בריאנה היילי:
לאחר יומיים-
עייני מרפרפות בעדינות בעוד משב רוח קריר מגיע מחלון החדר הפתוח לרווחה,אני ממצמצת כמה רגעים ופוקחת את עייני לחלוטין בשאגת פיהוק. אני מרימה את גופי מעלה,מתיישבת באיטיות על המיטה ומותחת את שרירי התפוסים. מבטי עובר אל החלון הפתוח כשאני מבינה שבחוץ עדיין חשוך. אני מעיפה מבט לשיעון הדיגטלי שהונח על השידה הקטנה בחדרי,מבינה שכבר אחרי חצות. אני מרגישה את הקור חודר לעצמותי ועוטף את גופי בעור ברווז כששערותי סומרות. אני נעמדת על כפות רגלי היחפות,צועדת לעבר החלון ומתכוונת לסגור אותו אך לפני שאני מתכוונת לעשות זאת ריח מוכר של עשן פוגש בנחירי.
נשמתי נעתקת כשהחרדה מתפסת במעלה גרוני וחונקת אותו ועוטפת אותי עד שד עצמותיי,ליבי הולם ללא מעצורים בקשת צלעותיי. רצתי לכיון דלת חדרי בסערה,עטפתי את אצבעותי הרועדות סביב הידית חדרי. אבל כשגילתי שפתחתי אותה כדי למצוא בלהבות ענק גורפות את כל המסדרון. אני נושמת נשימה עמוקה אחת ומרגישה מסוחררת עוד יותר כאשר עייני נעוצות בלהבות שגוברות יותר ויותר. נשמתי צורבת כמו כוויה,ליבי פעם כמו תוף מזוין. שפתי היבשות נפתחו שנפלטה מגרוני צרחה. צרחתי לעזרה בכל כוחותי,אך אף אחד כנראה לא היה בסביבה. ליבי פועם בחוזקה,דמי מבעבע בעורקי ואני מרגישה כיאלו הכו אותי מספר פעמיים וסירבו להפסיק. אני מתרחקת מאזור הדלת ומתקרבת בצעדי חתול לחלון הפתוח שחשף את הריח הזוהר. אני לא מסוגלת יותר לנשום דמי קופא בעורקי והרצון העז להקיא את ההרגשה שחלחלה בגופי גברה. רוח קרירה חלפה על פני ומעיפה את שערי כשאני מבינה שלא נותרת לי ברירה. עלי לקפוץ מהחלון שלי. מבלי לחשוב הרבה ומבלי היסוסים,אני מושיטה את ידי הימנית ופותחת את החלון לרווחה. אני מסובבת את ראשי וצופה בלהבות שואגות פנימה כשהאימה ממלאה את ריאתי.
אני צריכה לקפוץ.
עכשיו.
עייני מרפרפות כשהאור הזהוב והדומיננטי של הלהבות מבזיק ללא מעצורים על חלון חדרי,אני מצמצת אותן לנוכח ריח העשן שגרם לי לפלוט שיעול חנוק מפי.
זה או עכשיו או אף פעם...
אני מלמלת לעצמי כשאני משחררת אויר מבין שפתי הרועדות.
"בריאנה,לא! תתעוררי!" זיעה קרה מתפשטת על גופי כאשר אני שומעת את קולו,נשמתי נעתקה. עייני נפקחו בבת אחת כשמצאתי את עצמי על קצה החלון,מביטה מטה ברעד.
באותו הרגע,אני מרגישה שני זרועות מחוספות נעטפות סביב פלג גופי התחתון ומושכות אותי אחורנית. אני מסתובבת במקומי כשזרועות חסונות נכרכות סביבי ומצמידות אותי לחזו בחוזקה. עייניו האפלות והיפייפיות פגשו בעייני המבוהלות. חום הציף את לחיי וידיי רעדו מעט. מבטו היה קר מחשמל,כך שלא יכולתי להתיק ממנו את מבטי."גונתן,הייתה שריפה ממש עכשיו. זה היה בכל מקום!" אני פולטת מפי מרוב לחץ כשהאימה המשיכה לחלחל לתוכי. עייניו בוחנות את פני בסריקה,ויכולתי להישבע שעמוק בתוכן היה ניצוץ. ניצוץ של דאגה. "היי,לאט ילדונת. עברת סיוט." אמר בקול קר ונוקשה אך ידעתי שהדאגה בקולו מסתתרת טוב טוב.
