באוגוסט חם מדי, וקילר שונא לצאת כשחם. הוא שונא את החום, והוא שונא ללבוש בגדים קצרים, כי אנשים נותנים בו מבטים. הוא עדיין לובש ג'ינסים ארוכים ופלנלים כדי לצאת לפגוש את מריה... אבל בבית הוא כבר מוכן ללבוש בגדים קצרים.
הוא יושב על הרצפה בחדר שלו, מתחת לשולחן הקטן שבפינה. קילר לא יודע מה הקטע שלו עם לשבת מתחת לשולחן... אבל זה גורם לו להרגיש בטוח...
דפיקה בדלת.
"מה?" קילר שואל.
כריס נכנס פנימה. הוא קולט את קילר מתחת לשולחן, ומעדיף שלא לשאול. הוא נשען על הקיר, טומן את ידיו בכיסים שלו. "אנחנו צריכים לדבר." הוא מודיע.
קילר מרים גבה. הוא מכריח את עצמו לקום, דופק את הראש בשולחן, ונעמד מול כריס. משהו קורה כאן. הוא לא יודע מה, אבל משהו בהחלט קורה כאן...
"דבר." קילר מבקש.
כריס לוקח נשימה עמוקה. איך לעזאזל הוא אמור להגיד את זה בכלל...? הוא מחטט בכיסים שלו, מנסה לאתר את חפיסת הסיגריות הזאת. אבל היא לא נמצאת שם. כריס יודע שהוא חייב להוציא את זה. בפחד, הוא מסתכל ישר לתוך העיניים האפורות האלה של קילר. "יאנג משתחרר מהכלא." הוא מודיע.
ופאק... אם הייתם יכולים לראות את המבט של קילר כרגע... את העיניים הפקוחות לרווחה, ואיך העור הלבן שלו מחוויר אפילו יותר מכרגיל... מה פאקינג קורה עכשיו?
"הוא לא חוזר לכאן." כריס מבהיר מיד, אבל קילר נשאר קפוא במקום... "תקשיב, אני מבטיח, הוא לא מתקרב לכאן שוב. הוא יוצא בימים הקרובים, אבל הוא לא חוזר לכאן. אני מבטיח. אני אדאג לזה איכשהו." אבל הוא לא יודע איך. כי פאק... איך לעזאזל גורמים לזה לקרות בכלל? "הוא אמור להתקשר אליי בעוד שעה בערך, אני אבהיר לו שהוא מוזמן לישון ברחוב מצידי, הוא לא חוזר לכאן."
קילר מתיישב. הוא יושב על הרצפה, ונשען על הקיר. כריס מתיישב ממולו. הוא מדליק סיגריה, וגם קילר מדליק אחת לעצמו. עוד שאיפה, ועוד נשיפה, ועוד שאכטה אגרסיבית... אבל השקט הזה נשמר.
כשהכל חרא, ואין מה לומר, כל מה שנשאר לעשות זה לעשן את הכאב החוצה. "אתה יכול להביא לי וודקה ושוקולד?" קילר מבקש.
כריס מהנהן. הוא יוצא מהחדר, וחוזר אחרי דקה עם שתי כוסות של שוטים, חפיסת שוקולד מילקה, ובקבוק וודקה מלא. הוא מוזג לשניהם, ופאק, קילר מחסל את הוודקה הזו כמו מים... שוט, ועוד אחד, ועוד אחד... ואחרי שמונה שוטים, כריס כבר לוקח ממנו את הבקבוק. "אוקיי, אנחנו רוצים לשכר אותך, לא להרוג אותך מהרעלת אלכוהול." כריס מרים גבה, וקילר מניד בראשו.
פעם, כריס הבטיח לקילר שאם יחליט למות, הוא לא יעצור אותו. והוא מוכן לקיים את ההבטחה הזו. אם קילר יבחר למות... כריס יעמוד בצד, וישתוק. כי אם תשאלו אותו, לקילר יש את הזכות המלאה לבחור אם הוא רוצה לחיות בכלל.
"אני לא שיכור..." קילר ממלמל. הלחיים שלו סמוקות, והעיניים שלו חצי עצומות.
"קילר, עכשיו שמונה בבוקר, ואתה שתית שמונה שוטים של וודקה. אתה שיכור." כריס מודיע. רוב האנשים משתכרים ברמות משמונה שוטים... וקילר הוא לא אדם גדול פיזית. הוא גם בקושי אוכל... ככה שהעמידות שלו לאלכוהול לא משנה כאן כלום.
קילר מנסה לקום, אבל כריס מחזיר אותו לשבת. "אני אקח אותך לסלון עכשיו, ואתה תשב על הספה, ואני אכין לך אוכל, ואתה תתפכח, כי אני אמור ללכת לסטודיו באחת עשרה, ואני לא משאיר אותך לבד ככה." כריס אומר וקילר מהנהן בראשו בהסכמה.
כריס קם מהרצפה, תופס את קילר ומרים אותו מהרצפה. בערך כמו שמרימים כלב קטן שהחליט להתיישב באמצע טיול בפארק... הוא מרים אותו לסלון, ומניח אותו בעדינות על הספה.
קילר שוכב על הספה, ומסתכל על התקרה. הוא לא ממש סגור מה קורה כאן... אבל הוא מריח את הריחות מהמטבח, וזה כבר מספיק בשבילו כדי להרגיש שמשהו לא בסדר.
הוא מכריח את עצמו לקום לישיבה. וזה לא שהוא בלחץ... זה פשוט שהרגל שלו קופצת קצת, והוא שוב רועד.
הריחות מהמטבח רק מתחזקים.
דאם, כבר הרבה זמן שלא היו כאן ריחות אמיתיים של אוכל...
כריס שונא לבשל, אז הוא כמעט תמיד יעדיף פשוט להזמין פיצה, או לשבת במסעדה. לרוב המטבח משמש כדי להכין קפה, או אולי ארוחת בוקר קטנה של טוסט וגבינה... כבר הרבה זמן שאף אחד לא באמת הכין כאן אוכל אמיתי.
יאנג יצא מהכלא. אחרי שנה בכלא, הוא השתחרר...
קשה להאמין שכבר עברה שנה.
ופאק, הריחות האלה מהמטבח... קילר כל-כך שונא את הריחות האלה... יאנג היה מבשל המון. ופאק, הריחות מהמטבח הם בדיוק אותו הדבר...
כריס ניגש לסלון עם צלחת אורז לבן וירקות שחתוכים ברשלנות. כן... כריס לא צריך להיות במטבח. הוא נותן לקילר את הצלחת, ומצווה עליו לאכול. "אתה לא יכול להכריח אותי לאכול, אני לא הזונה שלך!" קילר מתלונן.
"זה חמוד שאתה חושב שזה מה שעושים עם זונות, קילר."
STAI LEGGENDO
Play Date
Narrativa generaleהפרעות אכילה, רצח, דם, ניצול מיני, פגיעה עצמית, איבוד הכרה, אונס, מחטים, אלכוהול, סמים, ניסיונות התאבדות, סיגריות, וכל מה שכיף. הכריכה נוצרה על ידי reynwrites
