תסמן אותי שלך

~6~

**קאי**
״אני לא יודעת למה אני פה״ הקול שלה רועד, אני יכול להריח את הפחד שלה עד אליי.
הגעתי לאחוזה עצבני בגלל ששוב פעם ה״רוח״ המזויינת חמקה לנו מהידיים. ניק למעלה, הלך לקחת אליו את אחותה הקטנה של הבחורה שיושבת מולי. משום מה אני כבר לא מרגיש את העצבים בוערים בי כמו קודם.
היא מביטה בי מהרצפה , המבט שלה מפוחד ומלא שאלות. היא לא יודעת מה הולך כאן. אני אלמד אותה הכל. היא המתנה שלי אחרי הכל והתפקיד שלי הוא לאלף אותה למה שאני רוצה שהיא תהיה.
אני מביט בה בדממה. השיער הג׳ינג׳י שלה מחליק עד לרצפה כשהיא יושבת והוא קצת פרוע, היא תצטרך לעצב אותו כמו שאני ארצה. אני לא מחבב את המראה הנערי הזה של ילדה מרדנית.
העיניים שלה כמעט שחורות. ביחד עם השיער האדמוני שלה והעור הבהיר היא נראית כמו שדה.
אני לא יכול להגיד שהיא לא הטעם שלי. אם אני אגיד את זה זה יהיה שקר. אבל אסור לי לשכוח את הסיבה שקיבלתי אותה במתנה. היא בת של בוגד. אסור לי להתעלם מהעובדה הזאת. היא רק נראית תמימה.
היא מורידה את מבטה אל הרצפה ואני מתקרב אליה כמה צעדים.
״קומי״ אני פוקד עליה והיא מרימה את עיניה אליי, מביטה בי בבלבול. אני תופס בשיערה הארוך ומקים אותה בכוח. היא מוציאה צעקה בגלל הכאב ואני מצמיד את ראשה אל הקיר. ״כלל ראשון, כשאני מדבר את תקשיבי לי ואת תעשי את מה שביקשתי. אני לא סובל לחכות״ אני מושך מעט בשיערה והיא מביטה בי במבט מבועת. ״אני ברור?״ הטון שלי קר ולא מתחשב. אני הולך לרשת את המאפיה, אני לא יכול להפגין שום רגש.
״תקשיב אני לא יודעת מה עשיתי אבל בבקשה תשחרר אותי-״ אני משחרר את שיערה והיא נופלת אל הרצפה. אני מתרחק ממנה בכמה צעדים.
״תסתובבי אל הקיר ושימי את הידיים שלך שם״ אני פוקד עליה והיא שוב פעם ממרה את פי ולא זזה.
״עכשיו״ היא קופצת בבהלה מהטון שלי ועושה מה שביקשתי. אני הולך מאחוריה ומוציא אזיקים שתלויים על הקיר. אני תופס שתי ידיה ואוזק אותה ללמעלה. היא נתלית על קצות אצבעותיה. אני מתרחק ממנה ובוהה במחזה שמולי.
התחת שלה מודגש במכנסי הפיג׳מה שלה והשיער שלה מגיע עד אליו. היא נראית במצב רע. אני גם יודע שהיא לא אכלה ולא שתתה מאתמול. אם היה לי לב אז כנראה היה לי אכפת מהעובדה הזאת.
אין לי.
אני אצטרך לגרום לה להבין שאיתי לא משחקים. אני רגיל שאנשים עושים כל מה שאני רוצה. מתי שאני רוצה.
״זה כואב לי בידיים, תשחרר אותי מזה״ היא מתלוננת.
״את תישארי ככה עד שאני אחליט שזה הספיק לי״ אני אומר לה ואני יוצא למסדרון להביא כיסא לשבת עליו. אין אף אחד כרגע בתאי המאסר. התאים האלו מיועדים לחקירות של אוייבים, בוגדים. רוב הזמן הם לא נשארים יותר מדי עד שהם נהרגים. כרגע יש פה רק אויבת מזוינת אחת.
