Play Date

פרק 12

סוף פברואר מגיע, ואיתו הקור הבלתי נסבל הזה שקילר אוהב משום מה... את יום ההולדת שלו, כריס מכריח אותו לחגוג. אז הוא קופץ לדירה שלו.

קילר נכנס פנימה, לוקח נשימה עמוקה. כבר כמה שבועות שלא ביקר כאן...
"היי." כריס מחייך אליו, נעמד מולו עם הידיים בכיסים.
קילר מסתכל עליו, ומחייך. "היי." הוא משיב. "סנטה כאן?" הוא שואל.
קילר לא מחבב את סנטה. הוא יודע שהיא אמורה לגור כאן... אבל הוא בהחלט לא מחבב אותה.
"לא עדכנתי אותך?" כריס שואל בהרמת גבה, מעביר יד בשיער שלו. "אחרי שיאנג נכנס לכלא, היא פשוט עזבה. אין לי מושג איפה היא."
קילר קולט פתאום: "אז אתה גר לבד עכשיו?" הוא שואל.
"כן." כריס משיב, מנסה נואשות להסתיר את העצב הקטן שמתפשט בו.

קילר שונא לגור לבד. הטראומות שלו ממשיכות לתקוף אותו בכל פעם שהוא נשאר לבד... הוא לא רוצה שכריס יעבור את זה גם.
"יפריע לך אם אני אחזור לפה לכמה זמן? רק עד שאני אמצא דרך להתארגן על עצמי קצת יותר?" קילר שואל.
כריס מחייך, כאילו שחיכה לשאלה הזו כבר הרבה מאוד זמן. "אתה מוזמן להישאר כמה זמן שתרצה." הוא מושיט את ידו ללחיצה, וקילר לוחץ אותה.
כריס וקילר לא מתחבקים, אף פעם. יותר מדי ptsd כרוך בזה... לשניהם. כל אחד מסיבותיו שלו.
"בוא נו, יש בירות." כריס מחייך.

שניהם מתיישבים על הספה, כל אחד עם הבירה שלו. "זה נחמד." כריס שובר את השתיקה.
"זה מה שאמאשך אמרה לי אתמול בלילה." קילר משיב בקלילות, לוקח עוד לגימה מהבירה.
"שתוק! קטין." כריס צוחק.
"אתה בן פאקינג 22! גם אתה היית קטין עד לא מזמן! ואני כבר לא קטין!"
"שתוק קטין, שתוק." כריס מחייך. "לחיים- בעצם לא. איכסה. למוות!" הוא מכריז ושניהם מקישים את הבקבוקים שלהם זה בזה, ולוקחים עוד לגימה ארוכה.

"אז מה? מתי החברה שלך באה?" כריס שואל.
"היא לא." קילר משיב מיד. "והיא לא החברה שלי, יש לי קטע עליה. היא בכל מקרה לא בקטע."
כריס באמת מנסה לעצור את עצמו מלעשות בדיחה מרושעת, באמת שכן. אבל הוא לא מצליח. "זה לא מה שאמרת על יאנג פעם?"
קילר צוחק. "או-קיי! פשוט תצחק על הטראומה שלי! זה בסדר גמור!" הוא אומר בחצי ציניות. בתכלס? לצחוק על הטראומות שלהם זה די רוב מערכת היחסים של קילר וכריס...
"אתה מוזמן לצחוק על שלי בחזרה." כריס משיב בחיוך, ומדליק לשניהם ג'וינט.
"אני לא יודע מה הטראומות שלך." קילר משיב בקצרה.
"בדיוק." כריס משיב בחיוך. "כי אני לא אתה. אני יודע להכחיש את העבר שלי עמוק עמוק, לדחוף אותו לתחת של יאנג, ולהעמיד פנים שאני לא טראומתי, חרדתי, בדיכאון, אידיוט, וצריך עזרה נפשית באופן דחוף."
"הא... הכחשה אמרת... שווה לנסות ת'חרא הזה."

