תסמן אותי שלך

~2~

**נטליה**
את כל הנסיעה לבית אני מעבירה בהתכתבות עם דמיאן, הבחור מהאינסטגרם. הוא מצחיק אותי ואני מרגישה שכיף לי לדבר איתו עד שהוא מתחיל להגיע למה שהוא מחפש. כמו כולם.
״היה לך קשר רציני פעם?״
״לא ממש״
״אז לא היית עם אף גבר?״
״לא״
״והיית רוצה להיות?״ אוי, ידעתי שזה יגיע. בסוף תמיד הם דופקים את זה איכשהו.
״יש מישהי שלא?״
״חחחח אז אולי חיכית רק לי״ ממש לא. אני מחליטה לצאת מהאינסטגרם ולשים את הטלפון בצד. גם ככה לא יצא מזה שום דבר. יולה והשטויות שלה, לא הייתי צריכה לענות לו.
אני יוצאת מהרכב כשאנחנו מגיעים לשביל של הבית והנרי חונה. בית... יותר נכון לקרוא למקום הזה וילה, בלשון המעטה. הבית שלנו ענק, משתרע על שלוש קומות. יש בריכת שחייה בחצר האחורית והמון שטח פתוח ששייך למשפחה שלי. אנחנו חלק חזק במאפיה. בגלל זה אבא שלי מגן עליי כל כך, מצמיד לי שומר ראש עד שאני אתחתן. לכל אחד במאפיה יש אוייבים אבל אני חושבת שלאבא שלי יש באופן מיוחד. הוא מושך אליו את כל מי שאפשר.
אבא שלי אוהב לעשות דווקא, הוא אוהב ללכת נגד אנשים, להערים על חברים שלו. בגלל זה כל השפע שיש לנו, יש לי יותר כסף ממה שאצטרך אי פעם. תמיד אמא שלי אומרת לו שבסוף זה יתנקם בו ומישהו ייצא נגדו. שההתנהגות שלו מסוכנת, מושכת אליה תשומת לב מיותרת, אבל אבא שלי לא מקשיב לה.
תקשורת ענקית יש בין שני ההורים שלי.
למען האמת הם בקושי מראים אהבה אחד לשני, אם בכלל. אמא שלי רוב הזמן בבית, שותה כמה שאפשר כדי להדחיק את העובדה שאבא שלי בוגד בה. אבא שלי בדיוק ההפך ממנה, הוא כל הזמן מחוץ לבית. מסתובב במועדונים ועושה מה שבא לו. העיקר עליי הוא שם הגבלות ושמירה אבל לעצמו אין את זה. חוסר שוויון מוחלט.
הילדים בבית הספר שלי מפחדים ממני, כולם יודעים מי אני, מאיזה משפחה אני באה, משפחת מקיאס.
נטליה מקיאס. כל נאפולי יודעת שלא כדאי להתעסק עם הבת של רודון מקיאס, אבא שלי.
כל דבר שאני רוצה אני מקבלת, אני לא צריכה להשקיע בשום דבר בלימודים כי גם ככה אף אחד לא מעז לקרוא להורים שלי לשיחות משמעת.
אני הנסיכה בכל מקום שאני מתקרבת אליו.
ילדה מפונקת, כן, שמעתי את המושג הזה הרבה.
אם אפשר אז למה לא? אני מחייכת לעצמי עם המחשבה הזאת בראשי ונכנסת אל הבית בראש מורם.
אני מוצאת את אמא שלי במטבח, עם כוס יין חצי ריקה מונחת לצידה, כהרגלה.
״היי מאמא״ אני מתיישבת על יד האי במטבח ומריחה את הלזניה המפורסמת שלה. ״הכנת את הלזניה שלך?״ אני מופתעת. אמא שלי מכינה אותה בפעמים מעטות בשנה כשיש לי יום הולדת או לאחותי הקטנה.
״כן, תלכי להתקלח ואחר כך נשב לאכול אותה כשאבא יבוא״ היא מחייכת לעצמה וממשיכה לבשל מטעמים אחרים. יש ריח של אוכל טוב באוויר. הבטן שלי מקרקרת.
״אפשר לטעום מאמא?״ אני שואלת בתמימות ומחייכת אליה. היא מסתכלת עליי וצוחקת.
״לא נטליה, הייתה לאבא שלך עסקה חשובה היום, שותפים חדשים. הם מגיעים גם. תעלי להתקלח ותרדי שתסיימי״ שותפים חדשים? אנחנו מכירים את כל מי שנמצא במאפיה האיטלקית, מי יכול להיות חדש?