״אתה לא נורמלי אני לא מכיר- אח פאק״ היא מוציאה אנחת כאב כשאני סוטר לתחת שלה.
״את קצת מרדנית ומתקשה אבל אני אאלף אותך כדי שתהיי שימושית״ אני אומר לה ומחכה לבדוק אם היא תענה לי.
״קאי בבקש-״ אני סוטר לה שוב והיא משתתקת ונאנקת בכאב.
״את לא תקראי לי בשם שלי אלא אם כן הרשיתי לך. כרגע אני האדון שלך ואת החפץ המזוין שלי. את רוצה להגיד עוד משהו?״ היא מנידה בראשה לשלילה.
״יופי אני שמח שאנחנו מבינים זה את זה. כמו שאמרתי כשאני מבקש משהו את עושה. כשאני מדבר את מקשיבה לי וכשאני איתך באותו החדר את תרצי למלא את כל הצרכים שלי, כי מבחינתך אני הכל. אני הצלתי אותך כרגע ממוות ואני אחראי עכשיו לכל דבר ודבר בחיים הקטנים שלך, את צריכה להודות לי. זה מובן לך?״ אני שואל בנהמה ואחרי כמה שניות היא מהנהנת לאט. ״את כרגע המתנה שלי, קיבלתי אותך כי אבא שלך חתיכת בוגד מזדיין״ אני שם לב לתזוזה שלה כשאני מדבר על המשפחה שלה. היא רוצה לענות אבל היא יודעת שיכאב לה. ״את יודעת מה אנחנו עושים לבוגדים אצלנו?״ אני משתתק לרגע. נותן לפחד להיות בתוכה. אני אוהב את הפחד שלה. ״אנחנו הורסים. אנחנו שוברים ואנחנו הורגים״ אני אומר לה ומתקרב אל האוזן שלה.
״זה מה שאני אעשה לך. אני אהרוס אותך, אני אשבור אותך ואחר כך כשכבר לא תהיי עם ערך בשבילי, אני אהרוג אותך״ אני מדגיש כל מילה ומילה כדי שתפנים את המצב החדש שלה. ״יש לך משהו להגיד לי?״ אני פתאום קולט שאני לא יודע את שמה. היא מהנהנת ואני תופס בשיערה בעדינות. ״תדברי״ אני פוקד עליה.
״אנ..י.. אני יכולה לקבל אוכל?״ היא שואלת בקול רועד.
״כשאני אחליט שמגיע לך. תצטרכי להרוויח אותו״ אני מחזיק עדיין את שיערה הארוך ועובר עליו עם אצבעותיי. ״אני חושב שאני צריך שם בשבילך נכון?״ אני שואל אותה ולא מצפה ממנה לענות. אני חושב רגע על שם בשביל השדה הזאת. כמה שהיא יפה ככה היא מסוכנת. משפחה של בוגדים מזויינים. נחשה.
״אני אקרא לך ניקה״ (ניצחון ביוונית) ״כי את הפרס הקטן שלי נכון?״ כשאני לא זוכה לתגובה ממנה אני מושל מעט בשיערה והיא נתלית מעט גבוה יותר על קצות אצבעותיה. ״אם אני שואל אותך שאלה את תעני לי״ אני אומר לה והיא מהנהנת.
״קאי יש לי שם, קוראים לי נטליה״
״לא שאלתי אותך מה השם המזוין שלך. אמרתי שאת הפרס שלי. נתתי לך שם חדש ואת תקבלי אותו בברכה״ אני משחרר את שיערה ומתרחק ממנה, משאיר אותה תלויה ואזוקה לקיר. ״ודבר אחרון ניקה״ אני מסתובב לעברה לפני שאני סוגר את דלת התא שלה. ״זאת פעם אחרונה שאת קוראת לי בשם שלי. בשבילך אני האדון שלך״ אני אומר לה בטון קר והולך. משאיר אותה שם רעבה וכואבת כמו שמגיע לבוגדת.