חרבות ברזל - להילחם

המכתב

המשפחה היקרה שלי,

כשאני רושמת את המילים האלה, אני מרגישה את כובד המסע הממשמש ובא לוחץ על לבי. מחר, אני יוצאת לדרך שמובילה לאי ודאות, לאתגרים ואולי לרגעים שיבחנו את ליבת הווייתי. אני רוצה שתדעו שזה לא מתוך חשש אלא מתוך תחושת חובה, כבוד ואהבה עמוקה לכולכם.
קריאת החובה מהדהדת באוויר, ואני מוצאת את עצמי עומדת בפתחו של מסע שמרחיק אותי מהחום של ביתנו. זהו מסע אל הלא נודע, אל ממלכה שבה אומץ ייבחן, וייתכן שיידרשו קורבנות. אבל, בתוך קפלי המדים שאני לובשת פועם הלב של בת, חברה, ואחות.
בזמן שאני כותבת, אני מוקפת בהדי הצחוק שחלקנו, באבני הדרך שחגגנו וברגעים השקטים שהיוו את השטיח של חיינו המשותפים. הזכרונות האלה, נחרטו בלבי, הם העוגנים שישאירו אותי מקורקעת בימים הסוערים שצפויים לפנינו.
אני רוצה שתדעו שהאהבה והתמיכה שלכם הם מה שעיצבו אותי לאישה שאני היום. אתם הייתם עמודי הכוח שלי, והמחשבה על פנייכם יהיו המגדלור שמנחה אותי בלילות האפלים ביותר. בעיצומו של כאוס, אמצא נחמה באהבה שחלקנו ובתמיכה הבלתי מעורערת שהענקתם לי.
בבקשה, אל תשאו את משקל הדאגה לבדכם. אני נושאת את ההכשרה, את האחווה של חברי החיילים ואת הרוח הבלתי ניתנת לשליטה שהוטבעה בי. אני אשאף לא רק לניצחון אלא ליום שבו אוכל לחזור לחמימות הבית שלנו, לחיבוק שלכם.

בימים הקרובים, כשאני מתמודדת עם האתגרים של הלא נודע, דעו שאתם המחשבה הקבועה שלי. החזיקו באהבה שאנו חולקים, ותנו לה להיות הכוח המקיים אותכם בהיעדרי.
עד ליום שבו נתאחד, שמרו אותי במחשבותיכם כפי שאני אשמור אתכם במחשבותי. הקשר שאנו חולקים מתעלה על המרחק, ובהדי האהבה שלנו, אמצא את האומץ להתמודד עם כל מה שצפוי לפנינו.

עם כל אהבתי,
ליה