אני יוצאת מהמטבח בחשדנות ועולה לחדר השינה שלי. החדר הכתום המסודר להחריד שלי. אני אפילו לא טורחת לבדוק אם ניקו אותו מהצלחת שנשברה לי בבוקר כי אני יודעת שכן. יש מנקה קבועה שאחראית על הנקיון של חדרי השינה שלי ושל אחותי דיאן. אני פותחת את ארון הבגדים ובוחרת בג׳ינס שחור שגדול עליי וגופיה שחורה צמודה. אני נכנסת להתקלח ונהנית עם השירים שמתנגנים מהרמקולים עד שאני שומעת דפיקות בדלת ועוצרת אותם.
״מי זה?״ אני צועקת מתוך המקלחת כדי שישמעו אותי עד הדלת של החדר.
״אבא שלך הגיע, הוא ביקש שתרדי למטה״ זאת מרתה, המשרתת.
״בסדר״ אני צועקת לה ויוצאת כדי להתנגב. אני מתלבשת ומייבשת בחדר את שיערי הארוך.
אני מביטה במראה ומסתכלת על עצמי בחיוך.
אני חושבת שאני בחורה יפה. אני עם בטחון עצמי גבוה מאד.
יש לי שיער ג׳ינג׳י שיורד עד מתחת למותניים שלי ויש לי גוף בהיר חטוב במקומות הנכונים. יש לי עיניים כהות, כמעט שחורות. עם הבגדים השחורים אני הייתי מגדירה את עצמי לדי סקסית כרגע.
אולי אני אבדוק אחר כך אם דמיאן שלח הודעות נוספות. אני חייבת לעשות משהו לפני שאבא שלי ישדך אותי לחייל בארגון. המינימום שאני רוצה זה להתנשק.
אני מתיזה על עצמי את הבושם של שאנל, הירוק החדש. בשבילי הוא נחשב לבושם אחרי המקלחת שלי. אני אוהבת להיות איתו בבית. אני מביטה על עצמי פעם אחרונה במראה ויורדת למטה במדרגות.
אני רואה את ההורים שלי ואת אחותי דיאן יושבים סביב שולחן האוכל הגדול, ומולם יושבים שני גברים שמוסתרים ממני כי הגב שלהם אליי. אני מתקדמת אל השולחן ומחייכת אל אבא שלי.
״הנה הנסיכה היפה שלי״ אבא שלי מכריז כשאני מתיישבת ואני מחייכת ומביטה בשני הגברים שמולי. הם לא נראים לי איטלקיים בכלל. משהו פה מוזר. אם הייתי יותר מתעניינת אולי הייתי שואלת אותם מאיפה הם אבל זה העסקים של אבא שלי, לא שלי. כרגע הדבר היחיד שמעניין אותי זאת חתיכת הלזניה הענקית שאני לוקחת אל הצלחת שלי.
״נטליה״ אבא שלי מכחכח בגרונו, אני מרימה את ראשי מהצלחת ומוצאת אותו מביט בי. ״תכירי את מארק וג׳רג׳״ אוקיי, הם ללא ספק לא מקומיים. מה הם עושים אצלנו בבית?
״היי״ אני אומרת באדישות וממשיכה לאכול את הלזניה שלי.
״יפה בדיוק כמו שאמרת״ אחד הגברים ,שאבא שלי הציג בתור מארק, אומר במבטא אמריקאי.
״סליחה?״ אני פולטת בקול ומביטה בו. הוא בן כ-40 אבל נראה בכושר, יחסית לגילו.
״נטליה..״ אבא שלי מושך את שמי לאט לאות הזהרה. אני שותקת. ״נטליה עוד לא שמעה את החדשות״ אבא שלי מחייך אליהם ומביט בי בחזרה. אמא שלי מביטה בי במבט מודאג ושותה מכוס היין שלה. היא היחידה בשולחן ששותה כרגע. אחותי הקטנה, בת ה-13, ממשיכה לאכול ולא מתייחסת למה שקורה סביבה.
״מה עוד לא שמעתי?״ אני מנסה להרגיע את עצביי כי אני מנחשת מה תהיה התשובה שלו.
״הבן הבכור של מארק, ביל, הוא הגבר שייקח אותך כשתהיי בת 18 בעוד פחות משנה״ מה? שיט.