשתי לעצמי את השיערות מתסכול
למה אני לא שמחה עכשיו ? הרי זה מה שרציתי נכון ?
שהוא ירגיש את הכאב שאני הרגשתי ?
שיבכה גם , נכון ?
אז למה עכשיו כואב לי לראות אותו ככה ?
איך הגיוני שהאריה שלי בוכה ?
שהאריה שלי נשבר
" ולאד ... " לחשתי והרגשתי את הדמעות מעקצצות בעיני , הוא הרים אלי את עיניו הכחולות , כאב עמוק מתערבל בתוכן
תפסתי בדלת בחוזקה ואז יצאתי במהירות מהדלת , סגרתי אותה והתמוטטתי בבכי על הרצפה
שבוע , שבוע שלם , הבית שקט מתמיד , מת .
ולאד במשך השבוע לא יצא מהבית , לא יצא מהמשרד
אני רק שוטטתי בבית בחוסר מעש , לא הלכתי לדבר איתו , לא הייתי מסוגלת
אבל היום אנסה לדבר איתו , הבדידות אוכלת אותי מבפנים, הגעגוע אליו קורע אותי
השקר על מותה של לוסיאדנה מכביד עליי , חוסם את נישמתי , אבל אני יודעת שאהיה חייבת לשמור אותו בליבי , בישביל לשרוד , אני לא טיפשה , אני יודעת שברגע שולאד יגלה הוא יהרוג אותי , יהרוס אותי .
דפקתי בדלת משרדו ופתחתי בלי לחכות לתשובה , הוא ישר הרים את ראשו אליי ובחן אותי , מבט משונה על פניו , מבט יודע סוד
סגרתי את הדלת מאחוריי והתקרבתי לעברו
" ולאד " לחשתי , ליבי דפק במהירות והרגשתי את ידי מתחילות להזיע
" אני יודע " אמר בקול קר והטיל את הפצצה לאוויר
" מה ?" לחשתי בהלם מעורבב בבילבול
" אני יודע , אני יודע שהרגת אותה , שהרגת אותה בכוונה " אמר בקול מצמרר ונעץ בי את מבטו , עיניו הכחולות קרות קקרח
התנשמתי במהירות וצעדתי מעט אחורה , הוא יהרוג אותי
שלחתי את ידי לידית באיטיות
" את לא תצליחי לברוח ממני " אמר והמשיך לנעוץ בי את מבטו
גרוני נחנק ולא הצלחתי להוציא מילה מפי
הוא רק המשיך לנעוץ בי את מבטו
" מה את הולך לעשות לי ?" לחשתי באימה
" כלום " הוא אמר וקם ממקומו
כיווצתי את גבותי , זה איזה סוג של תוכנית ?
לבלבל את האויב ?
" מה ?" לחשתי באי הבנה
הוא תפס בפניי בשתי ידיו ועיניו הכחולות ננעצו בעיני
" אני לא הולך לעשות לך כלום "
אמר , קולו עדין קר , אבל לא עצבני
" למה ?" שאלתי בתהדמה
הוא עצם את עיניו בחוזקה ומבט מתוסכל וכואב נפרש על פניו
" את הרגת את האחות שלי ואני הרגתי את ההורים שלך , אנחנו שווים עכשיו "
אמר בקול שקט ובחן את פניי , עדין מחזיק בהן
ליבי כמעט דמם מההלם ונישמתי נעצרה
בהיתי בולאד באי אמונה
מה הוא אמר עכשיו ? על מה הוא מדבר ?
" מה אמרת ?"
YOU ARE READING
least breath
Action" את רק שלי , מתוקה , אני הבעלים שלך, כדאי שתכניסי את זה לראש היפה שלך " ניכנסתי לעולם חדש , לא , הוכנסתי לעולם חדש לא היתה לי ברירה , לא היתה לי בחירה , לא באמת. כאן , אני לא יודעת מה אני מרגישה פחד ? תשוקה ? אימה ? כנארה הכל , אבל רגש אחד...
