מריה מקבלת את קילר לבית שלה בזרועות פתוחות. אבל לא משנה כמה קילר שמח להיות קרוב למריה... הוא לא מסוגל להתמודד.
כבר אפריל... וקילר יושב בסלון, נשען על חזה של מריה, וצופה בחדשות. כמה אסונות טבע, אוטובוס שהתפוצץ, ופאקינג תמונה של אבא שלו ליד הבית השרוף שלו, בגדול על המסך. מריה לא מזהה את האדם שעל המסך... אבל קילר כן. הוא מגביר את הווליום.
"גבר כבן 56 משיקגו, המזוהה בתור איגור איבאנוב, נמצא מת בבייתו. איגור נמצא בבייתו, שרוף לגמרי, לאחר שנרדם עם סיגריה דולקת, מה שגרם לבית לעלות באש. לאחר הבאתו של איגור לטיפול נמרץ, נקבע מותו." קילר מכבה את הטלוויזיה.
"מה קרה?" מריה שואלת אותו.
קילר מדליק סיגריה. בכלל לא אכפת לו שמריה שונאת שהוא מעשן בתוך הבית... זה ממש לא הזמן להתעסק בזה. "כלום..." הוא אומר בשקט, מרכין את ראשו לברכיים שלו. "סתם... הכל טוב." הוא מסנן, אבל מריה יודעת שהוא משקר.
אבל למריה אין זמן לתחקר אותו... כי קילר קם, והולך. הוא יוצא מהבית, עם הסיגריה בפה, משאיר את מריה מבולבלת.
קילר יושב בתחנת האוטובוס, ומעשן. זקנה אחת מבקשת ממנו להפסיק... אבל הוא מתעלם ממנה, ומדליק עוד סיגריה. הוא צריך את זה.
כשהאוטובוס מגיע, קילר מכבה את הסיגריה ועולה עליו, מתיישב לבד בספסל של ארבעה. האוטובוס ריק. הוא נוסע... הוא עובר על פני מסעדות, ובתי קפה, וקניון, ופקק תנועה קטן... אבל לא אכפת לו. הוא מנסה להתעסק בטלפון שלו, להעביר קצת את הזמן בסטיפס, אבל אין לו אינטרנט, אז הוא זורק את הטלפון שלו מהחלון של האוטובוס. טוב נו, זה ידוע שקילר הוא דרמה קווין... זה בהחלט לא חדש לאף אחד...
כשהוא מגיע לתחנה שלו, הוא יוצא, בלי להגיד שלום לנהג. הוא נעמד מול הסטודיו, ולוקח נשימה עמוקה. השיחה הזו חייבת לקרות מתישהו... ואולי היום זה היום המתאים...
באמת שאין לו מושג מה הוא עושה. הוא לא יודע מה הוא אמור להגיד, או למה הוא הולך לשם בכלל. אבל הוא יודע שהוא חייב לעשות את זה. קילר יודע שאין שום סיכוי שהוא יוכל לשרוד את החיים האלה, אם הוא לא יעשה את זה.
אז הוא לוקח נשימה, ונעמד מול הכניסה. וכמו בסצנה של דיסני... קילר לוקח צעד לכיוון הסטודיו, פותח את הדלת הראשית.
"שלום, איך אפשר לעזור לך?" ריין פונים אליו מיד, עוד לפני שהדלת מספיקה להיסגר בכלל. הם יושבים בכניסה, על ספה ירוקה, עם מחברת סקיצות ביד. הם היחידים כאן שלא מכירים את קילר... הם חדשים. בעצם... הם כבר לא חדשים... ריין הגיעו הנה בשנה שעברה, עוד לפני יום ההולדת ה18 של קילר... אבל בכל זאת, אף פעם לא יצא להם להכיר. לקילר לא היה אכפת...
הם מזהים את קילר בעצם...
רוב העובדים כאן מכירים אותו בתור חיית המחמד של כריס שבא לבקר לפעמים. כריס אף פעם לא טרח לעדכן אותם על הקשר בניהם... ואף אחד לא שאל, כי זה לא שינה שום דבר.
"כריס כאן?" קילר שואל בשקט.
YOU ARE READING
Play Date
General Fictionהפרעות אכילה, רצח, דם, ניצול מיני, פגיעה עצמית, איבוד הכרה, אונס, מחטים, אלכוהול, סמים, ניסיונות התאבדות, סיגריות, וכל מה שכיף. הכריכה נוצרה על ידי reynwrites