כריס לוקח שאכטה ארוכה מהג'וינט, ומעביר אותו לקילר. "אתה צריך להזמין אותה." הוא אומר.
קילר שותק.
"כאילו, ברצינות. עכשיו. אני אשמח להכיר אותה."
קילר נאנח. הוא מרים את הטלפון שלו, ומחייג את המספר של מריה.
צלצול ראשון – שום דבר.
צלצול שני – אולי הוא צריך לנתק עכשיו?
צלצול שלישי – הוא בטוח צריך לנתק עכשיו.
צלצול רביעי – טוב, היא מתה.
צלצול חמישי – "היי! מה קורה?"
"אני בסדר, איך את?" קילר מופתע קצת שהיא באמת ענתה לו.
"עדיין בחיים." מריה משיבה. "הכל בסדר?"
"כן, רק רציתי לשאול, כאילו, להגיד... אממ... אז לא נראלי שאמרתי את זה, אבל יש לי יום הולדת 18 היום, ואני יושב עם חבר בדירה שלו, אז... רציתי לשאול אם בא לך לבוא... כאילו, אם את לא עסוקה, ומתחשק לך, יודעת מה? יש לך את העבודה הזאת להגיש, ואת ממש עמוסה בלימודים ובעבודה, הכל בסדר, את לא צריכה לבוא."
"תסמס לי את הכתובת?"
"הו... אממ... כן."
ניתוק.

קילר מסמס למריה את הכתובת, וחוזר להסתכל על כריס, עדיין בשוק.
כריס מסוגל להוציא מעצמו רק משפט אחד. "היא הפכה אותך לבוטום."
"שתוק שתוק."
כריס מחייך. "לא, שנינו יודעים שאתה היית חתיכת טופ לפני זה!"
"אני עדיין!" קילר משיב בכעס, שואף ונושף את העשן.
שניהם מחייכים. "מה המזל שלה?" כריס שואל.
"מאיפה לי?" קילר מרים גבה. "אני בקושי זוכר מה המזל שלי."
"דגים, קילר!" כריס משיב בכעס. "כולנו יודעים שאתה דגים של פברואר! זה אומר שאתה בכיין ומסכן ואף אחד לא אוהב אותך!" הוא אומר וחוטף לקילר את הג'וינט מהיד.
"גם אני אוהב אותך." קילר מחייך.

חצי שעה עוברת, ופתאום דפיקה בדלת. "פתוח!" כריס צועק.
בחורה עם שיער שחור נכנסת, ונאלצת להתכופף כדי שהראש שלה לא יתנגש במשקוף של הדלת. "היי!" היא מברכת, וקילר קם כדי לחבק אותה.
"בואי, שבי." הוא מחייך.
היא לובשת חצאית לבנה ארוכה, מגפיים שחורים של דוקטור מרטינז, וחולצה שחורה עם הכיתוב: "תהיי אלוהים נחמדה".
שניהם מתיישבים זה לצד זה, וכריס עדיין נראה קצת בהלם. "את גבוהה." הוא מכריז.
"עלית על זה לבד?" מריה שואלת, ופותחת לעצמה בקבוק בירה.
קילר מחייך. הוא אוהב את הציניות שלה.
"איך את מתמודדת עם זה?" כריס שואל, ומחווה בידו על קילר.
מריה מעוותת את הגבות שלה בתנועה של בלבול. קילר נאנח. "גם אני חשבתי שהוא מדבר על הרצח בהתחלה, זו לא הכוונה שלו. הוא מתכוון לגובה שלי."
"הו." מריה מחייכת. "זה חמוד. אני אוהבת גמדים שנראים כמו בנות."

כריס מתחיל לצחוק, וקילר מזעיף פנים. הוא מעביר לה את הג'וינט, והיא מעשנת.
"הו, יופי. פחדתי שהיא חנונית." כריס מחייך.
"היא כן." קילר מבהיר. "מאוד."
מריה מגלגלת עיניים. "אני לומדת רפואה." היא מספרת.
"אה, וואו." כריס אומר.