סיוט? כל זה היה סיוט מזוין?!
אני מצמידה את כפות ידי לפני באנחת יאוש,"את בסדר עכשיו." לחש כשהסרתי את ידי מפני והבחנתי באחיזתו ההדוקה סביב גופי שחיממה את גופי הרועד משוק. הרגשתי את ליבי פועם באיטיות ואותה תחושה מוזרה עוברת בגופי.
"לא ידעתי שאת מתהלכת משינה." אמר גונתן שרעד עבר בתוכי. אני ממהרת להפעיל את מנגנון ההגנה שלי,מסרבת להראות חולשה.
"אני לא." אני משקרת. הייתי מתהלכת בלילות כשהייתי קטנה,אבל לא עשיתי זו כבר שנים. עד עכשיו. עד הלילה הזה. שני לילות אחרי שחזרנו מצרפת.
"כמעט הרגת את עצמך,בריאנה. אם את משקרת לי-" קולו העמוק ורוגז נקטע על ידי.
"אני לא,גונתן. ואיך בכלל ידעת למצוא אותי כאן?" אני משנה את הנושא במיומנות,מסרבת לשמוע את איומיו חסרי הערך.
"עברתי במקרה ליד החלונך ושמעתי אותך צועקת לעזרה." אמר בקול מחוספס ואפל. אני בולעת את רוקי,למה שהוא יעבור דווקא ליד חלון חדרי באמצע הלילה? ואני דיי בטוחה שדלת חדרי הייתה נעולה.
"ובכן,אני דיי בטוחה שהדלת שלי הייתה נעולה." אני מלמלת כשלסתו מתכווצת בחדות מעבירה בי רעד מוזר.
"היא הייתה. שברתי אותה." אמר בכזו פשטות כיאלו דיבר על מזג האוויר. לא ציפיתי אחרת..
"טוב,אני מניחה שמזל שהגעת בזמן. כי אם לא.." אני משפילה את מבטי מטה. קולי נעצר כשהוא חופן את פני בשתי ידיו,מרים את פני מעלה. אני מתאמצת להבחין בו מבעד לאפלה אך לא מצליחה לראות הרבה.עייניו היו נעוצות עמוק בתוך עייני והרגשתי כיאלו אני עומדת לטבוע בתוכן למוות. הרגשתי את פנינו מתקרבות כשידיו עוטפות את פלג גופי העליון,מסוחררת בין ידיו החסונות שריחו מצליף באפי. אני מרימה את עייני מעלה וזוכה בזווית מרהיבה היישר אל קו הלסתו החד. אני מכריחה את עצמי לבלוע את רוקי כשאני מרגישה בנגיעה חדה ודוקרת את שפתיו הבשרניות מרפרפות על שלי.
לפני שדבר קרה,צד גונתן אחרונית והתרחק מגופי במהרה. אחיזתו התחלשה והשתחררה כשהקור מתחיל לחלחל פנימה לגופי. כחכח גונתן בגרונו,"את צריכה לנסות לישון קצת." אמר בפניו החתומות.למרות שהכרתי אותם טוב מאוד צמרמורת נוראית עברה בגופי וגרמה לי להרגשה מבחילה.
"לילה טוב,בריאנה." ובמילים האלו הוא סובב את גבו ופשוט עזב. טלטלתי את ראשי כדי לחזור לעצמי ואז התעשתי ונסוגתי לאחור בבהלה. הייתי מבולבלת ונחתתי על מיטתי הרכה והרשתי לעצמי לשחרר אנחה ארוכה.למזלי אף אחת מהבנות,במיוחד סרינה,לא התעוררה כך שיכולתי לנסות לחזור לישון מבלי שום דאגה.
שכבתי במיטתי מתחת לשמיכה בעיינים פקוחות בחשכה האפלולית בקושי עצום להירדם.
כשהרגשתי את השינה מתפשטת על פני גופי הרשתי לה להגיע ולהכניס אותי לשינה עמוקה.
